ז'וז'ה מוריניו נפגש הבוקר עם אנשי הכדורגל בישראל ועם כלי התקשורת הישראלים והבינלאומיים, בהמשך לביקורו כאורח מרכז פרס לשלום. כל האליטה של הכדורגל הישראלי, מראובן אלקבץ ועד לשלמה שרף, התקבצה בלובי של מלון דן בתל אביב כדי לקבל קצת טיפים מהמאן הכי לוהט בעולם. ומוריניו אכן גנב את ההצגה ושבה את ליבם של כל הנוכחים בהרצאתו.
מוריניו שיחרר כמה פנינים, ופתח בהתייחסות מרומזת לסכסוך שלו עם אופ"א, שהוביל לפרישתו של השופט אנדרס פריסק ועשוי לגרור הטלת עונש על צ'לסי: "אני מאמין שקבוצת כדורגל בנויה על אמון. קודם כל צריכים להיות נאמנים אחד לשני, אחר כך להתחיל לעבוד. אם אנשים שעובדים איתי ונאמנים לי באים ואומרים לי שהם שמעו או ראו משהו, אני אקח את זה כאמת לאמיתה ואטפל בזה אישית, גם אם זה יגרום לי צרות, ואני לא מתכוון לדבר יותר על המריבה שלי עם אופ"א", אמר המאמן ובכך בעצם הודה כי לא היה עד בעצמו לשיחה בין מאמן ברצלונה פרנק רייקארד לשופט פריסק במשחק ההפסד בקאמפ נואו. העדים לשיחה היו סטיב קלרק, עוזר המנג'ר, ולז מיילס, האחראי על האבטחה. העיתונאים האנגלים התנפלו עליו, אבל הוא רק צחק והניח לפמליה שאיתו להדוף שאלות שקשורות לצ'מפיונס ליג ולצ'לסי.
מוריניו אמר שהוא לא מכיר את הכדורגל הישראלי אבל הוסיף בדיפלומטיות: "ככל שהמצב הביטחוני יהיה פה יותר טוב, כך יבואו יותר אנשים לבקר כאן. כשאתה מתעסק בסצינת הכדורגל האירופאית, אתה אמנם מטייל הרבה, אבל כל פעם נוסע לאותו מקום. אתה נוסע בקריירה שלך 20 פעם לאיטליה, 20 פעם לגרמניה ועוד 20 פעם לצרפת. זה משעמם. התוצאות האחרונות של הנבחרת שלכם הובילה לכך שיש יותר מודעות לכדורגל כאן ואני לא פוסל אפשרות שבעתיד, אם יהיה כאן שחקן טוב מספיק, הוא יבוא איתי לצ'לסי".
לגבי הטענה כי הצלחה מגיעה רק לאחר תהליך, אמר מוריניו: "זה השקר הכי גדול, הצלחה בכדורגל זה לא משהו שלוקח יותר מדי זמן. אם אתה בא לקבוצה ומיישם בה את כל הפילוסופיה שלך, ההצלחות יגיעו מהר מאד. אבל הצלחה זה לא הדבר החשוב ביותר, זה רק חלק בדרך להצלחה הגדולה יותר".
המאמן בן ה-42 התייחס לעתידו, ואמר: "אני מתכנן לאמן עוד 13 שנים. בשלוש-ארבע שנים האחרונות אני רוצה להיות המנג'ר של נבחרת פורטוגל, ולהצעיד אותה למונדיאל. עד אז אשאר באנגליה".
הרוקנרול חזר לישראל (עדי רובינשטיין)
אז לפחות בכל הקשור לספורט חזרנו לסצינת הגדולים באמת. אירלנד, לארי בירד ונבחרת צרפת. והכל בסוף שבוע אחד. אבל מה עם קצת רוק'נרול? ובכן U2, כרגע לא עושים סימנים של נחיתה בפארק הירקון. במקום זאת נאלצנו להסתפק בז'וז'ה מוריניו כוכב הרוקנרול הגדול ביותר שנחת פה מאז אקסל רוז.
בלילה הוא הספיק לבלות עם עדת מעריצות מקומיות ולהתחמק יפה מהפפראצ'י ("יש פה לפחות שישה צלמים שמלווים אותי לכל מקום, ברור שאני אפחד להיכנס לכל מיני מקומות"), הבוקר הוא הרביץ תורה באלי אוחנה, שייע, קשטן ושרף, ששיחקו אותה מבינים את האנגלית שלו בלי אוזניות. אחר כך הוא ישב עם העיתונאים הישראלים, רק כדי לשמוע שאלות במבטא אנגלי, צרפתי, רוסי וטורקי. לעיתונאים הישראלים לא היה שום צ'אנס לשאול אותו שאלה. אבל מוריניו לא התרגש. הפמליה שמסתובבת איתו דאגה להשתיק את רוב השאלות שקשורות באופ"א, צ'לסי ושאר שאלות מציקות. אולי מוריניו היה רוצה לענות עליהן, אבל כשאתה כוכב רוק, יש אנשים שמכבסים לך את הכביסה המלוכלכת.
