פוטבול: לוקחים אוויר

זהו. אפשר לנשום. מי שעוקב אחרי הקבוצה שלו הרבה שנים או משחק פנטזי פוטבול מכיר כבר את ההרגשה הזו. אחרי שזה נגמר אוספים את השברים ומסתכלים על סל הקניות של הקבוצה. צריך לזכור כמה דברים: לא תמיד זה גרוע כמו שזה נראה, בדרך כלל זה לא טוב גם אם זה נראה חלומי, והחוק מספר 1 שכבר יצא לכולם מכל חור אפשרי: אף אחד לא יודע כלום. ראיין ליף נבחר במקום השני הכללי, ג'ו מונטנה בסיבוב השלישי, טום בריידי בשישי ותרל דייויס בשביעי. בשורה התחתונה יש הרבה מאוד גורמים, חלקם אובייקטיביים וחלקם לא, המשפיעים על התפתחות השחקנים ב-NFL. האיש שבתמונה למעלה יכול להיות ריקי וויליאמס הטוב, אבל הוא גם יכול להיות הריקי וויליאמס של גואה.

קודם כל, וואלה! פוטבול לא תחמיץ, הרי, שום הזדמנות להיות לויאלית לכתביה. נדב גורדו שלנו ניבא 10 מ-32 לדראפט הזה. בושה, כלימה, כישלון. בכל מקום אחר היו מעיפים אותו, רק פה הבן אדם שעשה פחות מ-30 אחוז ממשיך לכתוב עדיין. אנחנו לוקחים את האחריות.

אבל ברצינות, קשה מאוד לנבא ולנתח דראפט, בעיקר עם כמות כזו של טריידים שנעשים. ההישג לא רע, לא רק מכיון שפגע בשלוש מארבע הראשונות, אלא בעיקר בגלל הבחירות הנמוכות יותר, בהן מארק קלייטון בבולטימור (22), ג'ייסון קמפבל לרדסקינס (25, ומעניין מה היה קורה אם רוג'רס היה נשאר על הלוח עוד בחירה אחת) והית' מילר לסטילרס (30, בחירה שגם דני לרדו היה בטוח בה כמו הביטחון שהניו יורק ג'טס שוב עשו דראפט מחורבן, אליהם עוד נגיע).

מספר גולות כותרת בדראפט, הראשונה שבהן היא, כמובן, הבחירה של דנבר במוריס קלארט. רחביה ברמן גורס ש"בבחירה כזו אין באמצע", והוא צודק. קלארט יהיה תותח על, או שישקע בתהומות הנשייה מהר מאוד. בשיטה של דנבר, כל הקרקע להצלחה מוכנה כבר. מייק שנאהאן העמיד קבוצה שבנויה עבור הרצים שלה. בקבוצה שמוציאה משחקנים כמו אולנדיס גארי יותר מ-1000 יארד בעונה, אצל רצים כמו קלארט השמיים הם הגבול. מייק שנאהאן, בדרך כלל לא חביבה של וואלה! פוטבול, מקבל חי"ת חי"ת עצבני.

גולת כותרת אחרת היא, כמובן, הבחירה של סן פרנסיסקו באלכס סמית'. היו קוורטרבקים לא רעים בדראפט הזה, בארון רוג'רס עוד ניגע, אבל הניינרס בחרו דווקא בסמית'. בהמשך השבוע נסביר לכם במפורט למה. בריילון אדוארדס היה צריך להגיע לקליבלנד וגם הגיע לקליבלנד. צפוי אבל טוב.

אם אתה צבוע בירוק, אוהד של הניו יורק ג'טס וכבר שמעת את החדשות, בבקשה, אל תקפוץ מנהר ההדסון. אם לא שמעת, אז ככה: לג'טס לא היתה בחירת סיבוב ראשון. הם החלו לבחור בסיבוב השני. הרמן אדוארדס בחר בועט. ומייק נוג'נט הוא בועט טוב. אבל הוא בועט. בועט. בועט! בסיבוב השני, הם לקחו בועט. כמו שנאמר: only in New York.

ההפתעה הקטנה יותר שייכת לדטרויט. מומחים רבים סבורים, שאחרי הדראפטים האחרונים, בהם בחרו תופסים בקליבר גבוה, הגיע הזמן לשים את ההגנה במקום הראשון. ועם זאת, הבחירה של מייק וויליאמס היא בחירה מעניינת. אם רוי וויליאמס וצ'רלס רוג'רס יישארו בריאים, ורוג'רס נפצע פעמיים לתקופה ארוכה בשנתיים בהן הוא בליגה, זו תהיה חולייה טובה מאוד, וגם אם לא, הרי שתמיד יהיה גו-טו-גאי ללכת אליו.

הגדולה יותר שייכת לגרין ביי. לא בשל העובדה שלקחה את ארון רוג'רס, אלא פשוט משום התמיהה, כיצד רוג'רס הגיע בכלל למקום ה-24? הקונצנזוס כלפי הקוורטרבק היה שיילך בין ארבע הבחירות הראשונות, אבל זה לא קרה. בידיים של גרין ביי הרבה קלפים כעת: מכיוון שלקוורטרבק לוקח לפחות שנה להסתגל לליגה, רוג'רס ישהה במדגרה של הקוורטרבק שהכי טוב לחסות בצילו בליגה ברט פארב. מצד הפאקרס, לא ברור מתי פארב יפרוש. הוא כבר כמעט פורש בכל אחת מחמש השנים האחרונות, ובכל זאת נשאר. עם רוג'רס מאחור, יהיה לפאקרס הרבה שקט נפשי. ואם, כמובן, יוצע להם טרייד, אל תפסלו את האפשרות שיעבור קבוצה.

כאמור, בהמשך נביא ניתוחים מפורטים יותר לגבי הבחירות והדראפט של כל קבוצה.