1. ברקוביץ' אופטימי. ברקוביץ' דרש לחלק 1,000 כרטיסים לילדים, חלקם קשי יום, למשחקי הבית של מכבי. נשמה טובה יש לו, זה בטוח. עוד דבר בטוח: ברקוביץ' מיעט לשהות פה בתשע השנים האחרונות. אחרת היה יודע שבמקרים רבים מאוד להביא ילדים ליציע של מכבי זו התעללות בקטינים. צ'יילד אביוז קוראים לזה בלונדון.
2. דרור קשטן, שלמה שרף, אברהם גרנט, אבי נימני, טל בן~חיים, טל בנין _ דמויות מפתח בכדורגל הישראלי _ סיימו כולם את דרכם במכבי בפנים חמוצות. מי יותר ומי עוד יותר. אין אישיות כדורגל רצינית בתפקידי ניהול, אימון או משחק שמכבי של השנים האחרונות עשתה לה טוב. ברקוביץ', לזכותו, חשב תמיד שהוא יכול להצליח במקום שבו אחרים נכשלו. נראה.
3. מומלץ לברקוביץ' לצפות בקלטת מסיבת העיתונאים שאירגנה מכבי. להקשיב מחדש לחיבור שכתב והקריא אלי דריקס לכבוד בואו לקבוצה. לעקוב אחרי הדמויות המשונות שחוזרות ונדחפות, מכאן ומשם, לתוך שורת המתראיינים, מלפניה ומאחוריה. להביט באותו מסך תפאורה קיטשי שאיזו גברת מנסה לארגן מאחור במהלך האירוע כולו. להאזין לקול צרצור וחרחור המיקרופונים. להעמיק בצחקוקים המרוגשים של הרציקוביץ'. זו רק מסיבת עיתונאים, אבל ככה זה נראה שם.
4. המנכ"ל. "תגיד את האמת", לחש ברקוביץ' לדריקס במסיבת העיתונאים. לא שדריקס התכוון לשקר, הוא איש ישר, אבל נראה היה שהוא מתכוון להתחמק מאחת השאלות. ברקוביץ' מיהר לתדרך אותו, אישר לו למסור פרטים. דריקס המנכ"ל, ברקוביץ' חמש דקות במועדון.
5. בעל הבית. לשלושה אנשים בכדורגל הישראלי יש מעמד שמאפשר להם להגיד לא לברקוביץ'. יעקב שחר בחיפה, אברהם גרנט בנבחרת, אלי אוחנה בבית"ר. שלושתם אמרו לו לא. ברקוביץ' הלך לאופציה הבאה, מכבי. להרציקוביץ' אין את הכוח להתנגד לו. ברקוביץ' מילכד אותו. אם הרציקוביץ' מסרב, האוהדים אוכלים אותו (ואם איל גם מצליח בהפועל, הם מכרסמים בו עד תום). אם הרציקוביץ' לוקח אותו, מי יודע איפה זה נגמר. השם פדרמן חזר ועלה במסיבת העיתונאים. ושוב תודה לדיוויד פדרמן, שבלעדיו וכו'. השם הרציקוביץ' הוזכר הרבה פחות. פדרמן, כלכלית וממסדית, משחק בליגה אחת, לפחות, מעל הרציקוביץ'. ברקוביץ' הבהיר לכולם לאיזו ליגה הוא עצמו שייך. הרציקוביץ' בלע גם את זה. לא תמיד הבעלים הוא בעל הבית.
6. המאמן. מד דופק, לו הוצמד לזרועו של קלינגר, היה מגלה שינוי דרסטי בפעימות הלב בסמיכות זמנים מדויקת לרגע שבו יצאה מפיו של ברקוביץ' המילה "דאבל". דאבל? הוא אמר דאבל? עוד שבעה משחקים לעונה הנוכחית, עוד אין מושג מי נגד מי בעונה הבאה, והברקוביץ' כבר בדאבל. "אולי טעיתי?", ניסה איל ללחוש מאוחר יותר לקלינגר, מרחק שני כיסאות ממנו. הוא הבין שברח לו.
7. לשאלה על התסבוכת נימני-מכבי השיב ברקוביץ' בדוגמה מהכדורגל האנגלי: אוהדי מנצ'סטר סיטי אהבו אותי יותר מכולם, ובכל זאת העדיפו את קיגן והמועדון. תשובה גרועה. או שלא התכונן לאירוע, או שהוכן רע. באוזניהם של מתאבלי נימני זה נשמע ככה: אם אוהדי הסיטי הסכימו לוותר עליי, ברקוביץ', מי אתם שלא תוותרו על נימני? הם שמעו שם צליל של מי-זה-נימני. פלונטר נולד.
8. חמש דקות במועדון, וברקוביץ' הספיק לגמד את הרציקוביץ', לייעץ לדריקס, לקבוע יעדים לקלינגר, לקנטר את מעריצי נימני, לבשר לדוברת על סיום מסיבת העיתונאים, להבטיח למלא את האיצטדיון במשחקי הפתיחה ולפסוק מי יתארחו ביציעים. ושוב תודה לדיוויד פדרמן, שבלעדיו.
9. קלינגר דיבר על שיטות המשחק בעונה הבאה (כבר?), ומיהר להסביר שהן נקבעו עוד לפני שברקוביץ' הגיע. שמא נטעה לחשוב שהתכופף. זה רק חימום לבאות. המועדון השסוע ביותר בישראל - קרוע בין אויבי הרציקוביץ' לאוהדיו, בין שונאי קלינגר לתומכיו, בין חובבי דריקס למזלזליו, בין הקהל של נימני למתנגדיו, בין מוחאי הכפיים למסובבי הגב - מקבל, מכולם, את ברקו השובב. יהיה מצחיק.
מסיבת גן עם ברקוביץ'
31.3.2005 / 19:32