אחרי שבשבוע שעבר בחרנו את ה-MVP, מאמן העונה ושלושת חמישיות העונה, הגיע הזמן לעבור לשאר הפרסים שיחולקו בקרוב מאוד בליגה הטובה בעולם. שוב, אחד הקריטריונים המרכזיים בבחירות הוא הצלחה קבוצתית ותרומה למטרה המרכזית שלשמה התכנסו 30 קבוצות הליגה - ניצחונות. אין די בנתונים אישיים מרשימים, לפחות לא אצלנו.
אל תפספס
רוקי השנה
רק שלושה שחקנים נמצאים במירוץ לפרס שמוענק לשחקן השנה הראשונה הטוב ביותר בליגה: דוויט הווארד מאורלנדו (הבחירה הראשונה בדראפט), אמקה אוקפור משארלוט (הבחירה השנייה) ובן גורדון משיקגו (הבחירה השלישית). עוד עשו עונה טובה ג'וש צ'ילדרס מאטלנטה, אנדרה איגודאלה מפילי ולואל דנג משיקגו.
הווארד, שהגיע הישר מהתיכון, צבר העונה 11.7 נקודות למשחק ב-52.6 אחוזים מהשדה ו-67 אחוזים מהעונשין, 10 ריבאונדים, ו-2 חסימות. ממוצע הדאבל-דאבל המרשים מספיק אך ורק למקום השלישי בקטגוריה הזו, בייחוד בהתחשב בעובדה שהקבוצה שלו לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה ולהתברג לשמיניית המזרח, וזאת למרות המאמצים של קליבלנד ופילדלפיה לאבד את המקום שלהם בפליאוף. אבל לילד הנוצרי האדוק הזה צפוי עתיד גדול מאוד. צפו לקפיצת מדרגה משמעותית בעונה הבאה, כולל עלייה בכמות הזריקות למשחק (רק 8 בממוצע העונה). אם לצד הווארד היה משחק גארד מעט פחות אנוכי מסטיב פרנסיס, ייתכן שהוא היה זוכה בתואר כבר העונה.
אמקה אוקפור היה המועמד הבטוח לפרס בעקבות 19 דאבל דאבלים ברציפות, הרצף השני הארוך ביותר של רוקי אי פעם (ווילט צ'יימברליין מוביל עם בערך מיליון משחקים ברציפות), יותר משאקיל אוניל, טים דאנקן או דיוויד רובינסון. בנוסף, הבובקאטס פתחו עם 7 ניצחונות ו-15 הפסדים, מאזן מרשים לקבוצת אקספנשן צעירה (רק לשם השוואה: מיאמי ב-15:0 בעונת האקספנשן שלה), שרבים ציפו ממנה להיות הקבוצה הגרועה בהיסטוריה. החתולים קצת נעצרו מאז וכרגע הם עומדים על 61:16, ולמזלם אטלנטה מצילה אותם מהמקום האחרון בדירוג. אמקה המשיך ביכולתו הטובה לכל אורך הדרך עם 15.3 נקודות למשחק ב-44.7 אחוזים מהשדה ו-61 אחוז מהעונשין. ולא לשכוח 11 כדורים חוזרים בממוצע ו-1.7 גגות.
אבל המרשים מכולם היה בן גורדון, חברו הטוב ביותר של אוקפור והשותף שלו לחדר בימים העליזים של השניים במכללת קונטיקט. גורדון, שוטינג גארד גבובה 1.91 מטר, התחיל את העונה בחמישייה, לא הצליח לשמור על הגארדים הגבוהים שעמדו מולו או ליצור מצבי קליעה סבירים וירד לספסל. מיד החלו התהיות לגבי יכולתו של הגארד הנמוך להצליח ברמה הבאה, אבל מאז הוא החל לפרוח כשחקן שישי, העלה את הממוצעים שלו ל-15 נקודות למשחק (40.5 אחוזים מהשלוש), ויחד עם השוורים הצעירים טיפס עד למקום הרביעי במזרח. הוא גם הפך לקלף של סקוט סקיילס ברבע הרביעי, וגורדון הוכיח את עצמו במצבים האלה כשחקן חסר פחד. הרוקי מוביל את ה-NBA עם 21 משחקים בהם קלע יותר מ-10 נקודות ברבע המכריע, לפני שחקנים כמו קובי בריאנט, וינס קרטר ואלן אייברסון.
קשה לקלוט את גודל ההישג של הגארד הטוב ביותר בשיקגו מאז מייקל ג'ורדן. הוא קולע 15.1 נקודות ב-24 דקות בלבד - קצב של 25 נקודות ב-40 דקות, זמן המשחק לו זוכים הסקוררים הבולטים בליגה. והוא עושה את זה בכל דרך קיימת בפריצות לסל, בקליעות מרחוק או מחצי מרחק, באחד-על-אחד, בזריקות תוך כדי תנועה, אחרי חסימות, לפני חסימות, איך שרק תרצו. צריך לראות כדי להאמין. הוא הרוקי הראשון שקולע 1000 נקודות מהספסל מאז ג'יימס וורת'י הגדול בעונת 1982/3.
