אברהם אבינו לא ידע מתי להפסיק, ולכן נהיו שני עמים קרובים ודומים מאוד, אבל מזה רחוקים, שלפעמים רבו ולפעמים לא, אבל אהבה גדולה אף פעם לא הייתה שם. אחר כך היינו רעבים וקפצנו למצרים לאכול משהו, פרעה חשב שאנחנו תאילנדים ועשה מאיתנו פועלים זרים, אז משה התרגז ודפק לו עשר מכות ויצאנו משם חזרה הביתה, ובדרך עוד הסתובבנו במדבר ארבעים שנה.
וכשהגענו הנה, הצלחנו להסתכסך עם כל העולם ואשתו, ובנינו בית, והוא חרב, ובנינו עוד אחד וגם הוא נהרס. יצאנו שוב לשכנים, גם שם לא תמיד אהבו אותנו, עשו לנו אינקוויזיציה ופרעות ופוגרומים ושואה איומה. החלטנו לחזור לכאן, אבל היה קצת צפוף, נדחפנו, השכנים התרגזו והתחיל בלאגן היסטרי.
הם הרגו בנו ואנחנו בהם, עין תחת עין, שן תחת שן ולכל שאלה תשובה. ואנחנו? אנחנו לא פראיירים. הקמנו מחתרות שעסקו במקביל בגירוש הבריטים ובהקניית כללי התנהגות לאוכלוסיית השכנים, ובינתיים התערבו אומות העולם ונתנו לנו מנדט להקים כאן בית.
אלא מה, בעיני השכנים זה לא מצא חן. כל כך לא מצא חן, שהיינו צריכים לעזור לחלק מהם להבין מאיפה משתין הדג, והם התחרפנו והתחילו בכוח ואנחנו השבנו בתגובה ציונית הולמת. הגדולים החליטו שנתחלק אבל המופתי לא היה מוכן לשמוע ורצה להקים כאן עוד מדינה ערבית. כאילו, מה, לא מספיק להם? התחילה מלחמה אחת, אחריה השניה והשלישית והרביעית, והם הבינו שזה לא ילך בקלות, ולאלה שלא הבינו, הסברנו. לאט ובאדיבות. חלק מהם גירשנו מכאן ולאחרים שמנו ממשל צבאי שיראה להם מי הבעל בית, הם התחילו לחטוף לנו מטוסים ואנחנו חיסלנו את בושיקי, שבסוף הסתבר שהיה כולה מלצר. הם קצת נרגעו, אבל נולדו להם ילדים שהתחילו לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה, ואנחנו הגבנו בחצץ וגז מדמיע. בשיא השיכלול התחילו להעיף לנו אוטובוסים באוויר, ואז דיברנו איתם וסגרנו איזה עיסקה באוסלו, רצחו את רבין והכל התבחבש מהתחלה. התחיל עוד סיבוב, הם יורים, אנחנו משיבים אש, הם מפוצצים מועדונים, אנחנו מחשפים שטחים, הם מתאבדים בקניונים, אנחנו מטילים סגר והורסים בתים, הם שולחים חוליה, אנחנו שולחים מסוקי קרב, הם פועלים ואנחנו מגיבים, הם לוקחים ואנחנו נותנים, הם רוצים את הר הבית, אבל גם אנחנו, הם רוצים חופש, אנחנו רוצים שלום.
הם רוצים את האדמה, אבל היא גם שלנו, הם צועקים "אללה הוא אכבר", אנחנו צועקים "שמע ישראל", הם מבינים את הרוצחים שלהם, אנחנו מבינים את ברוך גולדשטיין. על כל פעולה, תגובה השווה לה בעוצמתה, אמר ניוטון. וככה אנחנו מתנהלים כבר אלפי שנים. ובינתיים, הם מרגישים מקופחים כאן כי הממשלה לא נותנת להם זכויות, הם ערבים ואזרחים סוג ב', אנחנו רואים בהם סיכון בטחוני. ובדיוק, אבל בדיוק בגלל זה, הם שרקו בוז בהמנון, ובדיוק בתגובה לזה אנחנו קיללנו את עבאס סואן ושרנו "מוחמד ההומו".
מה, כל כך מסובך להבין? כולה היסטוריה.
אש על הגולש
וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il. אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם.