וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תור הזהב בקרואטיה נגמר, כדורסל כבר לא עושים מאהבה

יואב גורן ויואב בורוביץ'

10.3.2005 / 8:24

המלחמה, נפילת הקומוניזם, המשבר הכלכלי, המוות של פטרוביץ'. 4 סיבות לכדורסל הבינוני שנשאר בקרואטיה


זה קצת דומה לספורט הישראלי, רק בפרופורציות אחרות, מסביר ניקולה וויצ'יץ' את ירידת קרנו של הכדורסל הקרואטי ב-15 השנים האחרונות, לקראת המפגש הערב (21:10, ערוץ 1) עם אלופת קרואטיה, ציבונה זאגרב. מה דומה? "שתי הסיבות לבעיות בענף הן מלחמה וכסף", אומר סנטר מכבי ת"א.

קרואטיה, מדינה של 4.5 מיליון תושבים בלבד, אחראית לשתיים מהשושלות המפורסמות של הכדורסל האירופי: זו של ציבונה באמצע שנות ה-80', ברשות דראזן פטרוביץ', וזו של ספליט בתחילת שנות ה-90', עם טוני קוקוץ' ודינו ראדג'ה. מאז הגביע השלישי ברציפות של ספליט, שסגר לקרואטים רצף מדהים של 5 אליפויות אירופה ב-7 שנים (שתיים של ציבונה ושלוש של ספליט) ב-91', אין יותר כדורסל קרואטי בצמרת האירופית.

ב-91' החלה המלחמה הנוראה בה יצאה קרואטיה לדרך עצמאית, עם עשרות אלפי הרוגים, שלא הותירה אנרגיה לספורט. דני ארסץ', עיתונאי קרואטי, מביא כדוגמה את העיר ווקובאר, שהיתה לה אקדמיית כדורסל מצוינת. בנובמבר 91' נכנעה ווקובאר לכוחות הסרבים שצרו עליה במשך שלושה חודשים, 10,000 איש נהרגו ומאות אלפים נמלטו מבתיהם.

"כמה שחקני כדורסל פוטנציאליים נהרגו בווקובאר?", שואל ארסץ', "ובערים אחרות? זאדאר ושיבניק, שתי ערי הכדורסל החשובות בקרואטיה מהן יצאו קוקוץ', פטרוביץ', צ'וסיץ' וראדג'ה, היו בקו הראשון של ההפצצות במשך חמש שנים תמימות. כך ששנתונים שלמים של ילדים לא עבדו על יסודות כדורסל". וויצ'י'ץ סבור כי המלחמה פגעה במיוחד בקרואטים, כי הם היו הצד המותקף. "בסרביה מעולם לא היתה מלחמה. הם תקפו אותנו ובאמת רמת הכדורסל אצלם לא מאוד ירדה. בסלובניה רמת הכדורסל ירדה כי השחקנים הטובים ביותר הם דווקא קרואטים שעוזבים בגיל 16-17, ומצטרפים ללובליאנה".

גם המאמנים הלכו


המלחמה לא רק עצרה את הכדורסל, שבשנה בה פרצה היתה השנה האחרונה לשליטה הקרואטית באירופה. היא ריסקה את התשתית שלו, ואת עתידו. גם נפילת הגוש הקומוניסטי עשה לספורט הקרואטי מה שהוא עשה למדינות מזרחיות אחרות, כשהפך אותו לעסק. ועסק במצב מלחמה, כמו בישראל, לא יכול להצליח. אלא אם כן זהו עסק שמייצר נשק. "הכסף התחיל לקבוע", אומר וויצ'יץ', "אחרי שנות ה-80' הכסף הפך להיות חלק מאוד חשוב מהספורט בקרואטיה. כבר לא היה קומוניזם ומי שהרוויח יותר היה מבסוט. שחקנים עזבו בגיל מאוד צעיר לספסלים של האן.בי.אי או למועדונים אחרים באירופה והם הפסיקו לעבוד בצורה יסודית כמו שעבדו איתם בקרואטיה. והכישרון לבד לא מספיק. עכשיו יש לנו חמישה שחקני אן.בי.אי אבל הם לא גדולים כמו פטרוביץ' וקוקוץ', שהלכו אחרי קריירה גדולה באירופה. היום הם עושים משהו הפוך. הם יוצאים בגיל 18-19, והם לא מצליחים כי הם לא מוכנים".

