צ'לסי תנסה לגמור את העבודה

צ'לסי תגיע הערב לאיצטדיון האולימפי במינכן כשהטעם המריר עדיין נשאר בפה בעקבות הפנדל המפוקפק שהעניק לבאיירן את השער השני וסיכוי ריאלי לגומלין בעקבות ה-2:4 מסטמפורד ברידג'.

פליקס מאגאת, מאמן באיירן, שואב ביטחון מהתוצאה בלונדון: "בלונדון חסרו לנו שלושה שחקני מפתח ובכל זאת הבקענו שני שערים. נעלה עם הרכב שהיה חד ושיחק היטב בעבר".

ז'וזה מוריניו, מנג'ר צ'לסי, העדיף לראות את המשחק הראשון בטלוויזיה, אולם הערב יישב באיצטדיון: "כבר החלטתי מה אני אעשה, אני אהיה איפשהו באיצטדיון, ביציעים או בתא הכבוד. היה לי מאוד קשה במשחק הראשון מול באיירן מינכן. כמובן שציפיתי שזה יהיה כך, אבל זה עדיין היה קשה". לגבי המשחק עצמו אמר מוריניו: "אני צופה שזה לא יהיה קל. אם הם יבקיעו מוקדם או מאוחר, זה יהיה קשה מאוד עבורנו".

על הכנות הקבוצה אמר מוריניו: "אתה צריך לאמן את השחקנים וגם את עוזרי המאמן לקראת המשחק. החלק הזה הוא בסדר, אבל לגבי החלק השני, שאומר שאני לא יכול להיות מעורב במשחק, זה קשה מאוד. נשאר לנו רק עוד משחק אחד ככה".

קלוד מקאללה, קשר צ'לסי, בכלל רצה לשחק מול ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות השנה. יש לו משהו אישי נגד פרוייקט הגאלקטיקוס הכושל של פלורנטינו פרס. כשתומאס גראבסן, קשר אוורטון, חתם בריאל בינואר ופרס ציין כי "זה השחקן שהיה חסר לנו", מקאללה פשוט רתח. 20 חודשים קודם לכן, השפיל הנשיא פרס את מקאללה ושלח אותו ללונדון כועס ופגוע. "הגענו להסכם בעל פה על חידוש החוזה שלי, סיכמנו על כך בלחיצת יד", מסביר מקאללה שלא היה מספיק נוצץ עבור פרס, "וזאת היתה טעות מטופשת. כשאתה לוחץ יד למישהו ואז הוא מכחיש זאת, אתה יודע שלחיצת היד לא היתה שווה כלום. בגלל חוסר הכבוד של פרס ביקשתי לעזוב את ריאל מדריד".

הערב, במשחק הגומלין ברבע הגמר ב"אולימפיקשטאדיון" מול באיירן מינכן, ינסה מקאללה לסדר לצ'לסי מקום בחצי הגמר. במשחק הראשון ניצחה צ'לסי 2-4, וקשה לראות את הבווארים מנצחים את האלופה האנגלית שבדרך בהפרש של שני שערים או יותר. בטח כאשר מקאללה, מי שלדעת פרשנים רבים נחשב לחולייה החשובה ביותר בקישור המשולש של צ'לסי, עומד בדרך מלא מוטיווציה. גם אם ריאל ופרס כבר מזמן לא רלוונטים.

מקאללה נולד בקינשאסה, זאיר, ב-1973. אביו היה שחקן בנבחרת זאיר וכשקלוד היה בן שלוש עברה משפחתו לפאריס. מאוחר יותר חזרה המשפחה לאפריקה, אבל קלוד נשאר בצרפת כדי לפתח את כישורי הכדורגל שלו. עם זאת, מקקאללה מדגיש כי הקפיד לא לוותר על ביקור שנתי בזאיר: "יש להורים שלי עסקים בקינשאסה, אז אני בא לבקר אותם בכל שנה ועוזר להם. אני אוהב את האווירה שם, זה ממלא אותי באנרגיה".

לא קשה לדמיין את מאקללה כשולייה למוכר בחנות אפריקאית קטנה. למראית עין הוא איש ממוצע לחלוטין, 70 ק"ג על 1.74 מטר, נעים הליכות ועם חיוך תמידי על פניו. אין לו פוזה של כוכב כדורגל, אין לו את הנוכחות הפיזית של חברו הטוב פטריק ויירה, וגם לא מהירות או כישורים טכניים עוצרי נשימה. הוא פועל של מרכז המגרש: מרים ארגזים כשצריך, רץ אחרי כל כדור, מקבל בברכה לקוחות ונכנס לכל תאקל עם הרבה נחישות. לפי מאמניו הוא "חרוץ, רציני, רגוע להפליא ומלא אנרגיות".

