הגיע זמן הכיבוש

אם להסתמך על המשחק מול אולקר בסיבוב הראשון, שהסתיים בניצחון 59:90 של הצהובים, מכבי תל אביב יכולה להיות רגועה. אלא שהפעם אולקר היא המארחת. פיני גרשון, שבתקופתו הפך צירוף המילים "ניצחון חוץ" למושג כמעט טריוויאלי, מגיע לטריטוריה בלתי מוכרת: מגרש ומדינה שבהם לא ניצח מעולם. מתוך ארבעת המשחקים שאולקר אירחה את מכבי ת"א, היא ניצחה בשלושה.גם הערב (19:40, ערוץ 1) היא צפויה להקשות על האלופה, במטרה לנסות לתפוס את המקום השני בבית. הידיות של ארדוגן ושטומברגאס, יכולת הריכוז של טונצ'רי והסנטימטרים של ז'וקאוסקאס - כל אלה לא יעשו למכבי חיים קלים.

מכבי מגיעה בכושר טוב, כולל הניצחון על נהריה והמחצית השניה מול ציבונה, ועם מאזן מושלם בבית השני של 0:3. השאלה הגדולה היא מצבו של וויצ'יץ', שאינו כשיר לחלוטין, על אף שערך אמש אימון מלא. לעומתו, דרק שארפ קדח מחום אמש ולא התאמן. רק היום יתברר מצבו ואם יוכל ליטול חלק במשחק.

ארסן איליאסובה יקבל הערב בוודאות פחות דקות מטל בורשטיין, במשחק בין אולקר למכבי ת"א. ההבדל הוא שאיליאסובה בן ה-18, אם לא ייפצע, ייבחר בדראפט הקרוב ואת דקות האיכות שלו יעביר לדוגמה באורלנדו. איליאסובה יהיה הטורקי החמישי באן.בי.אי. יתר הארבעה הגיעו לשם ב-5 השנים האחרונות: הידו טורקוגלו שהגיע לסקרמנטו; מהמט אוקור, שזכה באליפות עם דטרויט; מירסאד טורצ'אן שהניקס בחרו בו לפני 5 שנים; ואיברהים קוטלואי, שהוחתם בתחילת העונה בסיאטל וחזר לפנאתינייקוס.

מי שיקבל יותר דקות מבורשטיין אלו קרים טונצ'רי וסרחאן ארדוגן, שני שחקני החוץ של אולקר, שמצטרפים לחבורת האן.בי.אי, לחוסיין בשוק, עומר אונן ורשימה ארוכה ומפוארת שהצמיח הכדורסל הטורקי בשנים האחרונות, חבורה שהגיעה לגמר אליפות אירופה ב-2001. מאז אותה אליפות, שהוציאה מכליה מדינה שלמה, מכונה החבורה 12 ג'יאנט מן (12 גברים ענקיים), השיר שליווה את הנבחרת באליפות. אלא שבעוד ההצלחה באליפות אירופה בשוודיה (מקום 7), הביאה לשחקנים חוזים באירופה, ההצלחה הטורקית בנתה יסודות למדינת כדורסל רצינית.

ה"12 ג'יאנט מן" הוא היום שם של פרויקט המופעל ב-27 אזורים במדינה לאיתור וטיפוח כישרונות צעירים. ואנחנו עוסקים פה בטורקיה, מדינה עם מסורת כדורסל עלובה, לא בליטא. הבנק המרכזי
במדינה, "גראנטי באנקאסי", מממן את הפרויקט, ובכל שנה 100 הילדים המצטיינים בגילאי 8-14 מגיעים לשלושה ימים מרוכזים באבדי איפקצ'י, בהם הם מתערבבים עם הכוכבים, משחקים, נבחנים, ונקלטים בנבחרות הלאומיות. ב-2003 הוביל איליאסובה את טורקיה למדליית הכסף באליפות אירופה לקאדטים, מה שמוכיח לא רק שפרויקט 12 הענקים מצליח, אלא שהדור שמכונה בטורקיה "דור הזהב של אפס", הדור של טורצ'אן, בשוק, טורקוגלו ואוקור, כולם תוצרי מחלקת הנוער של אפס פילזן, אינו הדור האחרון.

כמו בסיפורים דומים, זה מתחיל במשוגע לדבר, העונה לשם איידין אורס. אורס, היום מאמן פנרבחצ'ה, בנה את יסודותיה של פילזן בשנות ה-80 וה-90, בתקופה בה כסף רב לא הסתובב בכדורסל הטורקי והוא נדרש להצמיח כישרונות מבית. הוא שלח את שני עוזריו, ארגין עתמאן (כיום מאמן אולקר) ואוקטאי מחמודי (מאמן אפס), לצוד כישרונות לאקדמיית הכדורסל שהוא הקים באיסטנבול. השלישייה שמה דגש גם על כישרונות זרים, שיעלו את הרמה של הכדורסל הטורקי שעשה אז צעדי תינוק. באחד מחיפושיו מצא מחמודי את המקדוני פטר נאומוסקי, לימים האיש ששינה את הכדורסל הטורקי, כשהצעיד את פילזן לזכייה בגביע קוראץ' ב-97'. "הגביע הזה שינה לחלוטין את הכדורסל הטורקי", אומר מחמודי, "מאז אותו יום, זה הספורט החשוב במדינה".

