אברם יסדר

אברהם גרנט מאמן את הנבחרת, אבל הבחישות במערכות העיתונים מעסיקות אותו לא פחות. רק שזה לא יפריע לו מול אירלנד

רותם גרוסמן וליאור רדושיצקי
25/03/2005

בשלהי שנות השמונים, כשרק החל לאמן את קבוצת הבוגרים של הפועל פתח תקווה, היה לאברהם גרנט חלום שלא קשור לכדורגל. "הוא בא אליי יום אחד וביקש שאסדר לו לכתוב טור פוליטי בעיתון", מספר עמי כברי, אז עורך במוספי "מעריב" וכיום עורך חדשות הוט בצפון.

"הוא אמר לי, 'זה חלום שלי להיות פרשן פוליטי'. זה היה נראה לי קצת תמוה שמאמן כדורגל של קבוצה לא כל כך מוכרת וגדולה, ועוד אחד שרק הכרתי דרך חבר משותף, מבקש ממני בקשה כזו".

כברי דחה את הבקשה בטענה שגרנט עדיין לא מוכר מספיק כדי לקבל טור כזה, אבל הסיפור הזה מזקק את העניין שמגלה המאמן הלאומי בתקשורת. "אחרי כמה שנים, כשהוא הפך למאמן ושם ענקי, חזרתי אליו בנושא", מסכם כברי, "אבל הוא אמר לי שעכשיו הוא בטח לא יכול לעשות דבר כזה".

אברהם גרנט אולי לא הפך לפרשן פוליטי, אבל העיסוק שלו בעיתונות כבר עבר מזמן את גבול הסביר. הוא מנהל שיחות אל תוך הלילה עם עיתונאים, שולח אס.אם.אסים בלי סוף, מנסה להתערב בכתבות, משדל לשנות כותרות, ותמיד, אבל תמיד, שומר לפחות על עיתון אחד בכיס.

"הוא גאון, הוא גאון", מכריז אבי רצון, מי שאכל עם גרנט מאותו מסטינג כפרשן ערוץ 1, והיום מכסח אותו לפרנסתו ב"מעריב" וב"בטריבונה". "אני לא רוצה לדבר, אבל אני אגיד לך רק דבר אחד: מדינת ישראל היא המקום היחיד בעולם שעיתונות הספורט היא תמיד בעד העסקן ונגד הספורטאי, בעד הרע ונגד הטוב, בעד הרמאי ונגד הישר. זה אחד התמנונים הכי גדולים שהיו אי פעם בתקשורת הישראלית. ממש ממש ככה. ידו בכל ויד כל בו. הוא יודע מי עובד באיזה יום בכל מערכת עיתון. ותדע לך שהוא בחור טוב".

- לא צריך להיות איש רע כדי לדעת להפעיל את כל המערכות לטובתך.
"בדיוק. בדיוק. זה אברם - מי שלא מוצא חן בעיניו הוא עיתונאי רע. הוא אומר: פעם אבי רצון היה עיתונאי מצוין, פתאום הוא התפנה לרוע. אתה מבין? לרוע. אני כותב שאין לו שיטה, זה רוע. אני כותב שהוא מניפולטור, זה רוע. זה אברם גרנט. אין לו יריבים בתקשורת".

עוד בוואלה!

קל, מהיר, קומפקטי ומלא בסטייל: הקורקינט של OKAI משנה את חוקי המשחק

בשיתוף בנדא מגנטיק

האסטרטגיה של אברם

את צעדיו הראשונים כמאמן כדורגל עשה אברהם גרנט במגרש הנוער של הפועל פתח תקווה. בתוך זמן קצר הוא הצליח להביא את הקבוצות שלו להישגים, ששיאם אליפות עם קבוצת הנוער.

מכאן הדרך לאימון קבוצת הבוגרים הראשונה ב~87' היתה כבר קצרה מאוד. במקביל התחבר גרנט לעסקני כדורגל וספורט פתח תקוואים כמו גברי לוי ויורם אוברקוביץ' ז"ל, חבורה של אנשים ששלטה, ויש אומרים שעדיין שולטת, בהתאחדות לכדורגל.

ההיכרות הראשונית של גרנט עם עולם התקשורת נעשתה גם היא בפתח תקווה. שם הוא עשה את הסטאז' שלו ביחסי מאמן~תקשורת ושם למעשה פיתח את שיטות העבודה הייחודיות שלו, שלא היו ממש מוכרות באם המושבות.

