בעיטות למוח

מה נשתנה הסדר הזה מכל הסדרים?

שבכל הסדרים אתה לא מתבלבל בין הזרוע של קערת הסדר לזרוע של הקווטרבק שאמור להילקח עם הבחירה הראשונה, או בין הכוס של אליהו הנביא ל"כוס-אוחתכ, מה אתה בוחר את העגלה הזה??". הסדר הזה, הסדר הזה, כולו ג'ננת פוטבול.

דראפט ה-NFL, על ליל הסדר. לא ייאמן. מזל שלא אני הייתי צריך לכתוב על זה בזמן אמת. למעשה, אני חייב לציין שבתור מכור הצלחתי להחזיק פאסון לא רע. ניהלתי ת'סדר המשפחתי, דפקתי בדיחות שהצחיקו אפילו את בת גיסתי יסמין, שפכתי את החזרת החריפה על הרצפה, החמאתי לחמותי לאה על הבישולים, הסברתי לבעלה ג'ימי, שהוא סקוטי במוצאו, את יסודות חגי ישראל ("הם ניסו להרוג אותנו, לא הלך להם, בואו נאכל"). בקיצור, תפקדתי כמו בנאדם מהישוב. כאילו זה סתם ערב פסח.

אבל יש גבול כמה ג'אנקי יכול באמת להתכחש למציאות. תשע ככה, שעתיים אחרי שהתחיל הדראפט, אולי רבע שעה אחרי שקמנו משולחן האוכל להמשיך את הסדר על המרפסת בחוץ עם קפה, אני ממלמל התנצלות למשפוחה, לוקח כמה צעדים הצידה, לוקח ת'סלולרי ומרים טלפון לרוזנטל, שנשאר לעשות משמרת במערכת (כמו מניאק).

"חג שמח", אני נזכר לומר, רגע לפני שהג'אנקי משתלט עליי לחלוטין. "תביא דיווחים", אני מסנן, דורש מהדילר את המנה שרק היא תניח את דעתי. מילא שיש לי צורך לדעת את הדברים האלה, אבל זה חייב להיות ברגע זה? מסתבר שכן. למה? זה עניין לספת הפסיכולוג. הנקודה היא שזה המצב.

רוזנטל מקריא לי. אלכס סמית' הלך ראשון ולא רוג'רס, שעדיין לא ידעתי כמובן כמה רחוק ייפול. שלושת הרצים ובריילון אדוארדס. משלימים את החמישייה הפותחת, כצפוי. אבל אז באו ההפתעות. טנסי לקחו את פאק-מן ג'ונס ולא אנטרל רול, מינסוטה את טרוי וויליאמסון ולא מייק וויליאמס. שוין.

למטומטמים שלי (הג'טס, לכל מי שהחמיץ את הווידויים הקודמים בנושא) אין בחירה בסיבוב הראשון, כי החלפנו אותה בבחירת סיבוב שני עם אוקלנד תמורת הטייט אנד (הסביר ולא יותר) דאג ג'ולי (טרייד שדווקא קיבלתי בהבנה, אגב).

בכל מקרה, שד הפוטבול שבבטני הושקט לפחות באופן זמני, נפרדתי מרוזנטל וחזרתי לקרוביי ומוקיריי לקשקש על הא ועל דא. אבל אחרי זמן מה ישב גיסי רונן לשחק איזה משחק במחשב, וגיסי אורי ישב עם יסמין לראות את "משפחת סופר-על" בדי.וי.די, ובאמת שכבר לא היה מה שיעצור אותי. לרונן יש מעבדת מחשבים קטנה, ותוך דקה הייתי בתוכה, מגדף את המחשב בסוואהילית מדוברת שיעלה לי כבר את דיווח הדראפט החי באתר הליגה.

עוד לא הגיעה הבחירה שלנו. גרררר. רפרוף מהיר על פורומים, חדשות, קומיקס, אימייל...עוד לא. יאללה כבר! צריך לצמצם את הזמן שיש לכל קבוצה לבחור, בחיי... הו! סופסוף, בחרנו אחד בשם מייק נוג'נט שהוא...בועט? בועט בועל אמו בחצי הראשון של הסיבוב השני? אלים ואלות שבשמים, מה זה הרעיון המפגר הזה?

כאן המקום לציין שעבדכם אמנם מחזיק מעצמו מבין לא רע ב-NFL, אבל אחת הסיבות שלא יותר מזה, היא שאני לא מתמצא בצורה רצינית במכללות. אני יודע אילו קבוצות מועמדות לאליפות, מי מועמדים להייזמן ומי ממש מתבלטים, ולקראת הדראפט (במיוחד כשסיקרתי אותו בעצמי), מתעדכן בצורה רצינית יותר. עדיין, עם כל הכבוד, אני לא מכיר בועטי מכללות. זה רק קרועים מדופלמים כמו דני לרדו ונדב גורדו מכירים

בקיצור, מסתבר שהנוג'נט הזה אכן מוכשר, וקר רוח, וטוב בתנאי מזג אוויר קשים, וכל מה שצריך על הנייר כדי להשכיח שהיה לנו איזה אחד עמלק שפעמיים החמיץ ניצחון חוץ בפלייאוף. ובכל זאת נאמר שוב: בועט? בסיבוב השני? כשזו בעצם הבחירה הראשונה שלך בדראפט?