הזכייה ב-97' היתה הזכייה ראשונה של טורקיה בתואר חשוב, במשחקי כדור קבוצתיים. הכדורסל קיבל תנופה עצומה, ילדים נהרו לאולמות, ההצלחה של הנבחרת ב-2001 נתנה עוד דחיפה. טורקיה גם תארח את אליפות העולם ב-2010, שלקראתה בונים את סגל הנבחרת הנוכחי סביב איליאסובה ואוגוס סבאס, עוד בחירת דראפט פוטנציאלית בן 17 שמשחק באולקר.

שלטונות הספורט במדינה הבינו את חשיבות פיתוח הצעירים ומינו את ניהאט איזיץ', בעבר מאמן פנרבחצ'ה, לאחראי על הנבחרות הצעירות, בשכר שמוערך ביותר מ-100 אלף דולר לשנה. לעזרתו של איזיץ' עמדה התרומה הנהדרת של טורקוגלו במאבקי הפלייאוף של סקרמנטו ששודרו בטורקיה וזכו לרייטינג עצום. "כמעט כל ילד במדינה היה נשאר ער בארבע בבוקר לראות את הידו", אומר העיתונאי סאדיק ילמאז.

ברמת המועדונים, המשבר הכלכלי בפברואר 2001 לפיחות של עשרות אחוזים בערך הלירה הטורקית תוך חודשיים, יחד עם רעידות האדמה שפגעו בכלכלה, ריסק את אחת הליגות הטובות באירופה. פנרבחצ'ה, טרוי פילזנר, טופאש בורסה, קבוצות שהעמידו תקציבים של 10 מיליון דולר, התרסקו. הקהל לא בא, זכויות שידור חדלו להימכר. הצלחת נבחרת הכדורגל במונדיאל הסיטה את תשומת הלב אפילו מ'הידו הגדול', כינויו של טורקוגלו. לכן יש ריק בין הדור של טורצ'אן ואוקור, לזה העתידי של איליאסובה וסבאס.

העונה הכדורסל הטורקי קם לתחייה. "האהבה של המדינה לספורט הזה, מ-97' ובעיקר כל מה שהתרחש סביב הנבחרת ב-2001, לא נתנה לו למות. לכן הוא צלח את המשבר הכלכלי", אומר ילמאז. בקיץ נחתו חאליד אל אמין בבשיקטאש, דאמיר מרסיץ' בפנרבחצ'ה, דיון גלובר ודושאן ווקצ'ביץ' באולקר. וויל סולומון, שהצטרף לפילזן, הוא דוגמה מייצגת. בעבר פילזן לא יכלה לשמור כוכבים כמרקוס בראון, קמבאלה, או גריינג'ר. העונה היא שמה יד על אחד השחקנים החמים בשוק. אפס ואולקר העפילו לטופ 16, הקבוצות הטורקיות מצליחות בשאר המפעלים, פרוייקט 12 הענקים מתעצם, והקשר ההדוק בכדורסל הטורקי בין הצלחת הקבוצות להצלחת השחקנים המקומיים ומכאן להצלחת הנבחרת, נמשך. בישראל אין קשר כזה, לכן לאולקר יש סיכוי קלוש להפתיע את 12 הענקים מתל אביב.

הבעיה של אולקר מול הקבוצות הגדולות, זה שהיא מנסה להכתיב קצב משחק איטי. וזה לא משתלם לה, משום שלקבוצה הזו אין די סבלנות. ארדוגן ושטומברגאס אוהבים את המגרש הפתוח, אבל מגרש פתוח הוא מתכון לאסון מול שאראס ופארקר. חוסר סבלנות גם פירק את אולקר מול האזורית של מכבי בחצי השני בתל אביב. קבוצות דוגמת אולקר ייקחו את מכבי לקצב איטי, כי שם הסיכון לכאורה קטן יותר. אלא שכדי לנצח משחק בקצב איטי צריך משמעת וניסיון, שני דברים שאולקר חסרה. פילזן עשתה דבר דומה לבנטון בשבוע שעבר והצליחה, בגלל משמעת וריכוז, לנצח בתוצאה המביכה 43-52. אולקר היתה קונה קצב כזה הערב, אלא שעבור כך עליה להוריד את מכבי לפחות מ-80 נקודות, ולא נראה שהיא מסוגלת לזה.