קשטן הנוקם

מאיר שמיר, הבעלים של הפועל פתח תקווה, החזיק עד לאחרונה מנהג קבוע: אחרי ניצחונות גדולים היה נכנס לחדר ההלבשה, לוחץ את ידי השחקנים ומתחבק ארוכות עם המאמן.

גם אחרי הניצחון על מכבי תל אביב במחזור ה~18 ירד שמיר ספוג מים מהיציע אל חדרי ההלבשה, אבל את דרור קשטן, שקיבל את הקבוצה חודש קודם לכן, הוא לא ממש מצא. הוא הוציא את הראש, הביט לצדדים וגילה את קשטן צועד לאיטו במסדרון לכיוון היציאה. "דרור", הידהד קולו של שמיר במסדרון, אך קשטן המשיך בשלו. הבעלים לא נרגע ופתח במרדף עד שתפס אותו ממש בקצה המנהרה.

חיבוק לא היה שם, מקסימום לחיצת יד. קשטן המופנם הוא לא איש של מחוות גופניות.

במשך שנים היה שמיר האורים ותומים של מאמני הפועל פתח תקווה. כולם בלי יוצא מהכלל ידעו מי האיש החזק שעל פיו יישק דבר, ושיננו את המשוואה: גיא בהרכב = מאיר רגוע = אריכות ימים בתפקיד. קשטן, וזה ידוע, לא עושה חשבון לאיש, וגיא שמיר נמצא אצלו בהיררכיה בקבוצת הקונוסים (ראה הרחבה בהמשך). היו"ר ליאור שחר אמנם טען השבוע כי "עד כמה שידוע לי דרור קשטן יישאר מאמן הפועל פתח תקווה. יש לקבוצה ולמאמן תוכניות מסודרות לעונה הבאה", אבל מקורבים לקבוצה מציינים כי ניתן להרגיש בקרירות בין קשטן לשמיר (שכחבר בחברת מופת שניהלה את מכבי תל אביב באמצע שנות התשעים היה בין האחראים להעפתו של המאמן ממכבי תל אביב לטובת אברם גרנט - ר"ג), שמושפעת לדבריהם גם מהעובדה שהינוקא לא ממש נספר.

יישאר או יעזוב בתום העונה, דרור קשטן ממשיך בשלו. חסר פשרות, נאמן למשנתו. הוא כבר שילם על יושרו המקצועי בעבר, נפגע ואף פוטר. אך על הדרך הייחודית שלו, הכל כך שונה מדור המאמנים החדשים והדינמיקות הקבוצתיות שלהם או מהשייעים לדומיהם, אין חולק.

הגעתו של דרור קשטן להפועל פתח תקווה הכתה בהלם את כל מי שמסתובב במתחם האימונים של הקבוצה. אחרי שהתרגלו לפרדי דוד החביב, שאימן את הקבוצה בשנתיים האחרונות, הרגישו השחקנים איך אחרי שכבר סיימו קורס המ"כים, פתאום הם חוזרים לטירונות. המכה הראשונה היתה כמות האימונים. אין מאמנים רבים שמקפידים על שני אימונים ביום, ובתקופתו של דוד היה נהוג לקיים את הנוהל המתיש רק פעם בשבוע. קשטן, מבחינתו, קיבל קבוצה ששהתה מתחת לקו האדום, והחליט להפוך את הנוהל הזה לכמעט יומיומי. אפילו בימים הגשומים של ינואר ופברואר התייצבו השחקנים לשני אימונים קשים על המשטח המוצף בקיבוץ עינת.

האינטנסיביות הקשטנית עזרה לפתח תקווה לברוח מהקו האדום, אבל את השינוי המרכזי הביאה הגישה. "אם אני צריך לסכם את השיטה שלו במשפט אחד, אז אפשר להגדיר אותה כ'פחד ורוץ לרשת'", אומר אחד משחקני הקבוצה, "זה נורא פשוט. כולנו פוחדים ממנו ובגלל זה אנחנו לא מפסיקים לרוץ". ואכן, הריצה הזו הובילה לשישה ניצחונות ליגה רצופים, הצגה (1:5) מול מכבי חיפה בחצי גמר גביע הטוטו והעפלה גם לשמינית גמר גביע המדינה אחרי ניצחון על בית"ר ירושלים בטדי.

