מה יגידו עליו בטדי עכשיו?

כמה ימים לפני שער השיוויון הדרמטי והמדהים שלו בדקה ה-90 במשחק החשוב מול אירלנד, וכמעט חודש וחצי מאז משחק הידידות בין נבחרת ישראל למקבילה הקרואטית באיצטדיון טדי - יושב עבאס סואן למפגש פסגה עם אוהדי בית"ר.

המשחק מול קרואטיה הסתיים בתיקו 3:3, אבל הוא לא ייזכר בגלל הכדורגל הטוב שהוצג בו. שריקות הבוז הצורמות שלהן זכה שחקן הנבחרת הישראלית, עבאס סואן, מהקהל הירושלמי והקללות המזעזעות לעברו שבקעו מגרונם של יושבי המזרחי נחקקו בזיכרון הקולקטיבי של האומה. ממש בלי הגזמה. קומץ אוהדי בית"ר שכנראה לא יודע להפריד בין משחק ליגה למשחק לאומי ובין קללה לגיטימית להתנהגות מכוערת ליווה כל נגיעה של סוואן בנהמות, העלבות, קללות, ובקיצור, מה לא? הכי מצחיק, ובעצם עצוב, היה לשמוע את תגובתו הרשמית של ליאור מאי, דובר בית"ר, שטען למחרת המשחק כי לא מדובר בקהל של בית"ר, אלא בקהל של הנבחרת. למרות הדברים הפתטיים שהפיק מאי, תרשו לנו להמר שגם בבית~וגן יודעים היטב במי מדובר. אז מה יגידו עליו בטדי עכשיו, לאחר שהציל את נבחרת ישראל ואת הסיכויים שלה להעפיל למונדיאל.

זהו סיפור השונאים של סוואן והקהל הצהוב על קצה המזלג. היום, ממש רגע לפני המשחקים הגורליים של הנבחרת מול אירלנד וצרפת, ושבוע לפני המפגש האחרון לעונה בין בית"ר לבני-סכנין, החלטנו להרים את הכפפה, לנסות להבין מה מקור השנאה התהומית בין המחנות ולבדוק אם יש מצב להרגיע ולקשר בין הצדדים.

ביום שני ניצלנו את משחקה של בית"ר מול הפועל חיפה לעשיית מצוות פורים. חשבנו לנצל את הנהירה של הצהובים לצפון וביקשנו מכמה מהם שישתפו איתנו פעולה, ורגע לפני שהם ממשיכים לקריית~אליעזר יצטרפו אלינו לנסיעה לסכנין, יישבו איתנו בסלון של סוואן וידברו על כל אשר בלבם. מעין פגישה רגועה, בלי כל האמוציות של משחק.

האמת שלא הכל הלך לנו חלק. הנסיעה המתישה מהבירה עשתה את שלה. כמה אוהדים שהיו אמורים להצטרף התעכבו בפקקים וחששו לאחר למשחק המשמים מול החבר'ה של ניר לוין. גם הניסיון לשכנע כמה אוהדים צהובים שאותם עצרנו על כביש החוף כשהם בדרכם לקריית~אליעזר נחל כישלון. "אנחנו לא בעדו", פטר אותנו אחד מיושבי הרכב שאותו עצרנו והיה עמוס בצעיפים צהובים. "אין לנו שום רצון לפגוש אותו. חוץ מזה, אנחנו מאחרים. יש עוד מעט משחק וחברים מהצפון כבר מחכים לנו ליד המגרש". רק שתבינו, השיחה הזאת התנהלה כשלוש שעות לפני המשחק, כשאותם אוהדים היו רק במרחק חצי שעה נסיעה מהאיצטדיון. בקיצור, הכל תירוצים והתחמקויות ממפגש עם אויב הציבור מבחינתם.

אבל למרות הקושי באופרציה, כמות האוהדים הלא מרשימה שהגיעה לפגישה והעובדה שהשעון דחק בנו לשחרר אותם להמשך הנסיעה לקריית~אליעזר, ועידת הפיסגה הזאת היתה מאוד מעניינת, מלאת אמוציות ומרתקת, וסיפקה המון חומר למחשבה ובעיקר הראתה לנו שאכן יכול לגור זאב עם כבש. אם לומר בפשטות, אז הכל שטויות. כשהאנשים נפגשים פנים אל מול פנים ולומדים להכיר זה את זה, השנאה היחידה שנשארת בשטח היא זו הספורטיבית.

