עדכון חדשות קצר לכל מי שמתכוון לצאת לירח דבש בפילדלפיה: תתכוננו לכך שהוא ייארך זמן קצר מאוד.
אם יש מישהו שבטח מצטער שלא קיבל את העדכון הנ"ל, זה כריס וובר. שבועיים בלבד אחרי שעבר בטרייד בומבסטי מהסקרמנטו קינגס לפילדלפיה 76', הקהל המקומי, שידוע בקשיחות לבו, כבר שורק לו בוז מהדהד אחרי עוד תצוגת נפל, הפעם בדמות תבוסה ביתית לגולדן סטייט ווריורס. אין מאה ימי חסד, אין תקופת הסתגלות, ואין ירח דבש. מי שאמור היה להפוך את הסיקסרס מקבוצה שנמצאת על גבול הפליאוף למועמדת לזכות באליפות המזרח, מציג עד כה בקבוצתו החדשה ממוצעים עלובים של 14 נקודות ב-34 אחוזים מהשדה, 8 כדורים חוזרים ו-2.5 אסיסטים. בשני המשחקים האחרונים זה כבר נהיה ממש מביך עם 10 ו-8 נקודות, בהתאמה. ואל תחשבו שהתרומה שלו פשוט לא מופיעה בדפי הסטטיסטיקה, כי גם במאזן הניצחונות היא לא קיימת: 3 ניצחונות וארבעה הפסדים בשבעת המשחקים במדים החדשים.
"זה פילדלפיה, המקום הקשוח ביותר בעולם", אמר השבוע אלן אייברסון, בלי יותר מדי סימפטיה. "אמרתי לו למה לצפות, ואמרתי לו שהקהל מחכה לראות את כריס וובר הישן והטוב". וובר כבר נובח על העיתונאים הנשכניים של עיר האחווה: "אני עדיין שחקן גדול ונמאס לי לענות על אותן שאלות כל הזמן, שתוהות איך אני אשתלב בקבוצה. חשבתי שאני מגיע למקום שבו ינצלו את היכולות שלי. אני לעולם לא אתרגל למצב שבו אני משחק רק 27 דקות, אבל זה עניין שנצטרך לטפל בו בקיץ. המטרה שלנו עכשיו היא להגיע לפליאוף".
בשלושת המשחקים האחרונים של הקבוצה, בילה וובר זמן רב על הספסל, גם ברבע הרביעי, ושיחק רק 28 דקות בממוצע, אחרי שבסקרמנטו הממוצע שלו עמד על 36 למשחק. כל החיוכים שראינו בימים שאחרי הטרייד התחלפו בחוסר סבלנות של כוכב הקבוצה, של התקשורת, של המאמן, וכמובן - של הקהל.
הסיבות לכשלון
לוובר יש מספר בעיות הסתגלות בקבוצתו החדשה. קודם כל, מאז אותה פציעה גורלית בפליאוף 2003, ההגנה שלו, שאף פעם לא הייתה מי יודע כמה, הידרדרה למצב שמזכיר יותר שוטר תנועה ופחות שחקן פנים אגרסיבי. זו אחת הסיבות שהקינגס החליטו לוותר עליו. הם הבינו שעם כל הכבוד ליכולות ההתקפיות שלו, עם הגנה כזו הם לא יגיעו רחוק, בייחוד כשאין להם אף מומחה הגנתי בקבוצה. ואיתרע מזלו של ידידנו, שהמאמן החדש שלו הוא ג'ים אובריאן, בחור שיעדיף להעלות לפרקט נגר שנועל את השחקן שממול לאורך המשחק, מאשר בחור כשרוני שקולע 20 נקודות אבל לא שומר על עמוד.
"אף אחד לא מאוכזב יותר ממני", אמר וובר לפני מפגש פסגה בינו לבין קואץ' אובריאן. "איך יכול להיות שעברתי מהממוצעים שהיו לי בסקרמנטו למצב שבו אני לא יכול לתרום לקבוצה שלי?". המאמן דווקא נשמע מעודד משיחת הנפש עם השחקן החדש שלו: "לכריס יש המון בטחון והוא יודע מה הוא מביא לשולחן. יש לי את השיקולים שלי בכל מה שקשור לכמות הזמן ששחקנים נמצאים על הפרקט. לא ידעתי שזו תהיה בעיה, אבל זה הפריע לו אז דיברנו על זה. תקשורת פתוחה בין שני אנשים לעולם לא נכשלת, אבל לוקח קצת זמן למאמן ושחקן לפתח מערכת יחסים והבנה".
