כמאמן כדורסל, דון נלסון רגיל לעשות דברים בצורה לא קונבציונלית. אתמול הוא הבליח שוב במהלך בלתי צפוי לחלוטין. 18 משחקים בלבד לפני תום העונה הרגילה, נלי הקשיש זז הצידה ומפנה את הבמה לעוזרו הנאמן, אייברי ג'ונסון. "אני רואה ירידה בקבוצה ואני פשוט חושב שהם מגיבים יותר טוב לג'ונסון", אמר אתמול נלסון במסיבת העיתונאים.
קואץ' נלסון נבחר לא מכבר לאחד מעשרת המאמנים הטובים בהיסטוריה של הליגה, וזאת למרות שהוא לעולם לא הגיע לגמר ה-NBA, שלא לדבר זכייה באליפות. הפרסים שהוא כן זכה בהם היו שלושה תארים של "מאמן העונה". למי שדואג לפרנסתו של המאמן בן ה-64, נספר שהוא שומר על תוארו כג'נרל מנג'ר ויישמש כיועץ לצוות המקצועי. מחליפו, ג'ונסון, סומן כבר מזמן כיורש העצר בממלכת המאבריקס, כאשר עוד לפני שהתמנה לעוזר מאמן בתחילת העונה הוא תיפקד ככזה בשנים האחרונות של החוזה שלו כשחקן. נלסון התעקש לשמור אותו בדאלאס על בגדים אזרחיים מכיוון שזיהה בו פוטנציאל להפוך למאמן בליגת הכדורסל התובענית בעולם.
ג'ונסון היה רכז בינוני והייתה לו קריירה עם עליות וירידות, כאשר השיא היה זכייה עם הספרס באליפות העונה המקוצרת של 99', כולל סל הניצחון במשחק בחמישי והאחרון בגמר מול הניקס. וכמו רכזים בינוניים אחרים בהיסטוריה (ריק קרלייל, סקוט סקיילס, ג'ף ואן גאנדי ופליפ סונדרס - השניים האחרונים כלל לא הגיעו למקצוענים) לג'ונסון היה מה שצריך כדי להוביל קבוצה מהקווים. הוא שם הרבה יותר דגש על הגנה מאשר נלי, מורו ורבו, ובקבוצה מייחסים לו את התעוררות של אריק דאמפיר באמצע העונה ואת היכולת המצוינת של ג'וש הווארד.
בכלל, הלחשושים העונה מסביב למאבס סיפרו שלא רק שהמאמן הותיק איבד את המוג'ו שלו, אלא גם שהשחקנים שלו עייפו ממנו ומהשיטות שלו. בכלל, עושה רושם שהדומיננטיות של עוזרו, המכונה הגנרל הקטן, והפופולריות שלו בקרב השחקנים לא השאירה לנלסון הרבה ברירות, מלבד לפנות את מקומו לבחור שהוא עצמו הכניס למערכת. תוסיפו לזה את הדיבורים של נלי על שחיקה ועל רצונו לחיות בבית הנופש שלו בהאיטי, ואת מערכת היחסים הלא יציבה בעליל בינו לבין הבעלים מארק קיובן - ויש לכם את כל המרכיבים לסיפור המפתיע.
"הוא עשה את המאבריקס למה שהם היום", אמר אתמול קיובן. "לי היה מזל להיות בזמן הנכון במקום הנכון". ואכן, דון ובנו דוני, שמשמש כנשיא במועדון, הפכו בשבע השנים שלהם בדאלאס את המאבס מלוזרים נצחיים לקבוצת פליאוף מצליחה. קיובן סיכם את הקנדציה שלו בצורה מצוינת: "הייתי רוצה לקרוא לו הסנדק של המאבריקס".
הקריירה של נלסון התפרשה על פני 27 שנה, בהם אגר מאזן של 880:1190, מה שמציב אותו במקום השני בכמות ניצחונות למאמן אחרי לני ווילקינס. התחנות שעבר במהלך השנים היו מילווקי, גולדן סטייט, הניו יורק ניקס ודאלאס. אחרי שניהל קבוצה מאוד הגנתית בשנותיו במילווקי בשנות ה-80, אך נכשל בניסיון לחלוף על פני בוסטון ופילדלפיה הגדולות בדרך לגמר, ואחרי שהפך את הווריירס לקבוצת ריצה מצוינת עם טים הארדווי, מיץ' ריצ'מונד וכריס מאלין (Run TMC), הירושה שמשאיר "הגאון" לליגה היא אופנת הסמול-בול, הרכבים נמוכים ללא שחקני ציר טבעיים, שיוצרים מיס-מאצ'ים ליריבות כמעט בכל עמדה. העונה זה כבר הפך למגיפה, כשקבוצות כמו פיניקס, גולדן סטייט, אטלנטה ולעיתים סיאטל מעדיפות לשחק ללא סנטרים טבעיים. ניתן לומר בבטחון שמדובר באחד המאמנים היצרתיים אי פעם.
מארק שטיין מ-ESPN.COM מסביר כי לא יהיה זה הוגן לזכור דווקא את האין-אליפות של נלי כעובדה שמגדירה את הקריירה שלו, היות וכיום רק לשני מאמנים בליגה יש טבעת אליפות (גרג פופוביץ' ולארי בראון). כמו כן, מלבד בראון ופופוביץ', רק פיל ג'קסון ורודי טומנג'אנוביץ' זכו בפרס הגדול ב-14 שנה האחרונות. לנלסון גם היתה קריירה מפוארת כשחקן. הוא היה השחקן השישי בקבוצות המפוארות של הסלטיקס בשנות ה-60. שם הוא דווקא זכה ב-5 אליפויות.
מה הלאה
ברגע זה ממוקמת דאלאס במקום הרביעי במערב עם מאזן 22:43, מאזן טוב יותר מהציפיות. לאור היעדרו של בראד מילר משורות הקינגס עד סוף העונה, ופער של ארבעה משחקים מהשישית יוסטון, עושה רושם שג'ונסון יזכה ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפליאוף מול אחת משתי הקבוצות שצוינו לעיל.