אז זהו, אחרי נסיעה שנראתה כמסע סביב העולם הגענו לביתו של הקשר הלאומי, סוואן. האמת שגם המראות, הנופים והעיר הלא מפותחת נתנו לנו הרגשה של ארץ זרה. כדי להבהיר את הדברים, שני אוהדי בית"ר שהיו איתנו מכסים למעשה את הקשת הרחבה של אוהדי בית"ר (כמובן, במגבלות של שני אוהדים בלבד), האחד מהיציע המערבי, השני מהמזרחי. הראשון מבוגר, השני צעיר. הוותיק מאופק, האחר מופרע. בשאר הדברים הם אותו הדבר, שרופים על בית"ר והולכים לכל חור שאליו מגיעים הצהובים.

אם לא חסרו לנו תקלות, הרי שברגע שהחנינו את הרכב ברחבת ביתו המפואר של סוואן הבחור הצעיר שבחבורה סירב לעלות לביתו של השחקן והתעקש להמתין באוטו. "לא, עזוב אותי", הוא ביקש. "אין לי מה לעשות אצלו". רק אחרי מסע שכנועים של אחד מאחיו של סוואן - "בוא תעלה, זה לא יפה", אמר עיסאם סוואן, "פה זה לא כדורגל. תשים הכל בצד. יאללה תעלה", והבטחה שלנו ששמו המלא לא יפורסם - התרצה הסורר והסכים לטעום מהכיבוד בביתו של השחקן.

כל משפחת סוואן חיה באותו מתחם יפה וביתו של עבאס על שלוש קומותיו יכול להיחשב לארמון במקומותינו. משנכנסו לסלון המרווח והיפה קיבלו אותנו כמה מחבריו ובני משפחתו בחמימות מרובה. היתה שם הרגשה של ועדת פסגה. מצד הצהובים נכחו דני כהן, א' (השם המלא במערכת) ויוני. ומצד סכנין, נוסף לעבאס, נכחו האח עיסאם, האח עלי ("שחקן עבר, טוב יותר מעבאס"), אבו~ריא ויוסוף, מאוהדי הקבוצה, וכמה אחיינים שהצטרפו לחגיגה.

ממש לא צריך הרבה בשביל לגרום לרוחות להתלהט. מלה אחת שאנחנו זורקים לאוויר מפעילה את האנשים בסלון והדינמיקה ידועה מראש. "אז מה, השבוע יש לך משחקי נבחרת חשובים", הרמנו להנחתה. "אתה עדיין זוכר מה קרה במשחק האחרון שלך במדי הנבחרת בטדי?". מכאן והלאה תזרמו עם מה שקרה בשעה של מפגש ראשון של אוהדי בית"ר בביתו של השחקן שחטף מהם את מירב האש בשנים האחרונות.

"כששיחקתי בטדי במדי הנבחרת וקיללו אותי נפגעתי מאוד", שיחזר ביום שני השבוע קשרה של בני-סכנין בסלון ביתו. "כל עוד קיללו אותי כשישבתי על הספסל, ניסיתי להתעלם, אבל כשנכנסתי למשחק ושרקו לי בוז כל פעם שנגעתי בכדור, זה כבר היה בשבילי איום ונורא. אני עדיין לא מצליח להבין את זה, הרי ייצגתי את נבחרת ישראל. לא הייתי עם המדים של סכנין, אלא בכחול~לבן של ישראל. זה היה קטסטרופה. אתה יודע שהשחקנים של קרואטיה לא הבינו מה קורה שם ולמה שורקים לי בוז? החבר'ה מהנבחרת, כמו אריק בנאדו ושמעון גרשון, סיפרו לי ששחקני קרואטיה שאלו אותם, 'תגידו, למה מקללים אותו ושורקים לו בוז כשהוא נוגע בכדור?'. זה היה פשוט מביש. מה שקרה פגע בי, אבל אחר~כך קיבלתי תמיכה כל~כך גדולה ורחבה מכל הארץ. קיבלתי הרבה מכתבי תמיכה גם מאוהדי בית"ר".

כהן לא נשאר אדיש להשתפכות של הקשר. "אני בטוח שעבאס נפגע מזה וגם אם הוא היה אומר שלא, לא הייתי מאמין לו. תראה, המשחק היה בירושלים והיו כמה ילדים אוהדי בית"ר שקיללו. זה החבר'ה הצעירים, שמתייחסים אחרת לעניינים. אני מוקיע אותם".