הכסף רוקן את קרואטיה גם ממאמנים טובים. אגדת כדורסל כמירקו נובוסול, האיש שהוביל את ציבונה לפסגה האירופית, אינה משפיעה עוד בכדורסל הקרואטי של אחרי המלחמה. מי ששולט היום בקבוצות הם אנשי עסקים קטנים, כשהדוגמה הרלבנטית היא מנהל ציבונה, בוזו מילשביץ', אחד האנשים המושמצים בזאגרב. זמאגו זאגאדין, מאמן לובליאנה הסלובנית, היה בעבר החממה הראשית לשחקנים קרואטים בגילאי 16-17. בשנים האחרונות זאגאדין עובד בסרביה, ושחקנים קרואטים לא דורכים על אדמת סרביה. "הניהול המקצועי של הכדורסל הקרואטי, בדרגת המנהלים והמאמנים, הוא לא משהו להתגאות בו", אומר העיתונאי הסלובני זליקו רוזה.

וויצ'יץ' מציין עוד סיבה להתפרקות החומה בקרואטיה. "הרבה זמן שהכדורסל היה הענף מספר אחת בקרואטיה, גם לפני תקופת ציבונה. אבל המוות של פטרוביץ' פגע מאוד. הוא היה המנהיג והמנוע של הכדורסל הקרואטי", אומר וויצ'יץ'. ללא פטרוביץ', אומר מאמנה הנוכחי של ציבונה, דראזן אנזולוביץ', "היתה תחושה שאין טעם להמשיך. שזה סופה של תקופה. מדינה שלמה היתה באבל. אנשים כאילו שאלו: בלי דראזן, מה הטעם להתעניין בכדורסל?".

לפחות בענפים אחרים יש עוד גאווה


בספורט אין ואקום, ולתוך החלל שהותיר הכדורסל חדרו ענפים אחרים. קרואטיה היא אימפריית ספורט: טניס (ניצחון בדייויס על ארה"ב בשבוע האחרון), כדוריד (זהב אולימפי), כדורגל (חצי גמר במונדיאל 98'). אף אחד לא חיכה שהכדורסל יתאושש. "ענפי הספורט שעלו לא דורשים הרבה כסף", מסביר וויצ'יץ', "יש לנו כישרונות בכל הענפים, ומי שמצליח אלו ענפי ספורט שלא דורשים הרבה כסף. פחות ילדים הולכים לכדורסל".

הכדורסל האירופי לא התרשם מממדי המלחמה ביוגוסלוויה, ורץ קדימה מבחינה כלכלית. זאגרב של פטרוביץ' וספליט של קוקוץ' זכו בתארים עם תקציבים מגוחכים. תקציבה הנוכחי של ציבונה עומד על שלושה מיליון יורו. מרקו פופוביץ', כוכב הקבוצה, משתכר יותר מפטרוביץ' במונחים ריאליים, אומר ארסץ'. אולם תקציבן של מכבי, צסק"א, ברצלונה והאיטלקיות קפץ מאז פי חמישה. הזמנים השתנו, אומר אנזולוביץ', אף אחד לא עושה כדורסל מאהבה. הכלכלה הקרואטית הפגועה לא הצליחה להתמודד עם המהפך הכלכלי במדינות שהתפרקו מהקומוניזם. "בעבר אנשים לא חשבו על כסף, אלא רק על כדורסל", אומר וויצ'י'ץ, "עכשיו הם חושבים על המשפחות שלהם ועל הישרדות".

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully