נושא חוסר התחרותיות בליגה הישראלית נטחן כבר כל כך הרבה, עד שאפילו לפיני גרשון הגיעו מים עד נפש. גם הוא היה אחד מהעשרת אלפים שהעבירו ערב של גארבאג' טיים בהיכל נוקיה, במקום לשבת בכורסא ולראות את הסופר-קלאסיקו. אז פיני חשב וחשב איך אפשר להוסיף קצת הרבה פלפל לאווירת הקייטנה של הזכייה בגביע המדינה והחליט על עליהום נגד שופטי המשחק\ בראשותו של משה ביטון.
גרשון דיבר על כמות העבירות ורטן על כך שאותה שלישיה לא איפשרה לתת לשחקנים שלו לתת לצופים את השואו שהם כל כך רצו. הוא נפטר גם מהר מאוד מהמדליה שלו והיה רחוק מלשתף פעולה עם השחקנים, שהתחרמנו עם הגביע השלושים אלף ומשהו של המועדון. היחיד שגרם לו להוציא חצי חיוך עם הגביע היה שמעון מזרחי, שחיפש אותו בנרות בהמולה של סיום המשחק כדי להרביץ תמונה. חלק מהטענות של הקואץ' מוצדקות, אבל אין ספק שאם היה מדובר בשופט אחר, הוא היה נמנע מלהתייחס לרמת השיפוט ה"נמוכה" כמו שנמנע מלהתייחס לרמתה הנמוכה של היריבה בני השרון. גרשון חיפש מן הסתם לסגור חשבון עם השופט היחיד בכדורסל הישראלי שאמר לפי עדותו של גיא גודס: "אני שם זין על פיני גרשון". חבל שהמאמן המבריק ביותר באירופה כולה מוציא אנרגיות על דברים כאלה. בעצם, אולי אי אפשר להאשים אותו. כנראה שהוא למד משהו ממאמן הכדורגל המבריק ביותר באירופה.
החולצות של בני השרון, השיר של שאראס
ואם בכל זאת נעסוק קצת בתחרותיות של גמר הגביע עצמו, החולצות שלבשו שחקני בני השרון בטקס הענקת המדליות אומרות הכל. איזו קבוצה אחרת ובאיזה מעמד אחר תגיע לגמר גביע עם סטוק של חולצות חדשות מהמפעל, שעליהן הכיתוב: "בני השרון גמר גביע המדינה בכדורסל 2005", ממש תואר אמיתי. סתם, למקרה שתרצו עוד המחשה לאוסף.
דווקא המכבים לא התהדרו בסט חולצות חדש. את זה הם שומרים לשמיני במאי במוסקבה. מה שכן, הם פינקו את הקהל שנשאר לראות את יניב גרין ויעקב ג'ינו מניפים גביע בפעם הראשונה. הסאונד מן של ההיכל הפתיע בהשמעת בכורה למיקס חדש בקצב הקלאב-טראנס של שירי האוהדים מהשנתיים האחרונות. בלטו בין השאר הלהיטים "מי שלא קופץ אדום" ו"שרונאס". הנאמנים שבחרו להישאר ולחגוג את התואר הקיקיוני של הכדורסל הישראלי אחרי 40 דקות של שיעמומון, קיבלו לפחות מופע מבדר של רקדני מכבי ת"א בראשות אותו שרונאס, שגם בימיו הטובים בברצלונה לא פיזז לצלילי השיר הכל כך יצירתי שנכתב עליו.