הבעיה השנייה של סי-ווב מגיעה באריזה קטנה של 1.80 מטר, וקוראים לה אלן אייברסון. החשש המרכזי אחרי הטרייד היה איך ישתלבו שני השחקנים הללו, בהתחשב בעובדה ששניהם אוהבים להחזיק בכדור ולנהל את המשחק. התשובה שאנחנו מקבלים עד עכשיו ברורה: הם פשוט לא יכולים להשתלב. AI נוהג לכדרר במשך חלק גדול מה-24 שניות המוקצות להתקפה, ורגיל להפעיל חבורה של רול-פליירס על ידי פירוק ההגנה בחדירות ומסירה לחברים הפנויים. מצד שני נמצא לו וובר, שרגיל לקבל את הכדור בלואו פוסט או בהיי פוסט ולחפש לו משם לאיטו את האופציה הטובה ביותר. אם נחזור שוב לאותה פציעה, בשנה האחרונה סי-ווב פחות יעיל במצבי אחד-על-אחד עם הגב לסל, והמצב החדש בפילי מגביל את אפשרויות הקליעה שלו בעיקר לג'אמפים מבחוץ. מכאן נובעים אחוזי הקליעה הנמוכים.
כדי שהשילוב החדש יעבוד כולם צריכים להתפשר, ונראה שיותר משוובר מתקשה להסתגל לקבוצתו החדשה, זו היא שלא מצליחה להסתגל אליו. הג'נרל מנג'ר בילי קינג ויתר על שלושה שחקנים מהרוטציה כדי להביא לאייברסון עזרה רצינית, מה שאומר שהברירה היחידה שנותרה לכולם היא פשוט לעשות את המיטב עם מה שיש. פרשנים בארה''ב כבר מדברים על כך ש-AI צריך ללמוד לחלוק במעמסה ובתהילה, אחרת הגורל של סי-ווב יהיה דומה לזה של ג'רי סטאקהאוס, לארי יוז, קית' ואן הורן, טוני קוקוץ' וגלן רובינסון כולם נכשלו כששיחקו ליד התשובה. בינתיים הוא נותן לוובר גב ומדגיש שזה לא אשמתו, אבל עוד כמה זמן זה יימשך?
מצד שני, אולי גם אובריאן צריך לוותר, מכיוון שאם הוא לא יגמיש את עמדותיו בנושא הגנה, כבר די ברור שוובר לא יוכל להגמיש רגליו כדי שיעשו הגנה. שחקן חדש נוסף בקבוצה, רודני רוג'רס, חושב שהבעיה היא לא שילוב כזה או אחר: "אני חושב שהוא מנסה יותר מדי. הוא כל כך רוצה לנצח שהוא מלחיץ את עצמו יותר מדי. הוא מקבל את הכדורים באותם מקומות שהוא קיבל אותם בסקרמנטו, הוא פשוט צריך להירגע ולהיות כריס וובר".
בסקרמנטו הנינוחה והכפרית חלפו שש שנים עד שהקהל הנאמן של הקינגס התחיל לאבד סבלנות מהכוכב שלו ולשרוק לו בוז. בפילדלפיה העירונית והקשוחה זה לקח לו בסך הכל שישה משחקים. הקלישאה שאומרת "לא משנה לאן תלך, הבעיות שלך תמיד יבואו איתך", אית נכונה במיוחד לגבי הקריירה של וובר. דון נלסון זרק אותו מגולדן סטייט, בוושינגטון הוא נכשל, סקרמנטו נפטרה ממנו במחיר מוזל, ועכשיו עם הסיקסרס הסיוט הגיע לשיאו. זה המקום הקשה ביותר בעולם לשחק בו", זרק אייברסון. במקום הזה תגיע כנראה הקריירה של וובר לסופה. נכון לעכשיו, נראה שאקורד הסיום עלול להיות צורם במיוחד