"דרור הוא לא סחבק של השחקנים", מוסיף שחקן אחר בקבוצה, "בניגוד למאמנים החדשים, דרור משתמש בשיטות הישנות שטוענות שבקבוצת כדורגל צריכים להיות משמעת חזקה ודיסטנס בין המאמן לשחקנים. בתור שחקנים בליגת העל קשטן דורש מאיתנו הרבה יותר מכל מאמן אחר. זה מה שמעניין אותו ולא שום דבר אחר. הוא לא מאמין בכל מיני שיטות שהרבה מאמנים משתמשים בהן כיום. הוא מבין שלא כל שחקני הכדורגל יכולים להבין אותן ולכן הוא לא רואה בהן צורך. הכדורגל שלו פשוט, לא צריך הרבה מחשבה בשביל לרוץ כמו משוגע ולמסור מהר את הכדור".

אבל לא רק השחקנים חוו שינוי בגלל הגעתו של המאמן החדש. היו"ר שחר, אחת הדמויות הדומיננטיות בנוף של הקבוצה, נהג בתקופתו של דוד להיכנס לאספות ולבקר שחקנים, וכך חשב לעשות גם לפני המשחק נגד סכנין. קשטן, שלא ממש הבין מה עושה שחר בחדר, הורה לו לפנות את השטח, ומאז היו"ר הקולני עוטה על עצמו צעיף כחול ונמנע מלהיכנס לטווח האש של המאמן. גם שאר נושאי התפקידים בקבוצה, וברוך השם לא חסרים כאלה בפתח תקווה, הנמיכו פרופיל. הכל כדי לא לעצבן את המאמן. אפילו העיתונאים, שהורגלו בתקופתם של לוין ודוד לצפות באימוני הקבוצה מתוך תחומי המגרש, נאלצו להצטרף לאוהדים בטריבונה הקטנה והמרוחקת שמחוץ למתחם המגודר.

ארז אליאב חזר בתחילת העונה מניתוח לשחזור המיניסקוס בברך. עימו השתקם גם החלוץ הצעיר, אלנתן סלמי, שהחלים משבר בכף הרגל. את אימוני החזרה לכושר והמגע הראשון עם הכדור עשו השניים בצוותא. מחכים כבר לחזור לכושר ולקבל את הצ'אנס שלהם. כשבועיים אחרי הגעתו של דרור קשטן למלאבס, קיימה הקבוצה את האימון המסכם לקראת המשחק מול הפועל חיפה. לקראת סיום האימון ערך קשטן כהרגלו משחקון, שבו בדרך כלל ניתן לדעת מי צפוי להיות בהרכב הפותח. כשחולקו השחקנים לשתי קבוצות, ואליאב לא נכלל באף אחת מהן ואילו סלמי כן, החליט שחקן הכנף לעשות דין לעצמו וחתך הביתה בלי להודיע לאיש.

התגובה לא איחרה לבוא: עוד באותו היום קיבל אליאב הודעה כי הוא מושעה מהקבוצה עד להודעה חדשה וכי הוא אינו מורשה להגיע יותר לאימונים. מאז ניסה השחקן למצוא את דרכו חזרה לקבוצה, אך נתקל בחומה בצורה. בתחילה הוא הגיע וביקש לשוחח עם קשטן, אבל לשווא. "אני לא מכיר אותך", אמר לו המאמן לעיני כל הקבוצה, "אתה לא מורשה לחזור לאימונים ואין שינוי במעמדך". בשלב השני ניסה השחקן להשתמש ביושב ראש כדי להעביר מסרים לקשטן, אך שחר הודיע לו שהוא אינו מתכוון להתערב. כמוצא אחרון פנה אליאב לקפטן רפי כהן ולאדורם קייסי, "זקני השבט", שהלכו למאמן וניסו לדבר על לבו. הם סיפרו לקשטן שאליאב נמצא בדיכאון מאז המקרה וכי הוא מצטער בכל לבו אך מפחד להופיע בלי שיידע כי המאמן מוכן לשמוע את דבריו. קשטן הקשיב לכהן שדיבר ראשון ולא הגיב. אחר כך אמר קייסי למאמן שבתור שחקן צעיר גם הוא עשה טעויות שעליהן הוא מצטער כיום. בסוף נשלחו השניים כלעומת שבאו ואמרו לאליאב: "אין שינוי במעמדך, תחכה להודעה חדשה".

שלושה שבועות אחרי המקרה החליט קשטן כי המסר עבר. אליאב קיבל הודעה כי הוא רשאי להגיע לאספת הקבוצה, שבה התנצל בפני קשטן והשחקנים על התנהגותו. הוא חזר להתאמן עם הקבוצה, אבל רק למראית עין. שמו טרם הופיע בסגל למשחקי הקבוצה, שאליהם הוא אפילו לא טורח להגיע.