"חייבים לעשות את ההפרדה בין סכנין לנבחרת", מדגיש סוואן. "אני אגיד יותר מזה: כשאני משחק עם סכנין נגד בית"ר, אני נותן להם רישיון חופשי לקלל, אבל כשאני בנבחרת אני מבקש שיכבדו אותי ואת המעמד". "אבל מה שקרה היה חד~פעמי", מנסה כהן למתן את הדברים. "אתם באמת חושבים שבמשחק הנבחרת הבא שייערך בטדי זה לא יקרה?", שאלנו את הנוכחים. "אנחנו בטוחים שיהיה בדיוק אותו הדבר", קובעים האחים סוואן.

"יש לכם בעיה עם זה שעבאס שחקן בנבחרת?", שאלנו את אוהדי בית"ר. "אין לי שום בעיה עם זה שעבאס בנבחרת", אומר כהן. "מבחינתי כל שחקן טוב צריך להיות שם. העיקר הוא שהנבחרת תגיע למונדיאל. לא צריך להסתכל אם הוא ערבי, יהודי או אני לא יודע מה. בסופו של דבר הוא מייצג את מדינת ישראל. הדוגמה הכי טובה היא מכבי תל~אביב בכדורסל. כמעט כל השחקנים שם נוצרים. למישהו אכפת? הכי חשוב שהם מביאים כבוד למדינה. יותר מזה, אתה יודע שיש לי תמונה של סוואן עם הילד שלי והגביע של סכנין? זה היה בטקס בחירת מצטייני העונה של 'מעריב'".

"אם עבאס ישים בשבוע הבא גול נגד צרפת, אני אחגוג כאילו זה שחקן בית"ר", מודה א'. "אני אהיה על גג העולם. אבל במשחק נגד סכנין היריבות תחזור להיות כמו שהיתה. הוא יקבל את אותו יחס כמו במשחקים הקודמים". "גם הקהל שלנו מקלל", מתוודה סוואן, "וגם אצל קבוצות אחרות יש דברים כאלה. בבית"ר זה אמנם קצת יותר חריג, אבל חשוב לי שכולם יידעו שאותן קללות אני מקבל משער 11 של מכבי תל~אביב ומיציע ג' במכבי חיפה. בכל הקבוצות יש את הקללות האלה במקומות מסוימים, ההבדל בבית"ר הוא שאיפה שלא מסתכלים אנשים שם מקללים".

אם כן, לסוואן לא אכפת שיקללו אותו. הוא אפילו נותן ליושבי המזרחי אור ירוק לפרוק עול לקראת המפגש הקרוב בין הקבוצות, אבל גם הוא יודע היטב שחייבים למנוע מצב שבו הדברים גולשים לפסים אחרים. "האוהדים חייבים להבין שברגע שיוצאים מהמגרש, נגמרה המלחמה", הוא אומר. "כולנו חברים. אין לי בעיה ללחוץ יד לכל אוהד בית"ר".

"גם בכדורגל צריך לדעת לשמור על גבולות", מחזק א' את הדברים. "שייגמר בקללות בין אוהדים וזהו. צריך מלחמה ספורטיבית ולא מעבר". "אני זוכר משחקים נגד הפועל פתח~תקווה והפועל תל~אביב שהיתה בהם אווירה הרבה יותר גרועה מאשר נגד סכנין", מסביר כהן. "היו מהומות שחבל על הזמן, ככה שזה לא כזה גרוע". "הכל גרוע", מתנגד סוואן, "אולי יש דרגות שונות, אבל זה גרוע ולא טוב".

איך בכלל התחילה כל היריבות בין הקבוצות?
דני: תאמין לי, אני לא יודע. בפעם הראשונה ששיחקנו נגד סכנין זה היה פה, בגביע הטוטו, והיה אירוח למופת. מאוד נהניתי לבוא לפה. היה משחק יפה עם חיבוקים ואווירה חברית. נתנו לנו בקלאוות ואכלנו במסעדה במיה.

יוסוף: אבל גם אז היתה איזו התפרעות קטנה עם המאמן או משהו.
א': נכון, היתה קצת מהומה בסוף. איציק זוהר בא למחוא כפיים לאוהדי סכנין לפני שהוא ניגש לאוהדי בית"ר. אנחנו האוהדים ראינו באקט

בסכנין לא מצליחים להבין איך האוהדים בישראל מרשים לעצמם להתנהג בוולגריות. הם, למשל, לעולם לא יקללו נביא ישראלי, ואפילו לא ישירו "ירושלים על הזין", כי ירושלים היא מקום מקודש.

