יש המגדירים גירושין "סוג של תרופה הגרועה יותר מן המחלה". אוהדי לוס אנג'לס לייקרס בהחלט יסכימו עם הגדרה זו, אולם ספק אם הזוג הגרוש - קובי בראיינט ושאקיל אוניל - מרגיש אותו דבר. לאחר שיתוף פעולה בן שמונה שנים, חמש מהן תחת פיל ג'קסון, משפחת הלייקרס התפרקה לגורמים, כשאוניל עזב למיאמי, ג'קסון פרש למונטנה, בעוד בראיינט נשאר בבית לאחר שחתם על חוזה ארוך טווח. מסתבר כי בטווח המיידי הגירושין הם אירוע טראומטי למדי. המאזן של הלייקרס (29-31) הוא החלש ביותר מאז 1994. בנוסף, מכירות הכרטיסים ורמת העניין סביב הקבוצה צללו אף הם לשפל לא מוכר. "המחשבה שהלייקרס מסוגלים להציג לראווה קבוצה מהנה בלי אוניל וג'קסון היא בגדר רעיון לא ראוי", כתב השבוע ביל פלשקי מ"לוס אנג'לס טיימס", שלא היסס לפסוק: "חברים, ג'רי באס ביצע את אחת הטעויות הגדולות בהיסטוריה של הספורט בכך שאיפשר לאחת מקבוצות הספורט הגדולות בהיסטוריה להתפרק".
מסיבות השמורות עמו, החליט הבעלים של הלייקרס לזנוח את שאק וג'קסון, ולמלא עד תום אחר דרישותיו של קובי, לו שילם 136 מיליון דולר לשבע שנים, ובמיוחד עבורו החתים את "מאמן השחקנים" האולטימטיווי, רודי טומג'אנוביץ'. באס אפילו שם ליד בראיינט כוכב בלתי אנוכי בעליל כמו לאמאר אודום. אך ללא הועיל. בראיינט אמנם משחק נהדר (28.5 נק' בממוצע, שני בליגה), אבל הלייקרס מקרטעים כשכוכב-העל אינו מסתדר במיוחד עם חבריו החדשים. ואף על פי כן, בראיינט הוא בור סוד שאינו מאבד טיפת ביטחון עצמי. "לא הייתי מגדיר את המצב שלנו כקשה", הוא אמר ביום חמישי, "הייתי קורא לזה אתגר שכולנו אמורים לקבל על עצמנו. ברור שהיינו מעדיפים שבמקום להילחם על המקום השמיני במערב ניאבק על המקום הראשון או השני, אבל כל מי שטוען שהלייקרס ימשיכו להיות גרועים עד סוף הקריירה שלי, צריך להבין שהוא אומר דברים מגוחכים. אנשים שחושבים כי הקבוצה הזו לא תתחרה על האליפות בעתיד, טועים בגדול".
אל תפספס
"שאק צריך להיבחר ל-MVP כל שנה"
אבל בעוד קובי נאלץ לספק תירוצים במסווה של נאומי מוטיבציה, נהנה בן זוגו מגלי הים והבחורות המושלמות של סאות'-ביץ', בזמן שקבוצתו החדשה רושמת שיפור של 21 ניצחונות לעומת העונה שעברה ומחזיקה במאזן הטוב במזרח (16-48). שאק מעמיד מספרים צנועים באופן יחסי (22.6 נק', 10.3 ריב', 2.5 חס'), אך הסטטיסטיקה של כל מי שמשחק לצדו משתפרת בטור הנדסי: דוויין וייד (23.9 נק', 7.9 אס'), בעונתו השנייה בלבד, נראה כמו קובי בראיינט החדש; דיימון ג'ונס, שמעולם לא קלע מעל 7 נק' בממוצע, תורם 11.4; כריסטיאן לייטנר, שקלע בקריירה ב-48% בממוצע, טיפס ל-60%; יודוניס האסלם שיפר מ-7.3 נק' ו-6.3 ריב' בעונת הרוקי ל-11.3 ו-9.2. "הרשימה של השחקנים להם שאק סייע בעונה האחרונה היא בלתי נגמרת", מעיד ג'ונס.
וזו בעצם ההגדרה של MVP, התואר בו זכה לאחרונה בשנת 2000. "אני מהאסכולה הטוענת ששאק צריך להיבחר ל-MVP כל שנה", אמר מאמנה של שיקגו, סקוט סקיילס. מאמן ההיט, סטן ואן-גנדי, מאשר: "זה לא רק שהוא יותר טוב מהאחרים, אלא שכמו שאחי (ג'ף ואן-גנדי, מאמן יוסטון) אומר: 'שאק לבד מחריב ליריבה את כל תוכנית המשחק'. אני רואה את זה בכל אימון. יש לנו מערכים שאי אפשר לתרגל כשהוא משחק בהתקפה, אז שאנחנו עובדים על תרגילי הגנה אני נאלץ להושיב אותו בצד על אופני הכושר".
אוניל השיל במהלך השנה האחרונה כמעט 20 ק"ג, אבל הוא עדיין נחשב לשחקן הכי שמן ב-אן.בי.אי ביחס לגובהו. בעיית המשקל לא מונעת ממנו להוליך את מיאמי ל-14 ניצחונות ב-16 המשחקים האחרונים ולהפוך אותה למתמודדת לגיטימית על האליפות. הלייקרס, ללא שאק ופיל ג'קסון, יאמרו תודה אם יסיימו במקום השמיני במערב. "לצפות בבראיינט משחק זה כמו לצפות ביצירת מופת בגלריה שמציגה מסביב רק טביעות אצבע", כותב פלשקי ב"לוס אנג'לס טיימס", "ולכן בראיינט חייב לתמוך בהחזרתו של ג'קסון, האיש היחיד שמסוגל לנקות אחריו את האשפה. הרי אם קובי נושא באשמה על פירוק השושלת, אז למה שלא יפעל כדי לזכות בקרדיט על החזרתה".