דבק מאגאת

בחליפות מחויטות של מיטב המעצבים, כשהשמפניה זורמת כמים וברקע תזמורת כלי מיתר משמיעה ממיטב היצירות, התייצבו מיטב מאמני אירופה לערב מיוחד שאירגנה אופ"א עבור מועדוני השמנת של היבשת. לאירוע הנוצץ והאקסקלוסיבי שהתקיים בציריך בקיץ 2003 הקפידו כל אנשי המקצוע לדפוק נוכחות, וכיאה למעמדם הם זכו לכבוד מלכים. לקול מחיאות כפיים סוערות הוצגו האישים אחד-אחד. היו שם סר אלכס פרגוסון, פאביו קאפלו, מרצ'לו ליפי וקרלו אנצ'לוטי, וגם בחור אפרורי ואלמוני יחסית: פליקס מאגאת, מאמנה של שטוטגרט הצנועה, בהתחככות בכורה עם גדולי המאמנים בענף.

"זה באמת היה קצת מוזר", משחזר מאגאת, "כשהכריזו על שמות המאמנים הייתי במבוכה. לכל מאמן היתה רשימה ארוכה של תארים ואני הרי עוד לא זכיתי בכלום. חשבתי לעצמי, מעניין מה המארגנים יגידו עלי: 'הנה פליקס מאגאת, זה לא זה שירד שלוש פעמים ליגה?"

פליקס מאגאת הוא אחד המאמנים הכי שנויים במחלוקת בגרמניה. למרות קריירת אימון של 15 שנה, בארץ ה-BMW והמרצדס עדיין לא יודעים בדיוק איך לאכול אותו. "מר כאב", "סדאם חוסיין" ו"הדיקטטור האחרון" הם מקצת הכינויים שהדביקו לו שחקנים שהיו כפופים למרותו. כדורגלנים אחרים ששיחקו אצלו מתארים את מאגאת דווקא כאנטיתזה, טיפוס הפוך לחלוטין מדמות הרס"ר הקשוח. סופרלטיבים דוגמת "מוח-על" ו"המציל" הם רק חלק מהמחמאות שהם מרעיפים עליו. למרות שהאמת, סביר למדי, נמצאת אי~שם באמצע, עם עובדה אחת קשה להתווכח: האיש היום הוא הכוח העולה בקרב מאמני גרמניה, ומחזיק בתפקיד הכי נחשק במדינה.

בקבוצות הבונדסליגה שבהן עבד בנה לעצמו מאגאת מוניטין של אחד שממש לא כדאי להתעסק איתו. שיטות אימון על גבול הסדיזם, משמעת ברזל, וורקוהוליות חסרת גבולות ויסודיות קיצונית הן עקרונות שהוא לא יסטה מהם מילימטר. למי שעדיין לא קלט את הטיפוס רק נוסיף את האני מאמין שהוא משנן נון-סטופ לחניכיו: "איכות נקנית בייסורים" ו"חוזק פיזי מביא לחוזק מנטלי" הם המשפטים שאיתם השחקנים שלו קמים השכם בבוקר והולכים (אחרי יום אימונים מפרק ומפרך) בלילה לישון.

פליקס וולפגנג מאגאת (51) נולד בבסיס צבא ארצות-הברית בעיירה הגרמנית סאילוף לחייל פורטוריקני ואם גרמנייה. כדורגל הוא התחיל לשחק בקבוצות הקטנות של האזור, ניקלהיים וויקטוריה אוכפנבורג, עד שראשי סארבריקן מהליגה השנייה שמו עליו עין וצירפו אותו למועדון. משם הדרך לצמרת היתה קצרה. המבורג, שחיפשה קשר בנרות, ידעה לזהות את הטלנט, ובמהלך בזק העבירה אותו בקיץ 1976 לשורותיה. בקבוצה מעיר הנמל הפך השחקן לאחד הקשרים הגדולים בתולדות הכדורגל הגרמני והצעיד את המבורג לתקופה הגדולה בתולדותיה. 306 משחקים בעשר שנים בקבוצה (46 שערים) יש לו ברזומה, והוא זכה כמעט בכל תואר אפשרי. אליפויות גרמניה, גביע מחזיקות הגביע וגדול הישגי הקבוצה, גביע האלופות ההיסטורי, עם ניצחון דחוק (משער שלו, כמעט מיותר לציין) על יובנטוס. גם בנבחרת גרמניה הוא רשם פרק מפואר עם זכייה בגביע היבשת לאומות (1980) ושני הפסדים צורמים בגמרים של מונדיאל 1982 ו-1986. באותו שנה, בגיל 33, הוא גם תלה את הנעליים.