"למה לקלל את הדת שלנו?", מתייסר אבו~ריא בשאלה הגורלית. "השנה לא היו קללות על הדת", עונה לו א'. "קיללו, בטח שכן", ממשיך יוסוף. "אתה לא זוכר שקיללו את סוהא?".
דני: מה הקשר, היא מהדת? קיללו אותה, אז מה? אתה גם צריך לקלל את ערפאת.
מחמוד: למה?
דני: אני אסביר לך. אני אדם ליברלי, אני שופט אנשים רק לפי טיבם ולא לפי מוצאם. תראה מה ערפאת עשה לעם שלו. תראה איך אתם חיים פה, ברוך השם בכבוד. זה מדינה שלך כמו שלי, רק שלך יש יותר זכויות כי אני צריך לעשות צבא ואתה לא, ולעומת זאת תראה איך חיים בשטחים.

אבו~ריא: ומה עם המגרשים שיש לכם ולנו אין?
דני: גם לנו אין, אנחנו משלמים עליהם, אבל זה לא הנושא. תראה את ההבדלים ביניכם לבין השטחים. יותר מזה. אתה יכול לדבר בגנות ראש הממשלה בשטחים? יש מישהו אצלם שיכול להתלונן בלי שיורידו לו את הראש?
עיסאם: יש הרבה מאוד דברים שאנחנו לא אותו הדבר, לא רק הצבא. אני חושב שאתם מקבלים מהממשלה הרבה יותר תקציבים מאיתנו. תראה מה קורה אצלנו בכפרים הערביים.
דני: זה שטויות. בוא, אני אסביר לך. אני, אם לא אשלם ארנונה יבואו, יסגרו לי את המים. כמה אנשים אצלכם משלמים ארנונה? אני אומר לך שלא יותר מרבע.

עבאס מחייך בצד ומהנהן עם הראש לאשר את דברי דני: ואללה, הוא צודק. עיסאם דווקא כן משלם, אבל רוב סכנין לא משלמים.
אבו~ריא: אבל זה לא רק זה. הערבים הם בערך עשרים אחוז ממספר התושבים בישראל. אתה יודע כמה תקציבים מקבלים? אולי שני אחוז.
דני: אז בוא אני אגלה לך סוד. גם אני לא מקבל תקציבים מהמדינה. כל התקציבים הולכים לדתיים. הם לוקחים את כל הכסף.
רגע, דני, אתה לא חושב שיש קיפוח?
יש קיפוח, אבל לא איפה שאתם חושבים. סכנין נראית כמו שהיא נראית בגלל שלא משלמים פה ארנונה. בממשלה גם אני מקופח בדיוק כמוכם. הבן שלי הולך לגן, אני צריך לשלם אלפיים שקל. גם הבן שלך. אתה יודע מי לא משלם? הדתיים. הם מקבלים את כל הכסף. המקום שבו אתם מקופחים זה בבדיקות בטחוניות. אם אני ואתה נגיע לשדה התעופה, עם אותו דרכון ואותו כרטיס טיסה, אותי יעבירו מהר, ואותך יעכבו חצי שעה לבדיקות. אתם יודעים כמה פעמים רבתי עם מאבטחים בקניון בגלל מה שעושים לפועלים שלי?
א': תראו, דני ואוהדי בית"ר מבינים את הקיפוח שלכם. אוהדי בית"ר של שנות השבעים היו המקופחים, וזאת הסיבה שבכל עיירות הפיתוח אוהדים את בית"ר. היום המצב השתנה, בית"ר הפכה לקבוצה גדולה וכולם אוהבים אותה, וסכנין היא זאת שמחליפה אותה כנציגת המקופחים.

אתם חושבים שדרך הכדורגל תוכלו להשיג את ההכרה?
עיסאם: בטח שכן. אני אתן דוגמה קטנה: מי ידע עד שנה שעברה שלבני-סכנין אין מגרש ביתי? פתאום אחרי הגביע כולם הבטיחו לעזור.
דני: אבל שרון נתן לכם חמש מיליון.
כולם: לא נתן כלום.
"אני באמת לא מצליח להבין למה מקללים אותנו", השתפך עיסאם. "אנחנו המקופחים. דווקא אנחנו אלה שצריכים לקלל את כולם, אבל על כל דבר הכי קטן שקורה אצלנו עושים בתקשורת מהומת אלוהים. נוצר מצב שאנחנו צריכים להתנהג לא מאה אחוז, אלא אלף אחוז".