המזל האיר פניו למקאללה, בכך שאיפשר לו לגדול בכר הטיפוח הטוב ביותר בכדורגל הצרפתי, אקדמיית הכישרונות של נאנט. שם הוא גם צבר את הניסיון הראשון שלו בליגת האלופות. נאנט, אלופת צרפת ב-1995, הגיעה עד לחצי גמר ליגת האלופות, ונעצרה על ידי יובנטוס החזקה (הפסידה 4-3 בסיכום הכללי). "זאת היתה הרפתקה מדהימה", נזכר מקאללה. "זה הפך אותי לשאפתן, רציתי לזכות בתארים עם קבוצות גדולות ולשחק עבור צרפת במונדיאל ב-1998".

בגיל 24, כשהמונדיאל במרחק של שנה, החליט מקאללה לדחות הצעות מאיטליה וספרד והצטרף למארסיי. "הייתי צעיר ולא רציתי לסכן את הזימון שלי לנבחרת עם מעבר לקבוצה גדולה מדי, בה לא אסתדר", משחזר מקאללה החלטה מוטעית שלו. העונה בדרום צרפת היתה אומללה ומקאללה ראה איך ויירה, עמנואל פטי ודידייה דשאן "גוזלים" את מקומו בנבחרת שזכתה באליפות העולם.

מארסיי המאוכזבת מיהרה להיפטר ממנו ושלחה אותו לסלטה ויגו הקטנה, בה אומר מקאללה כי "למד להעריך את הכדורגל מחדש. הייתי שם עם קבוצה מאוד מוכשרת - מיצ'ל

סאלגדו, מוסטובוי, קארפין וחיים רביבו". אבל לא הכל היה זוהר. רוז'ר למר, מאמן צרפת אחרי איימה ז'אקה אלוף העולם, התעלם ממקאללה וההישגים שרשם עם סלטה. הפעם החמיץ מקאללה את הזכייה באליפות אירופה. מוקדם השנה פרש מקאללה מהנבחרת עם 33 הופעות בלבד, אבל כמו תמיד הוא מוצא את החיובי בכך: "זה אומר שהישגתי הכל בעצמי, אני יושב היום בצ'לסי ואני חייב את זה רק לעצמי".

לפני צ'לסי היתה, כאמור, ריאל מדריד, שבקיץ 2000 שילמה עבורו לסלטה 14 מיליון יורו ואתו בקישור זכתה בגביע אירופה לאלופות (2001) ובשתי אליפויות ספרד. ריאל שיחקה עם מקאללה את הכדורגל הטוב ביותר שלה בשנים האחרונות. "לכל שחקן היתה אחריות על תחום מסוים במגרש", מסביר מקאללה, "היו שחקני כנף, היו אלה שיצרו והיו כאלה שהיו צריכים לזכות בכדור. הכרנו אחד את האחר בעל פה, היינו מתקשרים באופן טלפתי, היה איזון מושלם".

את האיזון הזה הרס פרס עם הבאת דייויד בקהאם ומכירת מקללה עבור 23 מיליון יורו לצ'לסי. קמאצ'ו, רמון ולושמבורגו, מאמני ריאל העונה, עדיין לא הצליחו להחזיר אותו. מקאללה, לעומת זאת, מצא את האיזון מחדש בפרוייקט של אברמוביץ' במערב לונדון. "מגוחך לשמוע אנשים אומרים שאנחנו רוצים לנצח השנה יותר מאשר בשנה שעברה", אומר מקללה. "בשנה שעברה היינו יכולים לזכות באליפות ובליגת האלופות, אבל היינו פחות משנה ביחד ועדיין לא מגובשים. השנה עבדנו יחד מתחילת הקיץ. ההצלחה שלנו היא לא משהו שמקבלים מיד, אלא דבר שעובדים עליו כל יום. עכשיו אנחנו קוצרים את מה שזרענו". בדיוק כמו פרס.

רוי מקאיי וקלאודיו פיזארו, חלוצי באיירן מינכן, סוחבים פציעות, אבל סיכוייהם לפתוח בהרכב גבוהים. "אני משוכנע שננצח הערב", אמר פליקס מגאת, מאמן באיירן. בצד של צ'לסי ימשיך אריאן רובן להיעדר, ויחד איתו המגן פאולו פריירה. מיקאל פורסל הפיני לא יפתח, אבל נמצא בכוננות על ספסל צ'לסי.

צ'לסי: צ'ך, ג'ונסון, קרבאליו, טרי, גאלאס, מקאללה, קול, למפארד, דאף, דרוגבה, גודיונסן

באיירן: קאהן, סאניול, לוסיו, קובאץ', ליזאראזו, דייסלר, פרינגס, באלאק, שוויינסטייגר, מקאיי (שול), פיזארו (גררו)