הקניידעלך החלו לצוף במעלה הוושט, החזרת החריפה שרפה באחורה של הגרון ורק השאטו גולן המשובח השאיר את כוחותינו במצב רוח סביר. לפני שנסענו חזרה מגיסתי איה לדירת האירוח שלנו בקיבוץ עוד הספקתי לראות שלקחנו מגן פינה מוצלח שהוא גם תותח בהחזרות, וטיפה רוככה לי נהמת הייאוש בירכתי המוח.

חזרתי למרפסת, מזגתי לי עוד כוס מהיין המשובח, מלמלתי לאם בכורי משהו על זה שלקחנו בועט, תוך שאני מתעלם לחלוטין מהעובדה, הידועה לי היטב, שזה ממש לא מעניין אותה וממבט ה"שמישהו יזכיר לי שוב מה אני עושה עם האיש המוזר הזה".

בועט, בחיי. נדרתי כבר באותו ערב שאם הבנאדם לא נהיה בועט תותח, בין שלושת הטובים בליגה, אני אישית תולה את המנכ"ל טרי בראדוויי ואת המאמן הרמן אדוארדס מהפיגום הראשון שיעלה על אתר האיצטדיון החדש שבונים לנו. בועט, אתם מבינים. מאיפה אנשים מביאים את הרעיונות האלה???

למחרת, אחרי שחזרנו כבר הביתה, התחילו הדברים להתבהר. מסתבר שהיה לנו דראפט לא רע בכלל, חוץ מהפיאסקו הזה של הבועט – שזה די דומה לאמירה שליפן היתה מלחמה לא רעה בכלל בשנות ה-40, חוץ מהעניין הקטן של הירושימה ונגסאקי. אבל ברצינות: לקחנו תאקל הגנתי (סיון פוהא) עם פוטנציאל גופני כביר, מגן פינה מרשים (ג'סטין מילר) עם יכולת החזרת כדורים עוד יותר גבוהה, קיבלנו הרבה מאד כישרון ביחס לסיבוב שבו נבחרו הטייט אנד ג'ואל דרסן והרץ האחורי סדריק יוסטון, וגם הסייפטי אנדרה מדוקס עושה רושם של גניבה. וכל התרוממות הרוח הזו זולגת לביוב ברגע שנזכרים בהימור המטורף של הבועט.

אחרי עוד יום, רגיעה נוספת. עדיין יכול להיות שיצאנו אהבלים מוחלטים, אבל אם כן אז אנחנו לא לבד. מסתבר שהווייקינגס גם היו חמים על התחת של הבועט הזה, והתכוונו בשיא הרצינות לקחת אותו כמה בחירות אחרינו, גם כן בסיבוב השני. אולי הוא באמת שווה את זה. מי לעזאזל יודע? סך הכל סגרנו במידת האפשר את החורים שהיו לנו בדראפט הזה. לא לקחנו תופס, בדראפט מאד עמוק בתופסים, וזה חבל, אבל יש גבול כמה אפשר. לא לקחנו גם תאקל התקפי ימני, אבל לא היו יותר מדי כאלה בדראפט הזה.

שוין, באחד ביוני יהיה מותר שוב לדבר עם כל מיני שחקנים חופשיים מוגבלים למיניהם, ואולי נזיז את התחת באיזה טרייד משמעותי. לאחר חורף מאד מדכא בירוק-לבן, מסתמנת הצדקה מסוימת לאופטימיות זהירה. מאד זהירה. אחרי הכל מדובר בג'טס.

הערות נוספות:

מינסוטה עשו דראפט מרשים, ואם וויליאמסון יענה על הציפיות הם יהיו מפחידים. כל הכבוד למייק טייס על העין שהפגין לכישרון (לפחות על הנייר). השאלה אם הוא מסוגל לנהל שחקנים ומשחקים ברמה מספקת. תשובות החל בספטמבר הקרוב.

קנזס סיטי לקחו מרחיק (מרחיק!) בסיבוב השלישי, וזה גם עוזר להתמודד עם הבחירה של הבועט. אני יכול תיאורטית לדמיין מרחיק שבצורה עקבית נותן לקבוצה שלו מיקום-שדה משופר עד כדי כך, שיהיה שווה סיבוב שלישי. מעשית אני לא מאמין שיש כזה.

באפאלו וסיאטל עשו דראפטים גרועים. אריזונה עשו דראפט טוב, על גבול הטוב מאד. אם ג'יי ג'יי ארינגטון יתברר כרץ פותח לגיטימי בליגה (1200 יארד, 10 ט"ד), אריזונה יתמודד חזק על אליפות ה-NFC מערב.

מאמן דנבר מייק שאנהאן שיחק אותה עם הבחירה של מוריס קלארט. אין בפוטבול מקום יותר טוב מדנבר לתת לבחור הזה הזדמנות להציל את הכישרון שפעם היה לו. אם זה יקרה, אז גם הבחירה הראשונה בדראפט תיחשב לסבירה בשביל התותח שקלארט יהפוך להיות. אם לא, אז כולה שרפת את הבחירה האחרונה בסיבוב השלישי. מי שלא מוכן לסכן אפילו את זה בשביל הרווח האפשרי שאנחנו מדברים עליו, אין לו חזון ואין לו נשמה.

חסל סדר דראפט כהלכתו. יש עוד שלושה חודשים לפתיחת מחנות האימונים של טרום העונה. כרגע קצת קשה להאמין, אבל גם השנה הזמן הזה יעבור בסוף.