אבל לא יכול להיות שטעויות נגדכם קורות בתמימות?
עיסאם: פה אני מסכים. למשל נגד בני-יהודה היתה טעות של השופט. אבל אני מדבר על דברים אחרים. למשל המקרה של שהאר חלאיילה ואסף קינן. קינן טען שהרביצו לו, והכאות, בדיקות ומה לא. אתה חושב שלבית"ר היו עושים את זה? אני אגיד לך עוד משהו. אם חלאיילה באמת היה נותן לו אגרוף, קינן לא היה קם.
יוסוף: אבל זה לא רק זה. כל דבר שסכנין עושה מנפחים.
עיסאם: נכון מאוד. בטלוויזיה למשל כל שתי דקות מראים את מספר העבירות של סכנין, או עושים איזה קליפ עם כל העברות הגסות. כאילו שבקבוצות אחרות אין עבירות כאלה. היום סכנין ואגרסיבי הפכו למלים נרדפות. זה לא מכובד.
עבאס: כן. למשל מה שקרה עם חלאיילה מראה לך איך מתייחסים אלינו. לא היה שם כלום. עשו רעש, צילומים, בדיקות, הכל שקר. אם הוא היה עושה משהו, תאמין לי שקינן היה מרגיש את זה הרבה יותר ממה שדיברו.

בקיצור, אתה מרגיש ששופטים מחפשים אתכם?
כן, זה מתבטא במספר הכרטיסים שאנחנו מקבלים. תראה, אם אני ושחקן אחר נעשה את אותה העבירה בדיוק, לי יוציאו כרטיס ולשחקן השני לא. אבוקסיס במשחק האחרון עשה עבירות שאני מזמן הייתי מקבל אדום. הוא לא קיבל אפילו צהוב.
עיסאם: יש משחקים בליגת~העל שעושים עבירות שחבל על הזמן, אבל רק לשחקנים שלנו מוצאים את כל הצהובים.
עבאס: דבר נוסף שבו התקשורת מקפחת אותנו נוגע למאבק ההישארות בליגה. ברגע שהפועל תל~אביב עברו אותנו בנקודה מיד הכריזו שהם נשארו בליגה. למרות שהם עברו רק בנקודה אחת. כל הכתבות מגמתיות נגדנו.

כשאתה משחק אתה מרגיש שאתה מייצג את כל התושבים שלכם?
כן, יש לחץ מסביב. אבל אנחנו שואבים מהלחץ הזה יותר מוטיבציה. אנחנו יודעים שמצב הרוח של כל העיר תלוי בנו. זה לא רק מסכנין, אלא מכל המגזר. כשאנחנו יוצאים למשחק חוץ בתל~ אביב או בבאר~שבע, יש אלפיים אוהדים שלנו. אתה יודע כמה מהם מסכנין? אולי 300, השאר הם מכל המגזר. ויש לנו מחויבות לכל אחד ואחד מהם. חוץ מזה, החלום שלי הוא לעבוד עם מחלקת הנוער. אני רוצה לקחת ילדים קטנים ובגיל 17-18 אני אדאג לכך שהם יעלו מוכנים להתמודד עם הרמות הכי גבוהות בארץ.

ברגע הזה אוהדי בית"ר כבר הפכו לחסרי סבלנות. שעת המשחק מול הפועל חיפה קרבה, והם מתחילים להרגיש את הלחץ. "בוא נדבר קצת יותר לעניין", אומר כהן. "היום טוב לכם שננצח".
עבאס: אני מאחל לכם שתנצחו, זה חשוב לנו מאוד.
דני: אל תדאג, בעזרת השם ננצח ויהיה טוב.
עיסאם: תאמין לי אתם צריכים לרוץ לאליפות. עם הסגל שיש לכם, אתם חייבים להיאבק על האליפות.
דני: איזה אליפות עכשיו, אני לא חושב שיש לנו סגל מתאים. אולי בשנה הבאה.
עיסאם: לא נכון. תאמין לי, תן את בית"ר לאי

זהו, אוהדי בית"ר פרשו לדרכם ואנחנו נשארנו לשיחה אחד על אחד עם סוואן. אחד על אחד, אמרנו? קבלו תיקון. הסובבים מעורבים לא פחות ומגיבים לכל מלה או פיפס שיוצאים לנו מהפה.

