אין תחליף לגרשון ושאראס

המשחק מול פזארו לא היה אחד הגדולים של פיני גרשון, ובטח לא של שרונאס יאסיקביצ'וס. ניהול המשחק לא היה מושלם, כפי שקורה לגרשון לא פעם במשחקי חוץ באירופה, כשהאדרנלין של יד אליהו לא דוחף אותו קדימה. בורשטיין נשכח לדקות ארוכות מדי על הספסל והקבוצה נראתה קצת מבולבלת בדקות הסיום. לשאראס היה יום קליעה מזעזע וקבלת ההחלטות שלו היתה גרועה. לליטאי יש ימים כאלה לפעמים, גם לגרשון. אתה מקבל את החסרונות בעסקת חבילה, יחד עם המאמן הטוב ביותר באירופה והרכז המבריק ביותר ביבשת. שני האנשים הללו, גרשון ושאראס, הם המרכיבים החשובים ביותר בהצלחה של מכבי, וכדאי לזכור זאת גם אחרי ערבים לא גדולים שלהם.

כמו לא מעט מאמנים גדולים, גרשון הוא לא האיש שהייתם רוצים כחבר. ההתבטאויות שלו יכולות להרתיח, אבל כל זה כלל לא רלוונטי לאופן שבו מכבי תל אביב נראית על הפרקט. על פי רוב, היא נראית מצוין. הסגולה הגדולה ביותר של גרשון כמאמן היא יכולתו לשנות את הפילוסופיה שלו בהתאם למצב נתון. אין מדובר בתכונה טריוויאלית: מאמנים רבים בליגת העל, בכדורסל האירופי ובטח בכדורסל האמריקאי השמרני, משתמשים באותם תרגילים כבר שנים, בלי קשר לסגל שלהם.

כשגרשון הגיע למכבי, לפני שש שנים, שיטת ההתקפה שלו היתה שונה לגמרי. היא כללה תרגילים ארוכים יחסית, עם הרבה חסימות ותנועה בלי כדור. גם בעונה הראשונה שאחרי הנהגת שעון 24 השניות, עת זכתה מכבי בסופרוליג, ההתקפה של מכבי התבססה בעיקר על חסימות רוחב לנייט האפמן והכנסת הכדור פנימה כאופציה ראשונה.

אבל מאז החלה הקדנציה השנייה שלו ביד אליהו, עם שאראס כפוינט גארד, ההתקפות של מכבי הולכות ומתקצרות, הפיק אנד רול הפך למהלך ההתקפי הדומיננטי וההתקפה המסודרת היא בדרך כלל המשך של התקפת המעבר. הכל מתבצע במהירות שיא ובדיוק מקסימלי. נכון, זה קל יותר ליישום כשאת הפיק אנד רול מבצע אמן כשאראס, כשידי התמנון של מייסיאו באסטון תופסות את הכדור וכשניקולה וויצ'יץ' נמצא שם כדי לתרום את החוכמה האינסופית שלו. גם אנתוני פארקר לא זקוק ליותר מדי עזרה ממאמנו כדי לקנות סל. ועדיין, רק מאמנים מעטים היו מתאימים את השיטה לשחקנים כפי שעשה זאת גרשון.

גם בהגנה, בקדנציה הראשונה של גרשון הייתה מכבי הרבה יותר אגרסיבית מאשר הקבוצה הנוכחית. גם אז השתמש גרשון בוריאציות שונות של מץ' אפ זון, והגנה אזורית שהופכת לאישית, אבל גם בשמירת לחץ ובאישית אגרסיבית. זו היתה האסטרטגיה הנכונה לאור זאת שעל הפרקט עבדו עבור גרשון רוצחים שכירים כאריאל מקדונלד, נדב הנפלד ודרק שארפ הצעיר. ככל שהעונה הנוכחית התקדמה, מכבי השתמשה פחות ופחות בהגנה אישית בסיסית, ונסוגה לתוך מץ' אפ זון נסוג וזהיר. ההגנה הזאת מחביאה חורים הגנתיים, משאירה מתחת לסל את באסטון ויכולת החסימה שלו ובעיקר מעמידה במבחן לא פשוט את המאמנים האירופיים והישראלים. רובם אובדי עצות מולה.

גם אם גרשון ימשיך במכבי בעונה הבאה – וזה כלל לא בטוח – ספק אם הוא ידריך את שרונאס יאסיקביצ'וס. שאראס אולי מרט את עצביו של גרשון בערבים לא מעטים, אבל הוא המפתח להתקפה המענגת של מכבי. גם בתחילת העונה, כשפארקר היה הרכז בפועל, יאסיקביצ'וס היה האיש החשוב ביותר, מעצם נוכחותו על המגרש. כשהוא יוצא מפיק אנד רול, היריבה חייבת להגיב ולשלוח אליו שחקן נוסף, בשל הקליעה הנפלאה שלו. במצב הזה, שאראס לא יסתפק במסירה הפשוטה החוצה, אלא יחפש את השחקן הפנוי בפנים. ספק אם קבוצה אירופית כלשהי השיגה העונה יותר סלים בליי אפס ממכבי, ומרבית הסלים הקלים הללו הושגו בזכות היצירתיות של שאראס, במשחק העומד ובמתפרצת.

לא בטוח שכל זה יספיק לניצחון בפיינל פור. למכבי יתרון על צסק"א בעמדות ספציפיות – בעיקר בעמדת הרכז, בשחקני הפנים ועל הקווים – אבל הרוסים ייהנו מיתרון ביתיות וגם משיפוט אוהד. גם אם מכבי לא תיקח את התואר, היתה לה שנה כמעט מושלמת. ספק אם היתה אי פעם קבוצה אירופית ששיחקה כדורסל כה יצירתי בעקביות כה רבה, ספק אם היה ביבשת צוות שחקנים אינטליגנטי כל כך מאז ספליט של קוקוץ' וראדג'ה ובעיקר, ספק אם נראה קבוצה דומה לזאת בעתיד הקרוב. לשאראס אין תחליף, גם לא לגרשון. שניהם לא יהיו כאן עוד זמן רב. יהיו התוצאות במוסקבה אשר יהיו, הקבוצה הגדולה ביותר בתולדות מכבי תל אביב כנראה כבר לא תחזור למסע הופעות נוסף.