"הוא היה יושב איתנו שעות ומספר לנו על שיטות המשחק שאותן הוא למד בנסיעות הרבות שלו לחו"ל", מספר עיתונאי "הארץ", אשר גולדברג, שסיקר את המלאבסים עבור עיתון "חדשות".

"כל שבועיים הוא היה במקום אחר: מילאן, אייאקס, ברצלונה. הוא היה נוסע להשתלמויות, וכשחזר הוא שיתף אותנו בחוויות האלו והשאיר אותנו פעורי פה. הבנו בכדורגל יותר ממנו, ראינו את המשחק במספרים, פתאום דיברנו על 4~4~2, 3~3~4 ועוד כל מיני דברים. אני אישית למדתי ממנו את הכדורגל".

הבשורה שהביא גרנט זיכתה אותו בנקודות זכות רבות אצל העיתונאים, אולם כבר אז הוא הרגיש שכמה עיתונאי חצר מקומיים לא יספקו לו את הגב הדרוש כדי להגיע לטופ.

"באותה תקופה אברהם טבק היה אחד העיתונאים הכבדים בארץ, ובינו ובין גרנט לא שררה אידיליה", מספר עיתונאי שמכיר את גרנט שנים רבות. "טבק היה שרוף אצלו, והוא הבין שהוא חייב לבנות לו קליקה משלו. גרנט לא התעצל, ועד מהרה התקבצו סביבו בועז ביסמוט, אביעד פוהורילס, רז זמצקי ועופר שלח, שנלחמו עבורו".

גם אנשי "ידיעות אחרונות" שמרו על נאמנות דומה. כך, למשל, אחרי גמר הגביע ב~91', שאותו הפסידו פתח תקווה וגרנט, הגיעו שני עיתונאים מהעיתון של המדינה לביתו של המאמן והעניקו לו גביע משלהם כ"פיצוי" על זה שנשדד ממנו על ידי השופט עובדיה בן-יצחק.

גרנט גם נהג לפמפם באוזני שחקניו שחוץ מלהבקיע יש עוד כמה דברים חשובים בכדורגל. "אני זוכר שיום אחד אברם הכיר לי איזה עיתונאי והודיע לי שהמשימה החשובה מבחינתי היא לגרום לעיתונאי הזה לגלות עניין בדברים שאני אומר", נזכר השבוע יוסי שושני.

"הוא הסביר לי שאם אני רוצה שהעיתונאים יחזרו אליי גם בשבוע הבא, אני צריך לעניין אותם, כי אם אני לא טוב, אני לא מעניין, ואם אני לא מעניין, אז אין לי סיכוי להצליח".

מסעות אברם בארץ הקודש

התחנה הבאה של גרנט כבר היתה הרבה יותר משמעותית. מכבי תל אביב של תחילת שנות התשעים אמנם היתה קבוצה מרוסקת, אבל גרנט בנה אותה מחדש ועל הדרך צירף עוד כמה חברים לארסנל.

"משה שיינמן התיידד איתו רק כשהוא הגיע למכבי", משחזר רוני קליימן. "שיינמן כיסה את מכבי מטעם 'ידיעות', אייל לוי כיסה מטעם 'מעריב', ועם שניהם אברם פיתח חברות טובה. עם שיינמן הוא חבר טוב עד היום, עם אייל לוי היחסים קצת עלו על שרטון. תבין, אברם הוא אשף יחסי ציבור. זה חשוב לו. הוא אדם מאוד אינטלגנטי שיש לו הרבה מה להגיד. הוא שוטף וקולח, לכן גם קל לו למצוא שפה משותפת עם התקשורת וקל לו יותר מלאחרים לתמרן אותה. הוא אוהב לדעת הכל ולשלוט בעניינים. זה בולט בעיקר בגלל שמבחינה אינטלקטואלית הוא עולה על שאר המאמנים".

אבל לא רק אינטלקט הביא גרנט לקריית שלום. "פעם אחת הוא אמר לי בשיחת טלפון שהוא יכול לשרוף לי את המקורות שלי בקבוצה בתוך דקה", אומר עיתונאי שעבד באותה תקופה מול המאמן. "אחר כך הוא נקב בשמו של אחד השחקנים, שבאמת היה אחד המקורות החזקים שלי בקבוצה. באותו רגע איבדתי את הנשימה. הוא נתן לי להרגיש שיש לי את כל הסיבות בעולם להיזהר ממנו. הייתי בהלם".