אם נכניס למשוואה את העובדה שגורדון פשוט השיג הרבה יותר ניצחונות לקבוצה שלו (44 במספר, לעומת 16 בלבד של אוקפור), הבחירה כאן הופכת לקלה ביותר. גם אסור לשכוח שאוקפור משחק הרבה יותר דקות מגורדון - 36 - אך תפוקתם כמעט זהה. ואם עוד היתה לנו התלבטות, המשחק הגדול ביותר של גורדון הגיע ב-30 במרץ, אז נפגש בקרב ראש בראש מול שארלוט ואוקפור. השחקן השישי של הבולס קלע שיא קריירה של 35 נקודות, כולל 22 ברבע האחרון (בשורה של סלים מדהימים), וב-23 דקות בלבד ניצח לבדו את המשחק. גיים סט אנד מאץ'.
רוקי העונה גורדון
מקום שני אוקפור
מקום שלישי דוויט הווארד
השחקן המשתפר
זוהי ללא ספק הקטגוריה הבעייתית ביותר מכולן. האם בוחרים בשחקן שפרץ לתודעה מתוך אלמוניות אפרורית? או אולי במישהו שהיווה הבטחה והיום מימש אותה? ויש גם כאלה שילכו על שחקן שהפך מטוב למצוין.
חבר'ה כמו דן דיקאו, פרימוז ברזץ', או יודוניס האסלם היו שחקנים טובים גם לפני השנה האחרונה. היה להם פוטנציאל, רק שהם לא היו בעמדה מקצועית שבה יכלו לממש אותו. העונה הם פרצו לתודעה, אבל לא בגלל שיפור דרמטי ביכולתם או עלייה דרמטית בתפוקה. הם פשוט קיבלו יותר דקות ויותר כדורים באותן דקות. לכן, הנטייה שלי היא לבחור בשחקן שבאמת שיפר את משחקו או הוסיף לו מימד חדש, ולא באחד שריפד את הסטטיסטיקה כי הגיע לקבוצה חלשה יותר או נהנה מעזיבתם של כוכבים.
המועמד הראשון הוא דווין וויד. בעונה שעברה הוא היה רוקי מבטיח והעונה הוא פרנצ'ייז פלייר. הפלאש קולע 24 נקודות, לעומת 16 אשתקד; והשתפר משמעותית גם בריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, חסימות ואחוזים מהשדה. נכון, שאק נמצא שם באיזור, וזה אף פעם לא מזיק (כמו שקובי בריאנט לומד העונה על בשרו), אבל וויד הפך לשחקן הקלאץ' של ההיט, שיפר את החדירה שלו לסל, את הקליעה מבחוץ, ומעל לכל את יכולת הסיום שלו ליד הטבעת (גם כשעושים עליו עבירה).
המועמד השני הוא אמארה סטודמאייר, שהוסיף 5 נקודות למאזנו ושיפר ב-9 אחוזים את אחוזי הצליפה שלו מהשדה. המלעיזים יאמרו שההבדל הוא התוספת של סטיב נאש, רכז שיודע לתת לו את הכדור במקום הנכון ובזמן הנכון. אבל אמארה הצעיר פשוט השתפר והוסיף לדאנקים המהדהדים קליעה מצויינת מחצי מרחק, אותה הוא יכול לקבור גם בתנועה וגם מהמקום. ובכלל, ספק אם יש שחקן (שלא קוראים לו שאקיל) שקשה יותר לעצור באחד-על-אחד. טוב, אולי לברון ג'יימס.
טיישון פרינס הצטרף למירוץ הזה משום מקום. בשלושת החודשים הראשונים של העונה הוא קלע 11.4 נקודות למשחק והמשיך בחוסר היציבות שאפיין אותו לכל אורך הקריירה המקצוענית שלו. לא ברור מה קרה מאז, וייתכן כי פרינס מכר את נשמתו לשטן, אבל מהראשון בפברואר ועד היום מעמיד הסמול פורוורד הרזה ממוצע של 17.8 נקודות, עלייה מדהימה של יותר מ-50 אחוזים. המרכיב העיקרי כאן הוא בטחון ולקיחת האחריות בהתקפה, כפי שניתן לראות מכמות הזריקות שלו. באותם שלושה חודשים ראשונים, פרינס זרק פחות מ-10 זריקות ב-23 משחקים. מאז זה קרה רק ארבע פעמים.
ולא נשכח את בובי סימונס מהקליפרס, שקולע 16.5 נקודות למשחק ולוקח 6 ריבאונדים, אחרי שבעונה שעברה הוא העמיד ממוצעים של 8 ו-4.5. אבל עקב ההיחלשות שלו ככל שהעונה התקדמה ובגלל הפציעות, הוא יהיה רק רביעי במירוץ.