אליאב עצמו נשמע השבוע מפויס. "אין ספק שעשיתי טעות", הודה, "עשיתי את מה שעשיתי מתוך כאב ותחושת חוסר אונים. בתור שחקן כדורגל שלא שיחק המון זמן בגלל פציעה לא קלה היה לי קשה לקבל את העובדה שאני כבר מתאמן וכשיר למשחק ועדיין לא בתוכניות של המאמן, בכל מקרה הצטערתי על המעשה שלי".
אליאב, סביר להניח, לא יראה דשא עד סוף העונה, ואם אתם לא מאמינים, לכו תשאלו את אבי תקווה. או אפילו את קלימי סבן, שעכשיו נחשב לבאנקר אצל קשטן, אבל כמעט לא שיחק בשלוש השנים שקדמו לזו, בעקבות חוסר תקשורת עם הרס"ר.

"אליאב נמחק מהפועל פתח תקווה", מסכם שחקן בקבוצה את הסוגיה, "אין ספק שדרור עשה ממנו שעיר לעזאזאל כדי שכולנו נפחד ממה שעלול לקרות לנו אם נעשה עבירת משמעת. ארז עשה עבירה חמורה, אין ספק, אבל אני יכול להגיד שאני לא יודע איך הייתי נוהג אחרת במצב שאליו הוא נקלע".

מהו בעצם הסוד הקשטני אנחנו שואלים את עצמנו תמיד. על הפדנטיות, הנזיפות הבלתי פוסקות והיקיות סיפרו לנו אלפי פעמים, אבל האם רק המשמעת מנצחת? האם רק היא זו שעשתה את המהפך האדיר בהפועל פתח תקווה והפכה אותה מקבוצה מוכה מתחת לקו האדום למועמדת לגיטימית בקרב על המקום השני ומתחרה רצינית על שני הגביעים?

בעצם, מבחינת סגל השחקנים, הקבוצה של קשטן כמעט זהה לזו של דוד, וחוץ מאולג מוזגובוי ואריאל פייטרס, שלא מרשימים עד כה, גם ההרכב שעולה דומה. אפילו השחקנים, שעובדים תחת קשטן יום אחרי יום, לא מצליחים להגיע לתשובה ברורה. "הוא לא עשה שום דבר שונה מפרדי מבחינת שיטות אימון. אף שחקן לא עבר אימון אישי מיום שהוא הגיע ואף אחד לא קיבל ממנו דגשים לגבי הדברים שבהם הוא צריך לשפר את המשחק שלו", מספר אחד מהם. "אולי לא שמים לב, אבל הפסדנו עכשיו שלושה משחקים ברציפות", מוסיף שחקן אחר, "אני חושב שיש לו הרבה מזל ולא יותר מזה, כנראה החמסה עדיין עובדת".

דווקא הבלם הסרבי דושקו דיוריצ'יץ מספק תובנה לגבי ההבדלים בין קשטן לדוד. "הוא פדגוג גדול. יש לו שיטה להעביר את המסרים שלו", הוא מסביר מה מייחד את המאמן החדש, "שמתי לב שהוא נוהג לעצור הרבה פעמים את האימון וממש להסביר לנו למה הוא עצר ומה צריך לשפר. זו שיטה שהרבה מאמנים דוגלים בה באירופה. פה אני לא ממש יודע איך זה, אבל אצלנו זה לא היה קיים לפני זה".
מה שמאוד ברור אצל קשטן היא ההיררכיה של השחקנים בסגל. בעוד

אצל קלינגר ואוחנה שותפו השנה בין 24 ל-30 שחקנים, אצל קשטן יש כ-15 שחקני היררכיה, כשהשאר במעמד "קונוסים", כפי שהגדיר זאת השבוע אחד מהם. "יש מעמדות בהפועל פתח תקווה", אומר שחקן ותיק בקבוצה, "יש את שחקני ההרכב הבטוחים שאליהם קשטן מתייחס ונותן להם את תשומת הלב. יש את המתנדנדים שהם שחקני הספסל שקשטן יודע שהוא צריך אותם, הם מקבלים ממנו פחות יחס משחקני ההרכב אבל הם מרגישים תמיד בתמונה. בקבוצה האחרונה נכללים שחקנים שמשמשים אותו רק לאימון ולא מתלבשים לאף משחק. עם השחקנים האלה הוא לא מדבר ולא מתייחס אליהם בכלל".