היחסים החמים עם שני היומונים הגדולים לבטח עזרו למאמן בקדנציה השנייה והכושלת במכבי, כשהשיא היה בפרשת האפדרין. "הכריזמה, הקסם והאסרטיביות שהוא מפעיל על התקשורת עובדים גם על הממונים עליו", מסביר פרשן ספורט ותיק. "בכל מקום עבודה שאליו הוא נכנס, הוא מצליח לבנות לעצמו כוח כמעט שווה למי שמשלם את משכורתו. ככה הוא הצליח לחמוק מאחריות גם בפרשת האפדרין במכבי תל אביב, כשגיא עוזרי, מאמן הכושר, לוקח עליו את כל האחריות ואף אחד לא שואל למה. כך גם בפרשת הפקס בחיפה".

אבל אחרי מכבי תל אביב הגיעה מכבי חיפה, וגרנט נדרש להילחם. העיתונות המקומית הנשכנית של עיר הנמל עקצה את הנסיך הפתח תקוואי ללא הפסקה, וגרנט נאלץ לתמרן. "לא היה דבר כזה שיהיה לו כאסח עם שני עיתונים במקביל", אומרת בתיה בכר, כתבת "זמן חיפה" שזכתה להכיר את הטקטיקה מקרוב. "אם יש כלי תקשורת אחר בכאסח איתו, אתה יכול להיות מלך. ברגע שאתה בצד שלו אתה מקבל הכל. וזה תמיד מתנדנד".

העיתון שפתח טוב עם גרנט בכרמל היה "כלבו" של רשת שוקן. במקביל הוא הסתכסך עם ידידו לשעבר ועורך "זמן חיפה", עמי כברי. "אז היה מאוד קשה לעבוד", מספרת בכר. "לא יכולנו להכניס שום ציטוט ושום שם של שחקן, הכל היה מקורות, אפילו אם אריק בנאדו אומר, 'איזה גדול אברם'. לשחקנים היה פשוט אסור לדבר עם המקומון שלנו, אז הם היו מדברים ובסוף חוזרים על זה שאסור להם לדבר איתנו בגלל אברם. באותה תקופה הופיעו ציטוטים של אותם שחקנים בעיתון המתחרה, של שוקן".

תקשורתית, חיפה לא שיחקה לידיים של הקוסם. "כלבו", על אף היחס המועדף שלו זכה בציטוטים ובראיונות, לא שכח לגרנט את עברו התל אביבי. "כבר שהוא הגיע כתבנו שאנחנו לא רוצים אותו בחיפה בגלל רומן פץ", מספר עיתונאי חיפאי. "אחרי זה היה המשחק באירופה, שיצאנו בכותרת 'אפסים אחת אחת'". בסוף אותה שנה, כשהוא לקח אליפות ראשונה עם חיפה, אנחנו יצאנו במוסף אליפות עם הקמפיין 'יאללה, לך הביתה אברם'. בעונה השנייה זה היה מלחמת עולם ממש".

מכבי חיפה וגרנט הטילו חרם כבד על "כלבו". "בתקופה שהוא הסתכסך עם 'כלבו' היה מאוד קל לעבוד איתו", מציגה בכר את הצד השני של המטבע. "על הכל יכולנו לדבר. הוא היה מתקשר בשעות מטורפות באמצע הלילה לקשקש, ובין לבין זורק לך אייטמים על שחקנים. כשעשינו כתבות על שחקנים הוא היה מתקשר לתת תגובה, ועל הדרך מברר מה תהיה הכותרת. להבדיל משאר המאמנים, שאיתם השיחה היתה נמשכת חמש דקות ענייניות גג, איתו זה היה נמשך נצח, כשהוא מתעכב בכל הפינות ומתעניין. אתה יודע, פוליטיקאי. נורא עניין אותו מה כתוב, אפילו אייטמים ברמת הרכילות. המון אנרגיה".

אבי שיטת המקורבים

ביוני 2002 זה קרה. לשמחת העיתונות החיפאית, גרנט באמת הגיע לנבחרת ישראל. דרור קשטן, היריב מחבורת הכפר סבאים של שום ושרף, הודיע שהוא מסיר את מועמדותו, ובכך הפך את המינוי לקל הרבה יותר עבור גברי לוי.

