הטירוף רק מתחיל

פלייאוף המכללות, "מארץ' מאדנס", אחד הטורנירים הכי נצפים בארה"ב, מגיע לשיאו דווקא באפריל, כשארבע הקבוצות שהגיעו לחצי הגמר יילחמו על תואר אליפות ה-NCAA של 2005. ערוץ ESPN ישדר מרתון בבוקר יום ראשון, כשלואיוויל תפגוש את אילינוי ב-2:07, וצפון קרוליינה תשחק עם מישיגן סטייט ב-4:47.

הטורניר השנה נחשב לאחד הטובים ביותר אי פעם, בזכות ההפתעות הרבות ומבול ההארכות בשלב רבע הגמר. אחת הסיבות למתח הרב בטורניר היא דילדול הכישרון. השחקנים הטובים באמת מגיעים הישר ל-NBA, הכשרונות הגדולים נוטשים למקצוענים בתום השנה הראשונה או השנייה ללימודיהם, ורמת השליטה של המאמנים בכוכביהם מוגבלת. כפועל יוצא, פערי הרמות בין הקבוצות מצטמצמים. ולמרות הירידה ברמה, בסיינט לואיס יתמודדו ארבעה מאמנים גדולים ולא מעט שחקנים שצפויים להתרוצץ בעוד מספר חודשים במגרשים של הליגה הטובה בעולם.

ריק פיטינו, מאמה של לואיוויל שתפגוש בחצי הגמר את אילינוי הוא הראשון בכל הזמנים שלקח שלוש קבוצות שונות לפיינל-פור. BU (אוניברסיטת בוסטון) היתה התחנה הראשונה במסלול ההמראה של הצעיר האיטלקי מקווינס. משם דילג למכללת פרובידנס, אותה העלה לפיינל-פור (1986). לאחר שנתיים מוצלחות בניו יורק ניקס (1987-88), חזר פיטינו למכללות והפעם לקנטאקי, שם היה חתום על מלאכת שיקום מופתית שהסתיימה באליפות (1996).

לבוסטון סלטיקס הוא הגיע שנה לאחר מכן על תקן מושיע. פיטינו דרש וקיבל את כל הסמכויות המקצועיות ואף נטל לעצמו את התואר "נשיא", במחיר נישולו של רד אאורבך, מיסטר בוסטון סלטיקס בכבודו ובעצמו.

פיטינו נחל הצלחה יחסית בעונתו הראשונה (46-36), אבל ההמשך היה מוצלח פחות. שלטונו הדיקטטורי לא התאים לשחקנים המולטי-מיליונרים וחמור מזאת - התקשורת בבוסטון החלה לפתח סלידה כלפי המאמן הסופיסט, שניסה לעטוף את כישלונו במנטרות שחוקות של סוכן מכירות. "קואץ' פינוקיו", נהגו לכנותו בתיעוב. מקץ שלוש שנים וחצי נטש פיטינו את התפקיד, והוא גומר בלבו לא לשוב לניו אינגלנד בעתיד.

כשמעמדו כבר לא אגדי כבעבר, בחר פיטינו לבצע את הקאמבק לכדורסל המכללות דווקא בלואיוויל, לעולם "בת חורגת" במדינתה. עבור מיליוני אוהדי קנטאקי הפך פיטינו באחת ליהודה איש קריות, ואילו המאמן נאלץ להתמודד עם בעיות לא מוכרות. פיטינו היה ונותר "רקרוטר" (מגייס כשרונות) נהדר, אך הוא התאכזב לגלות שמיטב השחקנים שהבטיחו לבוא ללואיוויל בחרו לבסוף לדלג לאן.בי.אי.

פיטינו סבל מאובדן קשה יותר, כשגיסו וחברו הקרוב ביותר, בילי מינארדי, נהרג באסון התאומים. "הגיל והתשיעי בספטמבר שינו אותי לעולמים", אמר המאמן שאף איבד את אמו בשנה האחרונה וסבל מבעיות רפואיות שגרמו לו להיעדר ממשחקים. "כואב הלב לחשוב מה הבן אדם עבר", אומר חניכו, לארי אובאנון.

במקביל לשינויים בחייו, החל פיטינו לבצע רוויזיה בפילוסופיית הכדורסל שלו. לאחר שלא זכה בהישגים משמעותיים בשלוש שנותיו הראשונות, החליף המאמן את שמירת הלחץ המפורסמת באזורית 2-3, שמתישה את שחקניו פחות. גם את התנהגותו הביקורתית המיר בגישה סבלנית יותר. "גם כשאנחנו בפיגור גדול שום דבר אצל קואץ' לא משתנה", אומר כוכב לואיוויל, טקוואן דין, "הביטחון העצמי שלו מעניק לנו תחושה שאנו תמיד מסוגלים לנצח".