השחקן המשתפר דווין וויד
מקום שני אמארה
מקום שלישי - פרינס
השחקן השישי
אחרי הפציעות של ולדימיר רודמנוביץ' וג'רי סטאקהאוס, וההאטה המסוימת של ארל בויקינס ואנטוניו דניאלס, נותרו רק שני מועמדים אמיתיים לתואר הזה ריקי דיוויס מבוסטון ואותו גורדון משיקגו. הממוצעים של השניים דומים, כשהראשון שם 16 נקודות למשחק, לעומת ה-15 של הרוקי משיקגו. אין ספק שדיוויס עשה כברת דרך מימיו בקליבלנד, אז היה שחקן בעייתי שאפילו ניסה לזרוק לסלו הוא כדי לקחת ריבאונד ולצבור טריפל דאבל. בבוסטון הוא נהפך לאזרח למופת. בלילות רבים הוא הקלעי המוביל של הקבוצה, וספק אם ללא התנופה שהוא מביא מהספסל הסלטיקס היו היום בפליאוף.
אלא שגורדון, שקלע 25 פעמים 20 נקודות מהספסל, היה יותר משמעותי עבור קבוצתו, בייחוד לאור העובדה שהפך מהר מאוד לאיש הקלאץ' הרשמי של סקוט סקיילס. דייויס מוצא לצידו את פול פירס, ובחלק השני של העונה את אנטואן ווקר. לעומת זאת, כשגורדון על המגרש, הוא הופך לציר המרכזי בהתקפת הבולס.
השחקן השישי של העונה בן גורדון
מקום שני ריקי דיוויס
מקום שלישי ג'רי סטאקהאוס
שחקן ההגנה של השנה
רבים מהמועמדים הטבעיים לתואר הזה לא נמצאים העונה במירוץ. הזוכה של השנה שעברה, רון ארטסט, שיחק רק שבעה משחקים כיוון שבמקום להגן על שחקנים יריבים התנפל על הקהל של דטרויט; טים דאנקן החמיץ 16 משחקים; ובן וואלאס וקווין גארנט כבר נתנו עונות הגנתיות טובות בהרבה. גם אנדריי קירילנקו, שנתן תצוגות הגנתיות מדהימות עם 3.3 חסימות למשחק (העמיד מעל 4.5 בממוצע לפני הפציעה הראשונה), שיחק רק 41 משחקים. אז מי נשאר? ברוס בואן, הגארד-הפורוורד של הספרס.
בואן הוא דיפנסיב סטופר שמתמחה בלקחת את הקלעי של הקבוצה היריבה ולהתעלק עליו בכל מיני צורות שונות ומשונות, במטרה להפריע לו להיכנס למשחק. כבר שנתיים ששחקני ההתקפה הטובים בליגה לא מצליחים במפגשים מול סאן אנטוניו, וכבר שנתיים שאנחנו שומעים סיפורים על השיטות שבואן משתמש בהן. במשחק מול סאן אנטוניו נחת וינס קרטר על קרסולו אחרי ג'אמפשוט ונפצע. בתום המשחק הוא האשים את בואן שהכניס בכוונה את הרגל מתחת לגוף שלו כשהיה באוויר. קרטר קלע 8.5 נקודות בשני משחקים מול בואן העונה, ב-6 מ-27 מהשדה. בשלישי קלע וי.סי 43 ובמהלכו ניסה לסגור חשבון עם בואן והורחק. סן אנטוניו ניצחה.
ריי אלן התלונן אחרי משחק של 14 נקודות ב-6 מ-17 מהשדה: "אני לא יודע מה הוא משחק, אבל זה לא כדורסל". אחד מהמאמנים בליגה אף הרחיק לכת וטען כי בואן משתמש בטכניקות מאמנויות לחימה כדי למרפק ולפגוע ביריביו. נפגעים נוספים בידי ברוס לי בואן הם טרייסי מקגריידי (40 אחוזים במשחק מול הספרס), קובי בריאנט (16 בממוצע נקודות ב-11 מ-35 מהשדה) ופז'ה סטויאקוביץ' (ממוצע של 17 נקודות ב-39 אחוז).
קונג פו או לא קונג פו, כיוון שאנחנו לא סובלים מנחת ידו של בואן, המספרים קובעים שהוא שחקן ההגנה של השנה.
מקום שני אנדריי קירילנקו
מקום שלישי טים דאנקן
חמישיית ההגנה
קירק היינריך שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצה שמורידה את היריבות לאחוזים הנמוכים בליגה (42)
ברוס בואן שחקן ההגנה של השנה
קווין גארנט בלעדיו מינסוטה הייתה סופגת 130 נקודות למשחק
טים דאנקן העוגן ההגנתי של הספרס, קבוצת ההגנה הטובה ב-NBA
בן וואלאס כולם מפחדים להתקרב לצבע כשהוא שם
הושמטו אך ראויים להערכה: שאקיל אוניל, שמשנה לחלוטין את המשחק, ולארי יוז, שמוביל את הליגה עם 2.9 חטיפות למשחק.