בלי או עם קשר, גם במערכות העיתונים הגדולים חלו שינויים לאחר כניסתו של גרנט לנבחרת. בסוף אותה שנה הוחלף כתב הנבחרת של "מעריב" דאז, רון עמיקם, ביונתן הללי, שסיקר את גרנט בימיו בחיפה. בנובמבר 2003 הוחלף כתב "ידיעות אחרונות" גולן חזני, שנחשב מקורב לקשטן ואחד שעשה את המוות לנילסן, בגידי ליפקין, המקורב לגרנט עוד מימיהם המשותפים בפתח תקווה.

ואכן, הרווח היה כולו של גרנט, שבמקום כתב נשכני זכה לחבר מאם המושבות. "הקשר בין גרנט לליפקין הוא טוב ומאוד חברי, וזה אנדרסטייטמנט", מספר עורך לשעבר ב"ידיעות". "הם די שומרים אחד על התחת של השני. הקשר הוכיח את עצמו במכבי ובנבחרת. לא תמצא מילה רעה של ליפקין על אחד משניים: לא על גרנט ולא על נימני. וזה משתלם לו".

גם אצל עמיקם מ"מעריב" נקלטו סימני הלם בעקבות ההדחה מהתפקיד הנחשב. כיום הוא מסקר את מכבי פתח תקווה וכותב טורים בעיתון. "עמיקם הוחלף ולא קיבל הסברים הולמים להחלפתו", מסביר מקורב לסיפור.

צורת העבודה של גרנט מול התקשורת לא השתנתה, למרות שהתפקיד בנבחרת הרבה יותר ממלכתי. ולראיה סאגת אייל ברקוביץ'. "יש לו שיטות להעברת מסרים שבהן הוא משתמש שנים", מספר עיתונאי ב"מעריב" שמכיר את גרנט שנים. "בסיפור ברקוביץ' והנבחרת הוא בחר להעביר מסרים לאייל דרך העיתונאים שלו, שפירסמו ידיעה שכביכול הגיעה ממקורבי גרנט, ולפיה הוא אמר שהוא לא מזמין לנבחרת שחקנים שלא משחקים בקבוצות שלהם. זו אחת מדרכי הפעולה הקלאסיות שלו, שאותן הוא פיתח בימי פתח תקווה ועם השנים הן הלכו והשתכללו. בימים שלו במכבי תל אביב הוא היה מבקש מהעיתונאים שיכתבו שבמכבי תל אביב אמרו ככה וככה, תמיד מקורבים, הוא האבא של השיטה הזו והוא מביא אותה לדרגת אמנות".

דוגמה נוספת היא העיכוב הגדול בפרסום סגל הנבחרת לקראת המשחקים הקרובים. בזמן שנבחרת צרפת פירסמה את הסגל שיגיע לישראל כשבוע וחצי לפני המשחק, כמו יתר הנבחרות האירופאיות, בחר גרנט לפרסם את הסגל הסופי רק ביום שני האחרון.

"אני לא רואה בזה שום יתרון אלא רק חיסרון", מסביר אבי מלר. "אני לא יודע מה הדריך את אברהם גרנט וגרם לו לסרב בכל תוקף להצטרף למשפחת העמים ולהודיע על הסגל שלו בצורה רשמית כמו כולם. פרסום הסגל אמור לגרום לשחקנים שלו להבין מי הם ואיפה הם מהרגע הראשון ועד האחרון. אני לא מוצא בזה שום תעתוע או טקטיקה, אין בזה שום יתרון לדעתי".

"יכול להיות שאברם לא פירסם את הסגל כדי לתת צ'ופרים יומיים לכתבים השונים בעיתונים", מפרשן עיתונאי ב"מעריב". "אם זו באמת הסיבה, אז זו שיטה פסולה שפוגעת בסופו של דבר בנבחרת. הרווח של אברם מהשיטה הזו הוא הרבה יותר קטן ולא משמעותי מהרווח שיש בפרסום מוקדם של הסגל כמו כל הנבחרות".

הסיפור הטוניסאי

עובדי מדור הספורט של "מעריב" לא ישכחו את היום הזה. ישיבות המערכת באותם ימים היו די סטנדרטיות: בודקים איפה היו נפילות, חוגגים את הניצחונות ומתכננים את העיתון של המחר. אך לא כך היה בבוקר של ה~28 בינואר 2004.

הפרסום הבלעדי במתחרה מרחוב מוזס אודות נסיעתו של אברהם גרנט לטוניסיה וכניסתו במבצע חשאי למדינה הערבית היכה בהלם גם את הוותיקים שבעובדים. התגובה היתה אכזרית. "אין צורך להגיד לכם את זה - אנחנו במלחמה", אמר עורך המדור דאז, אביב הברון, כבר בתחילת הישיבה.