הסיפתח מאחורי הקווים הגיע בשנת 1989, בקבוצת נעוריו סארבריקן, משם נדד לקבוצות מהדרג הנמוך דוגמת אורדינגן וברמהרבן. בשנת 1995 קיבל מאגאת את הצ'אנס לאמן גם ברמות הגבוהות. המבורג, שפתחה את העונה חלש וחתמה קבע בתחתית, פנתה לאחד הסמלים הגדולים שלה והעניקה לו את הג'וב. כבר בשבועות הראשונים בתפקיד החדש היה ברור שמאגאת לוקח את התפקיד ברצינות. באחת משיחות הפתיחה שלו במועדון הוא כינס את השחקנים והכריח אותם לכתוב חיבור מפורט על שאיפותיהם ככדורגלנים. במקביל הוא הנהיג משטר אימונים קפדני, שכלל שלושה כאלה ביום וכמעט הפיל את חניכיו מהרגליים. בפגרת החורף הוא החליט לקחת את הניסויים בבני-אדם עוד צעד קדימה. כשהטמפרטורות עמוק מתחת לאפס הוא החליט להוציא את הקבוצה למחנה אימון בצפון גרמניה ולהריץ את השחקנים המסכנים במשך שעות ארוכות על ההרים המושלגים. בהמבורג מספרים שאחרי האימונים, מרוב תשישות וכאבים, השחקנים אפילו לא הצליחו לטפס במדרגות הכניסה למלון.

מה שכן, על הדשא, המתודה הסזיפית הביאה תוצאות. המבורג טיפסה ממרתף הליגה עד המקום החמישי והשיגה את הכרטיס לגביע אופ"א. גם במדיה הגרמנית צורת העבודה של המאמן זכתה להדים. למאגאת הוצמד השם קוויליקיס - משחק מלים בין שמו הפרטי, פליקס, והמלה קוויל שפירושה "עינוי". אלא שהשידוך בין המבורג לכוכב העבר שכל כך הבטיח החזיק מעמד רק שנתיים. הקבוצה החלה לזייף, השחקנים ליכלכו בתקשורת והקודקודים החלו לפרק את החבילה. מאגאת סגר תנאים בנירנברג והעלה אותה מליגת המשנה אל הבונדסליגה. על אף ההצלחה, חילוקי הדעות בינו לבין ההנהלה הביאו לפרידה. "לא נותנים לי זמן לבנות את הקבוצה ולא את המשאבים הכספיים הדרושים", התלונן מאגאת, אבל בנירנברג לא היו מוכנים אפילו להקשיב.

מאגאת לא נשאר מובטל זמן רב. ורדר ברמן, שנקלעה למאבקי תחתית, ביקשה ממאגאת להרים את הקבוצה. משמונת החודשים שלו שם יזכרו בעיקר את המחלוקות בין המאמן לסטאר הברזילאי שלו, אאילטון. מאגאת התעקש לייבש את השחקן עד שיוריד קילוגרמים בדיאטה בפיקוח רופא, והברזילאי לא נשאר חייב. "אני שונא אותו ואת הפילוסופיה שלו", הוא סיפר לכל אמצעי התקשורת. "אחד מאיתנו חייב ללכת". להנהלה לא היה ספק מי זה יהיה, ומאגאת קיבל מכתב פיטורים. "בכלל טעיתי כשחתמתי שם. הפרצוף שלי כנראה לא התאים להם", הוא סיפר והמשיך לתחנה הבאה.

בדצמבר 1999 הוא חתם בקבוצה התחתית של פרנקפורט, שם הצליח לשחזר באופן מדויק את הישגיו בקדנציה מהמבורג וברמן. במלים אחרות, הוא שוב הציל קבוצה מרוסקת וחסרת ביטחון מירידה, אך במקביל הצליח להתיש את השחקנים עם תוכנית אימונים מפרכת שגררה תגובת נזעמות. "אני לא יודע אם אם מאגאת היה נמצא על הטיטאניק, הספינה לא היתה טובעת", עקץ יאן אגה פיורטופט, הכוכב הנורבגי של המועדון, "מה שבטוח - הניצולים היו בכושר מצוין". מה שכן, בתקשורת דווקא פירגנו. למאמן הוצמד שם התואר "פיווהרווהרמן" (הכבאי) בזכות העובדה שהוא היה מציל קבוצות מלהבות התחתית.

בפרנקפורט החזיק מאגאת לא יותר משנה ומחצה. כשהקבוצה הפסידה שישה משחקים ברציפות והובסה 5:1 בקלן, הקרדיט נגמר ומאגאת כבר בנה על חופשה ארוכה בחוות המנגואים של אביו בפורטו ריקו. "אין שם טלפון ואין טלוויזיה, שם אני יכול להירגע", אבל כשהגיעה קריאה משטוטגרט, מאגאת לקח את ההצעה בשתי ידיים. "רציתי לקחת פסק זמן, אבל אני מזהה בקבוצה פוטנציאל יוצא מהכלל", הוא אמר אז. "יש פה אתגר גדול ואני בטוח שצפוי למועדון עתיד ורוד". שטוטגרט של חורף 2001 היתה עם רגל וחצי בליגה השנייה, חובות עתק של עשרות מיליוני מארקים ומשבר אמון חריף עם האוהדים, אלא שעם עבודה קשה ובלי יחסי-ציבור הפכה שטוטגרט למרענן הרשמי של הבונדסליגה. בלי רכש יוצא דופן, תוך התבססות על מחלקת הנוער וקבוצת המילואים של הקבוצה, הקבוצה החלה לטפס גבוה. תוך שנה וחצי מאגאת כבר הביא את הקבוצה לליגת האלופות, כשעל הדרך החלוץ קווין קוראני, המגינים פיליפ לאהם ואלכסנדר הינקל זוכים לזימוני קבע לנבחרת גרמניה.

החריש העמוק, מהפכת הצעירים והכדורגל השמח לא נעלמו גם מראשי באיירן מינכן. בקיץ 2004 החליטו בבוואריה לזעזע את המועדון. אוטמר היצפלד, המאמן המצליח ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני, נשלח הביתה. לא קשה לנחש מי נכנס לנעליו. הגעתו על הבוס החדש הכניסה את החבר'ה בבאיירן להיסטריה. "מי שלא מרוצה מהאיש החדש שלנו מוזמן ללכת", הצהיר סגן הנשיא, קרל היינץ רומינגה. גם המנכ"ל אולי הנס יישר קו עם הדברים, והוסיף: "כל המפונקים פשוט מפחדים שמאגאת ידרוש מהם עבודה". בחודשים הראשונים היה נראה שזה רק עניין של זמן עד שהיחסים בין המאמן לשחקנים יגיעו לידי פיצוץ.

מחנה האימונים של פתיחת העונה, שהוקדש לריצה עם כדורי כוח בהרי וילבארג, הכניס את החבר'ה לעצבים. גם דרישותיו של מאגאת שהשחקנים ישכימו קום ביום משחק בשעה שמונה בבוקר לא התקבלו בהבנה. "האימונים שלו גורמים לי להיות פחות חד ומהיר", יילל הבלם לוסיו. "אפילו בנבחרת ברזיל לא מתאמנים כך. אני פשוט שבור". גם החלוץ רוקה סנטה-קרוז לא היסס לשחרר נצרה: "המאמן חונק את היצירתיות בקבוצה. נראה שכל דריבל או מהלך יפה גורמים אצלו לאי-שביעות רצון". גם המאמן מצדו דאג להחזיר מלחמה. "השחקנים שלי מרוכזים יותר במראה שלהם ופחות בכדורגל", הוא עקץ. "הם כל הזמן מול המראה, משחקים בתסרוקת שלהם ומורחים ג'ל".

בנקודה זו נדרשה הטרויקה רומינגה, האנס ופרנץ בקנבאוור להתערב. הם הבהירו לשחקנים שהם תומכים במאמן ויעניקו לו את הגיבוי הראוי. המסר כנראה נקלט היטב. בחודשים האחרונים באיירן שוב נראית כמו אימפריה. היא במקום הראשון בליגה, הגיעה לחצי גמר גביע ועכשיו היא בין שמונה הגדולות בליגת האלופות. ההישגים הללו מוכיחים שהשיטות של מאגאת מתחילות לתת תוצאות. היום, רגע לפני המשחק מול צ'לסי והמפגש ראש בראש מול המאמן הטוב בעולם, ז'וזה מוריניו, מאגאת לא מהסס לסמן מטרות. "אנחנו טובים מהם ויכולים לנצח", הוא הבהיר לכל מי שרצה לשמוע. "צ'לסי לא באותו כושר קטלני של לפני שלושה חודשים, ואנחנו, אחרי פגרת חורף, רעננים ובטוחים בעצמנו. אם אנחנו רוצים לזכות בליגת האלופות, נצטרך לסלק את המועדונים הגדולים".