סוואן (29), נשוי ואב לשני ילדים בני שלוש וחצי ושנה, משחק כבר שנים ארוכות בקבוצה הבוגרת של סכנין. הוא הילד הקטן של המשפחה, וכל אחיו שיחקו אף הם בקבוצת הכדורגל. סוואן מודה שהוא לא הכי כשרוני במשפחה.

"אחי עלי, שהוא השני מבין שבעה בנים, היה השחקן הכי טוב", הוא הצהיר. "הוא היה חלוץ מעולה בזמנו, והיו לו הצעות מהרבה קבוצות בליגות הבכירות. טבריה בתקופה של האחים דן, שמשון תל~אביב שהיו אז בליגה השנייה, ואפילו הפועל כפר~סבא הביעה התעניינות. אבל בסופו של דבר לא שיחררו אותו והוא נשאר פה".

אבל לא רק עלי זכה להצעות מקבוצות בכירות. גם עבאס עצמו קיבל כמה הצעות מפתות עוד כשהיה ילד. הוא אפילו הוזמן כשהיה בן 16 לנבחרת הנערים של ישראל. "היה איזה משחק בין קבוצת הנוער של בני-סכנין לנבחרת הנוער של המגזר", נזכר הקשר האחורי. "אחרי המשחק ניגש אלי אמנון רז ואמר לי לבוא לאימון של נבחרת הנוער. אבל לא הלכתי".

למה?
לא יודע, לא התחשק לי. בוא תשמע עוד סיפור. היה לנו משחק גביע נגד הנוער של מכבי חיפה. הפסדנו 13:0, ולמרות זאת אחרי המשחק ניגש אלי ג'וני הארדי, שהיה מגלה הכשרונות של מחלקת הנוער שלהם, ואמר לי, "בוא תשחק אצלנו". הציעו לי הכל, בית~ספר, מקום לגור, כל מה שאפשר לבקש. ואני אמרתי לו שאני לא רוצה. חוץ מזה, בסכנין ראו שיש לי הצעות מקבוצות אחרות, באו אלי ואמרו לי, "תראה אנחנו עולים ליגה (מליגה ב' לליגה א'; ר"ג ויב"ח) ואנחנו בונים עליך לשנה הבאה. שלא תחשוב לעזוב את הקבוצה".

עלי: אני קצת כועס עליו בגלל זה. אם הוא היה שומע בקולי, כבר בגיל עשרים הוא היה משחק בליגת~העל.
יש מצב שאתה מגיע לבית"ר?
לא. גם לא תיאורטי.

קבוצה אחרת כן באה בחשבון?
אני רוצה להישאר פה. אם הדברים יסתדרו, אז אגמור את הקריירה בסכנין. מבחינה כלכלית אני יודע שאני יכול לקבל פי חמישה ממה שנותנים לי בסכנין. גם בתחילת העונה היו לי הרבה הצעות והעדפתי להישאר פה. זה הבית שלי.

אמרת שאתה רוצה לאמן נוער. מה עם לאמן קבוצה בוגרת?
לדעתי הרבה יותר חשוב ללמד את הילדים. אני חושב שצריכים להתחיל משם ולאט~לאט לעלות בגיל. מי שאכפת לו מהמערכת שבה הוא נמצא, יתחיל לעבוד בקבוצות ילדים. אחרי שהוא ייצר כמה שחקנים טובים הוא יוכל להתקדם ולאמן קבוצת בוגרים.

כבר דיברת עם מישהו על התוכניות האלה?
מהקבוצה עצמה העלו את זה. זה חלק מההבטחות שלהם כדי שאני אשאר פה לעוד כמה שנים. אלה הדברים ששווים הרבה יותר מכסף.

אז למה שלא תעזוב, תשחק במקום אחר שנתיים~שלוש ותחזור?
זה לא יהיה אותו הדבר. המעמד שלי בעיר יירד, ולא בטוח שהם יהיו מוכנים לתת לי לעבוד עם ילדים אחרי הפרישה. מה שחשוב לי זה לא רק הכסף. מעבר לזה יש גם עניין המעמד בקבוצה ובעיר שבה אני נמצא. טוב לי בסכנין ואני מאמין שאני אסיים פה את הקריירה.

נראה שהזכייה בגביע הקשתה עליכם את השנה הזאת.
זה לא מדויק. כל שנה שנייה לכל קבוצה חדשה בליגת~העל היא השנה הקשה יותר. בשנה הראשונה כל קבוצה באה עם מוטיבציית שיא ועושה עונה טובה. הבעיה היא שבשנה השנייה כולם כבר מכירים אותך. תראה את נצרת~עילית. הם בצמרת כי אף אחד לא ספר אותם. שנה הבאה תהיה שנת המבחן שלהם. אם נשרוד את השנה הזאת, ואני מאמין שנשרוד אותה, אז לדעתי ייגמרו כל ההסתבכויות שלנו בתחתית לשנים הקרובות. אנחנו נבנה קבוצה טובה שתתמודד במרכז ומעלה. יש לנו בסיס טוב ויהיה בסדר.

איך אתה מסביר שדווקא במשחקים נגד בית"ר אתם עולים כמו אריות?
יוסוף: זה נורא פשוט. תומר אליהו עולה לשחק וקוראים לו ערבי, אז הוא משחק יותר טוב.
סוואן: בשבילי משחק נגד בית"ר הוא כמו עוד משחק. ברור שככל שמקללים יותר יש יותר מוטיבציה, אבל בהתחלה אני עולה רגיל לגמרי.

אל תשחק אותה.
יוסוף: בטח שזה לא עוד משחק. לנצח את בית"ר זה הכי טוב. וגם במשחק הבא ננצח אותם. שלוש פעמים בשנה זה יהיה נפלא.
עיסאם: דווקא אני חושב שבית"ר ינצחו. אי~אפשר לנצח כל הזמן. צריך להיות מציאותי.
עבאס: תראה, אני עולה לכל משחק אותו דבר, אבל מה שקורה אחר~כך זה סיפור אחר. אין לי בעיה שמקללים אותי, זה רק ממריץ אותי.
הרגיז אותך שאחד האוהדים אמר בבית שלך שהוא יקלל אותך?
לא, אני אסביר לך גם למה. חלק גדול מהאוהדים מפחדים להביע את העמדה האמיתית שלהם, וזאת הבעיה הגדולה. יש קבוצה של איזה מאתיים איש שמשליטה אווירת טרור ביציעים, ואז אחרים מצטרפים אליהם.
עיסאם: אני לא מסכים עם הדברים של עבאס. כל אחד אומר רק מה שהוא רוצה. אני לא מאמין שמכריחים אותו לקלל.

עבאס, מה אתה חושב על בית"ר?
עבאס: השנה הם בונים קבוצה, וזה מצוין. יש להם שחקנים טובים. בשנה הבאה, עם עוד שחקן אחד או שניים, הם יכולים לזכות באליפות.

היית משאיר את הוותיקים?
לדעתי כן, צריך שיהיה שילוב בין שחקנים ותיקים, צעירים וזרים טובים. ככה בנויה קבוצה טובה. יש להם שחקנים מצוינים כמו מליקסון ויצחקי, אבל צריך לשנות משהו בראש. יש הבדל בינינו והכל מתחיל בראש, במחויבות ובעבודה קשה.
עיסאם: ואללה, מליקסון ויצחקי הם אחלה שחקנים. תן לנו אותם בסכנין ותראה איזה יופי.

עבאס, אתה כועס על הקהל של בית"ר?
אולי לא תאמין לי, אבל לא. ככל שאני חושב יותר, אני מבין שאין מה לעשות וזאת הרמה שלהם. כל אחד אומר דברים שמתאימים לתרבות שלו ולחינוך שהוא קיבל. אני מספיק מחונך ובוגר כדי לא לענות ולהתייחס למה שאני שומע מסביב.

מה יהיה עם הנבחרת?
אסרו עלינו להתראיין על כל מה שקשור לנבחרת.

אתה הולך לשחק? אתה כבר יודע אם אתה בהרכב?
מה פתאום. כרגע אני יודע שאני בסגל. השלב הבא זה להיות בסגל השחקנים שנרשמים למשחק. ברגע שאני אדע שאני שם אני אתחיל להתפלל על שילוב כמחליף.

הנבחרת היתה חלום בשבילך?
לא. רוב הקריירה חלמתי על להגיע לליגת~העל. הנבחרת היא בונוס