וכששחקנים מדברים על היחס, בדרך כלל מדובר בנזיפות ותיקוני שגיאות. בהפועל תל אביב כולם זוכרים איך קשטן לא הרפה מעמרי אפק, פיני בלילי וסלים טועמה, שאותם קידם מאלמוניות עד אירופה. בפתח תקווה התמונה לא שונה בהרבה. "מה שמייחד אותו", אומר אחד השחקנים, "זה שאם הוא צועק עליך באימונים או עוצר את האימון בגלל טעות שעשית זה דווקא סימן שהוא כן בונה עליך. אחרת, פשוט לא אכפת לו. המקסימום שהוא אומר לשחקנים כאלה באימון זה 'גולם'. זו מילה שהוא משתמש בה הרבה".

בינתיים ממשיך קשטן במסע המוצלח שלו בחזרה למרכז התודעה של הכדורגל הישראלי. בדרך הוא מצליח "לתת בקטנות" לאותן קבוצות ואנשים שאיתם הסתכסך בעבר. כך עשה למשל אחרי הניצחון 1:4 על הפועל באר שבע, כשסיפר לכלי התקשורת בכמה נקודות התרחקה הקבוצה שלו מהתחתית מאז הגיע. כדוגמה הוא הביא במקרה או שלא את הפועל תל אביב, שבאותה תקופה סגרה הרמטית את הטבלה.
גם אחרי הניצחון על מכבי תל אביב ולוני הרציקוביץ', האחראי הראשי לכך שנזרק מקריית שלום, סגר הרס"ר עוד חשבון קטן. באותו יום גשום, כשהוא עסוק בשיחה סלולרית ובידיו כוס תה מעשנת, הגיע אליו הרציקוביץ' כדי לברך. "שנייה", אמר קשטן לצד השני של הקו, הדביק את המכשיר לאוזנו בעזרת הכתף, לחץ יד להרציקוביץ' וחזר לדבר מיד. שלום קר.

ביום שני יארח קשטן את הקבוצה שלו בחמש השנים האחרונות, הפועל תל אביב. "זה לא אני נגד קשטן", טרח שייע פייגנבוים לומר כבר בתחילת השבוע, וצדק. זה אכן לא קשטן נגד שייע, אלא קשטן נגד הפועל, וגם כאן מדובר במשקע גדול, שהתבטא בעובדה שקשטן סירב לחזור לוולפסון אחרי הדחתו של חנין.

לאחר הפיצוץ במשא ומתן הופצו ידיעות וספקולציות רבות מדוע סירב קשטן. האחת דיברה על פער של 10,000 דולר נטו שכר מאמן או 30 אלף דולר ברוטו "שכר עלות" שהפרידו בין קשטן ובלומפילד. את הסיבה השנייה מפרט גורם שהיה מקורב מאוד למשא ומתן: "זה היה נראה כאילו קשטן נפגש עימנו רק בשביל הנימוס. הרי הוא היה יכול לשער את גובה ההצעה כי רק לפני חודשים ספורים דיברו איתו על אותם סכומים פחות או יותר. היתה הרגשה שהוא רק רצה לשמוע כמה אנחנו מציעים כדי שהוא יוכל לסרב לנו".

ביום ראשון השבוע הורגש היטב השקט במתקן האימונים של הפועל פתח תקווה. בשבת הפסידה הקבוצה לבני סכנין ומצב הרוח בהתאם. אחרי שהחליפו לבגדי אימון יצאו השחקנים ביחד מחדר ההלבשה והתחילו את אימון השחרור שהעביר מאמן הכושר. דקה אחריהם יצא דרור קשטן ונעמד קרוב מאוד לגוש השחקנים שמתחו את השרירים התפוסים ממשחק האתמול.בניגוד להרבה מאמנים אחרים שלא תמיד מקפידים לעקוב בצורה כזו אחרי אימוני הכושר של הקבוצה, קשטן, בידיים שלובות, לא הסיר את עיניו לרגע מהשחקנים שלו. אלה שלא שותפו כלל או שעלו כמחליפים במשחק עשו ספרינטים במשך כשעה וחצי מסביב לארבעת צידי המגרש. כשהגיעו לצד שבו עמד המאמן התגברו הספרינטים והתחרות הפנימית בין השחקנים גדלה, אף אחד לא רצה להגיע אחרון.

בהמשך השבוע נמשכה שגרת האימונים. על פניו נראה שמדובר בעוד משחק ליגה, אבל כשדרור קשטן פוגש לראשונה את הפועל תל אביב אחרי חמש שנים משותפות, גם אחרון שחקני ה"קונוסים של פתח תקווה" מבין שזה לא סתם משחק.