הניצחונות הלא הצפויים של לואיוויל בטורניר ה-NCAA הולידו שמועות בדבר חזרתו של פיטינו לניו יורק ניקס בעונה הבאה. "בפירוש לא", מיהר המאמן להכחיש. "לאחר שקיבלתי על עצמי את האחריות לכישלון בבוסטון אינני חש עוד בצורך לחזור לאן.בי.אי. אני מעוניין להישאר בלואיוויל עוד שנים רבות".

השחקנים הבולטים בלואיוויל הם הפורוורד פרנסיסקו גארסיה (2 מטר, שנה שלישית) והגארד דין (1.90, שנה שלישית). גארסיה הגיע מהרפובליקה הדומיניקנית ובמדינה בה בייסבול הוא הספורט השולט, הוא פנה דווקא לכדורסל. הוא לא התפתה לסחור בסמים (אחיו נרצח על רקע סחר) והפך לשחקן מכללות מצטיין. טקוואן דין בא מרקע דומה, עבר מחלה קשה, אבל כמו גארסיה, מצא מפלט במכללות. לא פלא שפיטינו הצליח להוציא מהם את המיטב.

כששחקני אילינוי באו השבוע לברך את מאמנם, ברוס וובר, לאחר שזכה בתואר "מאמן השנה", הוא לקח אחד מהם הצדה ולחש לו באוזן: "דרון, אני מנצח בגללך". מול אריזונה ב"אליט 8", הוליך דרון וויליאמס את אילינוי לניצחון 89-90, לאחר שכבר פיגרה ב-15 נקודות כשנותרו ארבע וחצי דקות לסיום. מאותה נקודה השתלט וויליאמס לחלוטין על המשחק, כשהוא קולע 14 נקודות (4 שלשות), מוסר שלושה אסיסטים ונועל את כוכב היריבה, סלים סטודמאייר, על אפס נקודות.

"פוינט-גארדים נשפטים בניצחונות ולא במספרים", אומר הרכז שהוליך את ה"פייטינג אילייני", לעונה כמעט מושלמת (1-36). המומחים למיניהם משווים אותו לג'ייסון קיד. כמו קיד, וויליאמס הוא בן לאב שחור ואם לבנה. השניים גם חולקים גובה זהה (1.90 מ'), כושר מנהיגות, ואנרגיה מטורפת. "תמיד ניסיתי לעצב את המשחק שלי בתבנית של ג'ייסון", מגלה וויליאמס, קלעי קצת טוב יותר מקיד. "כשהייתי ילד קטן אמא שלי אמרה להביט בו, ומאז זה פשוט נדבק". וויליאמס, 20, יכול להישאר באילינוי עונה נוספת, אבל סביר שייצא לדראפט. בסוף השבוע הקרוב הוא יהיה עסוק במרדף אחר אליפות המכללות, תואר שקיד לא זכה בו מעולם. אגב, המודל לחיקוי אפילו לא הגיע לפיינל פור.

גם ברוס וובר מעולם לא היה שם. אם המאמן של אילינוי יזכה עם קבוצתו בתואר, הוא יציב את שיא הנצחונות בעונה על 38. השראתו של וובר מגיעה מג'ין קידי, ממנו למד את דרכי האימון והניהול בפרדו. הוא אינו קולני או מטורף, אך מאוד תובעני ודורש שלמות. מכיון שבניגוד למאמנים האחרים מעולם לא הגיע לשלב הזה, יהיה מעניין לראות כיצד יתמודד עם קבלת ההחלטות במעמד כל כך מלחיץ. וובר אוהב לרוץ, סגנון שעלול להכשיל אותו.

מכל ארבע הקבוצות שהגיעו לטורניר, אולי הכי מעניין יהיה לעקוב אחרי הקבוצה של טום איזו. איזו נוקט בשיטת המקל והגזר. הוא מרשה לשחקנים שלו המון חופש, אבל רק אם עבדו קשה. ולעבוד קשה אצל איזו, פירושו לקפוץ, לרוץ, להשתטח ולקבל סימני כוויה בגוף בכל מהלך. קשה לשחקנים לעמוד בקריטריונים שלו, אבל כשהם עומדים, הם מקבלים חופש, וחופש פירושו התקפות מתפרצות, זריקות מרחוק וכל מה ששחקן כדורסל אוהב ומחפש. הוא הגיע עם הקבוצה ארבע פעמים בשבע השנים האחרונות, וב-2000 לקח את התואר.

לא רבים נותנים למישיגן סטייט סיכוי לקחת את הטורניר, אבל עם הניסיון של איזו וההצלחה של המכללה בשנים האחרונות, אף אחד לא באמת יהיה מופתע אם היא תגיע לגמר. בעוד כולם מדברים על אנדרו בוגט, גם למישיגן יש שחקן לבן, שמשחק כדורסל סולידי ואחראי. הממוצע של הסנטר פול דייויס (2.10 מ', שנה שלישית) הוא דאבל דאבל בפלייאוף - 15 נקודות ו-10.8 ריבאונדים, ויחד עם הגארד שאנון בראון, שקלע 24 נקודות בניצחון על קנטאקי, והגארד השני, מוריס אייג'ר, הקבוצה הזו מסוגלת להגיע עד הסוף. המאבק המסקרן ביותר במשחק מול צפון קרוליינה יהיה בין דייויס לבין שון מיי, הסנטר של צפון קרוליינה.

הבעייה של מישיגן סטייט היא הסניור, כריס היל (1.90 מ'), המתקשה לקלוע. לפני שנתיים קלע היל 34 נקודות נגד סיראקיוז ומאז הוא לא ממש מצליח לחזור על ההופעות הללו. אם יהווה איום מטווח ה-3, יפתח את הדרך לבראון ודייויס.

רוי וויליאמס, שידריך את צפון קרוליינה מול מישיגן סטייט,, צפוי להישאר בקבוצתו הנוכחית זמן רב. שחקן העבר ועוזר המאמן של דין סמית' האגדי, חזר לפני שנתיים למכללת הבית לאחר 15 שנות גלות בקנזס. הרקורד של וויליאמס מזהיר: 468 ניצחונות ו-5 פיינל-פור, אך מעולם לא זכה באליפות. "בעבר היתה האליפות המטרה הראשונה במעלה והחלום היחידי", מעיד וויליאמס, שעטף את הישגיו על המגרש בהתנהגות מופתית ובהצלחה של שחקניו בכיתות הלימודים. "היום אני חכם ובוגר יותר, אבל אני עדיין רוצה לזכות באופן נואש".

לפני שלוש שנים החזיקו ה"טאר-הילס" במאזן 20-8. עם אותם שחקנים הצליח וויליאמס להחזיר את צפון קרוליינה לימי גדולתה. "העונה שעברה היתה הכי קשה שאי פעם עברתי כמאמן", מעיד וויליאמס, "כיוון שהתקשתי לגרום לשחקנים שלי להבין כי השם על חזית החולצה לא פחות חשוב מהשם על הגב".

בסוף הם הבינו, וכעת הם רוצים לגמול למאמן. "יש עלינו הרבה לחץ למלא את חלקנו במשימה", אמר השבוע כוכב צפון קרוליינה, שון מיי, "אנחנו כל כך רוצים להיות השחקנים הראשונים שלוקחים את קואץ' וויליאמס עד הסוף".

הבעיה הגדולה של וויליאמס, מעבר למבחן האופי, היא שהשחקנים שלו רצים כמו מטורפים על המגרש, מה שכמעט תמיד מתנגש עם הפעלת שיקול דעת נכון בדקות האחרונות. למעשה, הסגנון של וויליאמס תובע משחקניו אתלטיות כה רבה, שהסנטר שון מיי (2.06 מ', שנה שלישית), חסיד מובהק של פיצות וג'אנק פוד, נאלץ להוריד במשקל כדי להתאים לסגנון הרצחני של הקבוצה. כתוצאה מכך הפך עצמו מיי למועמד ראוי לשחקן העונה ולאופציית דראפט לא רעה לקבוצות ה-NBA, אם יחליט לנטוש את המכללה.

השחקנים של וויליאמס לא "צעירים". ג'וואד וויליאמס, ג'קי מנואל ומלווין סקוט הם סניורים (שנה אחרונה) ומיי עשוי ללכת ל-NBA, יחד עם הגארדים ריימונד פלטון ורשאד מקנטס. גם הפרשמן מרווין וויליאמס (2.06 מטר) מוזכר כמועמד לבחירה בחמישיה הראשונה בדראפט. המפתח טמון במקנטס. מדובר בשחקן מצויין עם המון פוטנציאל, שלא תמיד בא לידי מיצוי. הוא עלול להפוך ל"הד קייס" לא קטן ולגרום בעיות, אם כי קשה להניח שבמשחק כל כך חשוב יאבד את שפיחותו. "אל תדאגו מהעבר", אמר מקנטס אחרי הניצחון על וילאנובה ברבע הגמר, "אני אדם אחר". הקבוצה גם תנסה לשאוב השראה מאביו של שון מיי, סקוט, שהיה השחקן המצטיין באלופת המכללות של 1976, אינדיאנה.

אין היגיון בשיגעון, בעיקר במשחק רצוף כל כך הרבה טעויות של אנשים צעירים, אבל אפשר ומותר להמר: צפון קרוליינה תפגוש בגמר את אילינוי ותנצח, וויליאמס יוריד את הגורילה מהגב.