הוא כאן בשביל לדבר על השלום. עיתונאית טורקיה מתעקשת לשאול על הליגה הטורקית. הוא מחייך ומשחרר לה סיפור על כך שלפני שנתיים קיבל הצעה ממועדון גדול באיסטנבול. כולם צוחקים. היא קיבלה את הסיפור, הוא יצא בסדר. עכשיו גם העיתונאים האנגלים רוצים איזה סיפור, משהו שהם עוד לא שמעו ביומיים וחצי שהם מסתובבים איתו לכל מקום: "אני חושב שהמאמן הבא של אנגליה צריך להיות אנגלי, אחרי שסוון יסיים את הקנדציה שלו". העיתונאים האנגלים מתחילים להשתולל. טלפונים, אימיילים, אס.אם.אסים - הכל כדי לדווח לממלכה על היציאה החדשה של הבוס. הוא מחייך לעצמו: "אהבתם את זה, אה?" הוא קורץ לעברו של פיני זהבי, האמרגן של סיבוב ההופעות הבלתי נגמר של הפורטוגלי ברחבי העולם.
הוא כל הזמן מחייך, הכל בשליטה. העיתונאים האנגלים, ציניים בדרך כלל, נופלים שדודים למראה הצמד מוריניו את זהבי. זהבי מסתובב עם הסיגר ועם מעיל ששווה בערך את תקציבן של כל קבוצות הליגה הארצית בישראל. העיתונאים האנגלים מספרים זה לזה שהוא הבטיח להם לשבת לשתות איתם קפה בשבוע הבא. כתב צעיר מעיתון של יהודי לונדון אפילו מצטלם עם זהבי למזכרת. הוא שאמרנו: רוקנרול. סוכן השחקנים בן ה-65 מנצח על ההצגה בלי בעיה בכלל, כשרוב מאמני ליגת העל עומדים בתור כדי ללחוץ לו את היד. מוריניו הוא קלף מנצח, שצריך לדעת איך לנהל. מי אם לא הפיינשמעקר הישראלי יכול לעשות את זה.
למוריניו מתוכננות עוד כמה הרצאות על מנהיגות ומנטליות ברחבי היבשת. הוא אוהב את זה, ומדבר במשפטים של ארבע מילים, ואז הפסקה. מדי פעם הוא עוצר לשלושים שניות כדי לשתות מים. הכל מחושב.
בישראל מוריניו עוד לא ביקר אף פעם, אבל כמו האירים כבר הספיק להתאהב והבטיח לחזור. הלילה הוא בטח ישב שוב בבארים הכי נחשבים בעיר. עם הלימוזינה הממוזגת שלוקחת אותו לכל מקום, עם פיני זהבי ועם החיוך התמידי שמרוח לו על הפרצוף, אין דבר שהייתם רוצים יותר מאשר לאמץ את החיים של ז'וזה מוריניו.
"לא עובד יותר מחמש שעות ביום" (ספורט 5)
"אני לא עובד יותר מ-5 שעות ביום. אם מאמן עובד יותר מזה, סימן שהוא עושה משהו לא בסדר" - על המשפט הזה חתום ז'וזה מוריניו, המנג'ר הפורטוגזי של צ'לסי, והוא מסביר אולי יותר מהכל את האיש: מתוכנן, יודע לנהל (גם את התקשורת אם צריך) ותמיד בשליטה.
מוריניו התאהב בישראל. מה איכפת לו? אוויר נעים, שמש טובה, יחס שמקבלים מלכים. אולי זאת הסיבה שהיום הוא החליט: "אני חוזר לישראל למשחקי המכבייה הקרובים".
הבוקר הוא התייצב על-פי התכנון בשעה 09:30 לראיון מיוחד לערוץ הספורט. טוב, איחור בצ'לסי שווה מאות יורו. הדובר שלו סיפר שלא ממש קל לחיות לידו, כי די קשה לצפות לאיזה בוקר הבוס מתעורר: "הוא בלתי צפוי, וזה אתגר יומיומי בשבילנו. אבל הוא אדם טוב, יש גם מהשחצנות שאתם רואים וגם צניעות וטוב לב".
בקיצור, כמו שהוא מגדיר את זה, יש שני ז'וזה בתוך מוריניו אחד. מנג'ר צ'לסי הסכים לדבר (כמובן שבמגבלות הזמן הקשות) על הכל, כולל על אירועי המפגש עם ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות ועל השימוע הצפוי לו באופ"א.
"אני מתחרט שגרמתי לבלגאן, אבל הייתי חייב לפעול כך. לא ראיתי את האירוע במחצית, אבל אם מישהו מהצוות שלי אומר כזה דבר אני מחויב לגבות אותו. אחרת אני לא מקצוען" אמר מוריניו.
האיש שהוביל את פורטו לזכייה באליפות אירופה בעונה שעברה, סיפר גם על פילוסופיית הכדורגל שלו, שבנויה על היכולת לאפשר לכל שחקן אפשרות מסירה בכל מצב, על שיטת המשחק של צ'לסי ועל משמעות המנג'רים בעידן הנוכחי: "כבר אין שחקנים כמו מראדונה או פלה, לכן הכדורגל היום טקטי בהרבה. שחקני על כמו רונאלדו בתחילת דרכו גדלים פעם בעשר שנים, אבל רוב הכדורגל מתבסס על השחקנים הטובים שנבנים בתוך קבוצה".
כזכור, הגיע מוריניו לישראל כאורח "מרכז פרס לשלום" שמבטיח ממש ממש בקרוב את רונאלדו ואולי גם את זידאן בארץ.