והתגובה לא איחרה לבוא. תמונה של גרנט עם הכרס המשתפלת, כותרות מגחיכות, דרישות לחקירה אם לא צריך להדיח אותו לאחר ששיקר לאיצ'ה מנחם - כל האמצעים היו כשרים. בפני עובדי המדור ניסה הברון להסביר את התגובה ב"למען יראו וייראו", כדי להראות מה קורה למי שנותן בלעדיות למתחרה על סיפור כל כך יוקרתי. אך לדברי עובדים במדור, "אי אפשר היה שלא לחוש שמדובר כאן במשהו אישי".

הברון מכיר את גרנט שנים, היה איתו ביחסי ידידות ואף העביר עימו כמה ימים בסנטאנדר לפני אותה טיסה לאפריקה. למרות זאת הברון קרא כמו אחרוני המנויים של העיתון של המדינה על הביקור ההיסטורי של גרנט. "אם נפילה כזו היתה של אחד הכתבים, הוא היה שוחט אותו", מספר עובד שהיה אז במדור. "אין ספק שהעוצמה של התגובה נבעה גם מהעובדה שמכולם דווקא גרנט הוא זה שדפק לו את הברז".

פרשת טוניסיה זיעזעה את ביצת עיתונות הספורט המקומית, וניפצה את תדמית "שועל התקשורת" של גרנט - אבל לא לאורך זמן.

מניפולטור או אמן תקשורת?

מסיבת יום הולדתו של אביעד פוהרילס, שנערכה לפני כחצי שנה, הוגדרה על ידי רבים כמפגש פסגה של עיתונות הספורט הישראלית. החברים מקרליבך והקולגות ממוזס - כולם באו לתת כבוד.

שעה וחצי אחרי כולם דפק גרנט הופעה. מלווה בצופית ובזוג לחמן, הוא נכנס לבית בבית עובד כאילו היה בעל השמחה עצמו. במהלך המסיבה נפגשו גרנט והברון לראשונה מאז פרשת טוניסיה. לדברי נוכחים באירוע, "נרשמה לחיצת יד, לא יותר מזה", וברור שהברון עדיין לא סלח למאמן הלאומי.

סלח או לא סלח, בינתיים הברון כבר לא ממש בתמונה. הוא מונה לעורך "סופשבוע", ובעצם התנתק מעריכה יומיומית של ספורט. בהעדרו, הקו שנוקט "מעריב" הרבה יותר עדין, וגם "הארץ", שיצא בטור מערכת חריף אחרי טוניסיה, חזר לשגרה. במקביל, גרנט ממשיך לראות את חבריו ומקורביו מתקדמים בכלי התקשורת, כשהבשורה מגיעה כעת דווקא מכיוון ערוץ הספורט, שמינה את רז זמצקי, חברו משכבר הימים, לסגן עורך "חדשות הספורט", ויצרף בקרוב את משה גוזגל מ~YNET, הנחשב גם הוא למקורב לגרנט. על הקשר בין גרנט לפרשן הערוץ שגיא כהן אין צורך להכביר במלים.

המאמן הלאומי נכנס בשבת לשבוע הקריטי בחייו. ינצח את אירלנד וצרפת, וכל מבקריו ירדו לבונקר. אבל השאלה המעניינת באמת תהיה איך תגיב העיתונות במקרה של כישלון.

יהיה מה שיהיה, יוסי שושני, התלמיד הממושמע מפתח תקווה, כבר יודע איך זה ייגמר. "אברם יודע לתמרן אנשים בצורה מעוררת כבוד. אין ספק שהוא מניפולטור", הוא אומר. "מה שהוא עושה עם התקשורת זו אמנות. הוא יודע לנתב אותה למקומות שהוא רוצה שהיא תהיה בהם. גם בקמפיין הזה הוא הצליח לעשות את זה. אם לפני חודשיים דיברו על כך שאפשר לעשות ניצחונות במשחקים הקרובים, היום אף אחד כבר לא חושב ככה, או לפחות כותב ככה. פתאום אנחנו הכי אנדרדוגים שאפשר. גם הפעם אברם הצליח לתמרן את התקשורת למקום שנוח לו שהיא תימצא בו".

אברהם גרנט סירב להגיב לכתבה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully