הבית המזרחי של האמריקן ליג, משכנה של האלופה הטריה והגאה מבוסטון, נראה בשנים האחרונות כמו טנגו לשניים וניזון מהיריבות הכי מושבעות בספורט האמריקאי. הניו יורק ינקיס והבוסטון רדסוקס, שתי הקבוצות העשירות ביותר במייג'ורס (הינקיס "מאיימים" העונה לשבור את מחסום ה 200 מיליון דולר!), נאבקות מדי עונה ראש בראש על המגרש - ומחוצה לו. האלופים החדשים מבוסטון עשו את זה בהכי סטייל שאפשר אחרי שחזרו, לראשונה בהסטוריה, מפיגור 3:0 מול היריבים השנואים מהברונקס כל הדרך לנצחון 3:4 בסדרה על אליפות האמריקן ליג. הוורלד סירייס מול סנט לואיס (שנגמר ב 0:4 חלק) היה למעשה אנטי קליימקס לסדרה המדהימה הזו, שרוחה עתידה לרחף כל העונה מעל הבית הזה. שאר הקבוצות בבית, בולטימור, טורונטו וטמפה ביי צפויות להמשיך לנגן כינור שלישי (ורביעי וחמישי) בלבד.
בוסטון רד סוקס (64-98)
נוסדה: 1901 כבוסטון אמריקנס. מ-1908 נקראים רדסוקס.
תארים: 6 אליפויות (1903, 1912, 1915, 1916, 1918, 2004)
איצטדיון: פנוויי פארק
תקציב ב-2004: 127,298,500 דולר
העברות בולטות: מאט קלמנט, דיוויד וולס, ווייד מילר, אדגר רנטריה וג'יי פייטון הצטרפו. פדרו מרטינז דרק לואו ודאג מינטקביץ' עזבו.
אז מה הסיכויים של שחקני בוסטון להתעלות על עצמם אחרי עונה כזו?
לאחר שהורידו קוף בגודל קינג קונג מהגב ונתצו לרסיסים את הקללה עתיקת הימים מעל המועדון, יכלו שחקני הרדסוקס להעביר את החורף בכיף וליהנות מהמעמד החדש. זה לא הפריע להם כמובן להשתלח, עוד לפני שהחלו האימונים(!), באלכס רודריגז מהינקיס, סימן מעודד אם אתם אוהדים של הגרביים אדומות. השנה הם יצטרכו להתרגל להגיע כפייבוריטים לכל משחק ולעמוד בגודל הציפיות.
הגשה
למרות החור שהותירו אחריהם פדרו מרטינז ודרק לואו שעזבו לשדות "ירוקים" יותר, התחושה היא שהרוטציה לא נחלשה ואולי אפילו להיפך. ההופעה ההירואית של שילינג בפלייאוף האחרון שימשה כחותם הסופי על הפיכתו למגיש מספר אחד בבוסטון, לפחות בלבבם של אומת הרדסוקס. אותם אוהדים מייחלים לכך ששילינג יהיה כשיר לפתיחת העונה לאחר הניתוח שעבר בקרסול. מאט קלמנט נתן עונה מצוינת בשנה שעברה ולמרות חוסר נסיונו היחסי הוא יכול לפרוח בפנוויי. דיוויד "לא-דופק-חשבון-לאף-אחד" וולס כבר ראה (ושתה) הכל בחיים ומעבר להשתלבותו החברתית המובטחת בקבוצה גם מביא אתו הרבה מאוד נסיון פלייאוף. ברונסון ארויו הציג אמנם בעיות שליטה בהגשות וניצח 10 משחקים בלבד בעונה שעברה אבל יכול להוות גורם משמעותי הן כפותח והן כמחליף. ווייד מילר הוא מגיש מצוין גם אם סוג של הימור בשל נטייתו לפציעות. לאחר עזיבתם של וויליאמסון, מאיירס ומנדוזה הבולפן נראה על הנייר חלש יותר, בעיקר בשל העובדה שגם מאט מאנטיי, שהובא כסטאפ לפולק הקלוזר, חומד בדרך כלל את רשימת הפצועים. אבל אולי ההחתמה הכי חשובה של הרדסוקס היא של התופס המוכשר שלה ג'ייסון וריטק שחתם בקבוצה כסוכן חופשי לעוד ארבע עונות תמורת סכום פעוט של 40 מיליון דולר. וריטק שחקן נשמה ונחשב לאחד המנהיגים בקבוצה, ומגישים רבים ברחבי הליגה היו שמחים מאוד לראות אותו כורע מולם, מאחורי צלחת הבית.
התקפה
השלד המצוין של ההתקפה בראשותם של הדואו הקטלני רמירז ואורטיז נשאר וצפוי להמשיך ולמרר את חייהם של מגישי היריבות. אדגר רנטריה (הלכו עוד 40 מיליון דולר) שנכנס לנעליו של נומאר גרסיהפארה, לשעבר הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה וכיום אולי הדמות הטרגית ביותר בבייסבול, הוא אחד השורטסטופים הטובים בליגה, מחליף מנוסה וראוי. ג'וני דיימון מגיע אחרי העונה הטובה בקריירה שלו ואם טרוט ניקסון, שהיה פצוע ברוב העונה שעברה, יחזור לפורמה ומארק בלהורן המפתיע ימשיך לתת תפוקה מהבסיס השני - המחבטים ילהטו שוב בבוסטון, והמפלצת הירוקה תחייך משמחה.
לשים לב
לווייד מילר, מגיש עם טונה של כשרון ויכולת, שאם הוא בריא וכשיר יהפוך בקלות לגניבה של שוק השחקנים החופשיים בפגרה ולעוד החתמה גאונית ברזומה של הג'נרל מנג'ר תיאו אפשטיין.
תחזית
שילינג הוכיח שהוא יכול לסחוב את הרוטציה על קרסולו הכי רחוק שאפשר ואין שום סיבה שההתקפה תאט את הקצב המרשים של השנתיים האחרונות. אמנם הרבה תלוי בבריאות של המגישים הפותחים אבל אנחנו צופים מקום ראשון בבית, ואחרי שבע שנים רצופות של הגמוניה ינקית, תודו שהגיע הזמן.
אל תפספס
ניו יורק יאנקיז (61-101)
נוסדה: 1903 כניו יורק היילנדרס. מ 1913 נקראים ינקיס.
תארים: 26 אליפויות (שלוש האחרונות בין 1998 ל 2000)
איצטדיון: ינקי סטדיום
תקציב ב 2004: 184,193,950 דולר.
העברות בולטות: רנדי ג'ונסון, קרל פבאנו, ג'רט רייט, טוני וומאק וטינו מרטינז הצטרפו. ג'ון ליבר, חאווייר ואסקז, אסטבן לואייזה, ואורלנדו הרננדז עזבו.
"חמש שנים עברו על ג'ורג', עברו בלי מצעדים..."
קשה להאמין, אבל האליפות האחרונה של הינקיס הייתה בתחילתו של העשור הנוכחי ולמרות שרשימת הכוכבים שעברו מאז בברונקס ארוכה אליפות יוק. זה מילא, אבל עכשיו הרדסוקס פותחים את העונה כאלופים, אחרי שהשיגו את הקאמבק הגדול בהסטוריה של הפלייאוף מול כותנות הפסים מניו יורק. סטיינברנר הבוס הפתיע כשלא נפטר בהתקף של זעם מכל ההנהלה והעובדים מיד בתום העונה שעברה ובחר דווקא לשמור על שקט תעשייתי. הינקיס החליטו בצדק שהבעיה המרכזית שלהם ב 2004 היתה משחק ההגשה בכלל וההגשה הפותחת בפרט, והם מציגים רוטציית מגישים פותחים רעננה ומחודשת שלמרבה הפלא, מציבה לא פחות סימני שאלה מאלו שהיו בתחילת העונה הקודמת.
הגשה
אחרי ג'ף וויבר ב 2003 הינקיס נפרדו לפני תחילת העונה מעוד ניסיון כושל לייבא אס מקבוצה קטנה, הפעם בדמותו של ואסקז שנשלח לאריזונה בטרייד על רנדי ג'ונסון. לואייזה שהגיע באמצע העונה ממילא לא הספיק להשתלב וג'ון ליבר, שדווקא היה לא רע, גם כבר איננו משום מה. הינקיס החתימו במקומם שלושה פותחים חדשים, בראשם ג'ונסון, החלום הרטוב של הבעלים ג'ורג' סטיינברנר מזה שנים מספר. ה"ביג יוניט" כפי שהוא נקרא ע"י התקשורת, כבר בן 41 אבל רק משתבח עם הזמן והוא מיועד לתפקיד האס החדש בשכונה והתשובה של ניו יורק לקורט שילינג מבוסטון, עמית לקבוצה לשעבר (השניים לקחו יחד אליפות באריזונה לפני שנתיים) שהופך עכשיו ליריב מר. לקרל פבאנו הייתה עונת פריצה בפלורידה והוא יכול להוות מגיש מספר שלוש מצוין אחרי מייק מוסינה, ה"ותיק" שבחבורה. ג'רט רייט מגיע אחרי פרוייקט שיקום מוצלח באטלנטה ויצטרך להסתגל במהירות להגיש בסיר הלחץ של ינקי סטדיום. קווין בראון, שכל הסימנים הצביעו על כך שיתחיל את העונה בקבוצה אחרת נשאר לבסוף, ויפתח כל עוד יצליח להימנע מרשימת הפצועים. אחרי הקריסה של גורדון וריברה בפלייאוף, שנבעה בין השאר משימוש יתר בזרוע שלהם לאורך העונה, הינקיס פותחים את 2005 עם בולפן טוב ועמוק שכולל מלבד שניהם את סטרוץ, קארסיי, וגם סטנטון ורמירו מנדוזה שחזרו הביתה. על הנייר, הרוטציה נראית טוב, אפילו טוב מאוד והבולפן עובה כראוי. סימני השאלה העיקריים הם גילו של ג'ונסון, כשירותם של ריברה ובראון ויכולת העמידה בלחץ של פבאנו ורייט.
התקפה
הינקיס מתחילים את העונה עם כמעט אותו ליינאפ משנה שעברה, מלבד כמה שחקנים משניים כמו לופטון וקאירו שעזבו. אלכס רודריגז נראה כאילו שיחק מאז ומעולם בבסיס השלישי, ובעונתו השניה בקבוצה יש סיכוי טוב שגם משחק ההתקפה שלו יחזור לרמתו הגבוהה. ביחד עם גארי שפילד המצוין, גם הוא בעונתו השניה בברונקס, והידקי מטסוי, חובט הקלאץ' הטוב ביותר של הינקיס מלבד אולי הקפטן דרק ג'יטר, יש לינקיס עמוד שדרה התקפי מעולה. סימן שאלה גדול אופף את ג'ייסון ג'יאמבי שפרשת הסטרואידים והעונה העלובה שלו גרמו לקבוצה לנסות להיפטר ממנו, מאמצים שנכשלו בשל חוזהו המפלצתי. כתעודת ביטוח לג'יאמבי בבסיס הראשון חזר לקבוצה טינו מרטינז, שהיה שותף לאליפויות הגדולות בסוף שנות התשעים. מרטינז נמצא בשלהי הקריירה אבל הוא שחקן הגנה לא רע עם שפע של ניסיון פלייאוף. טוני וומאק, שעשה קאמבק בסנט לואיס ב 2004, יעניק לקבוצה מהירות (26 בסיסים גנובים בעונה שעברה) והגנה משופרת בבסיס השני. העמדה הכי בעייתית נותרה מרכז השדה שם ימשיך לפתוח ברני וויליאמס הדועך שסבל מחוסר יציבות נוראי בשנה שעברה וגם אינו אותו שחקן הגנה מצטיין שהיה פעם, אך בכל זאת ממשיך לקבל אשראי מהמנג'ר ג'ו טורה.
לשים לב
למריאנו ריברה, הקלוזר של הקבוצה והדבר הכי יציב בברונקס בעשר השנים האחרונות. בקיעים פיזיים ומנטליים ראשונים נתגלו בשנתיים האחרונות אצל הכירורג קר הרוח ואם הוא ייפול, האימפריה תשקע אחריו.
תחזית
גם אם הרוטציה החדשה לא תספק את הסחורה, לינקיס יש מספיק כלים, בעיקר בהתקפה, בשביל לסיים את העונה הרגילה לפני כל קבוצה בבית הזה. זה יספיק להם למקום שני אחרי הרדסוקס, מה שלא יהפוך אותם בהכרח לפחות מסוכנים בפלייאוף.
