הניצחון האסטרטגי של מילאן

זה נראה ניצחון של טעויות וסנטימטרים, אבל האמת שזה היה ניצחון אסטרטגי. מילאן ניצחה בזכות החלטות חכמות מאוד בבניית סגל הקבוצה בשנים האחרונות. ואת זה אפשר לשפוט יפה באחד המקרים הנדירים בימינו של שוויון, פחות או יותר, בין משאבי שתי הקבוצות.

ההחלטה המנצחת הראשונה היא עומק וגיוון במצבת החלוצים. לכוכב ההתקפה של מילאן, אנדריי שבצ'נקו, היה מחליף, הרנן קרספו, ברמה מספיקה להכריע את שני המשחקים. במנצ'סטר יונייטד רוד ואן ניסטלרוי חלוד ביותר שיחק, ובצדק, כי אין לו תחליף ברמה.

בצד השני של המגרש מתעלמת מילאן מקלישאות שקשורות לגילם של שחקני כדורגל. שחקני הגנה אגדיים ומבוגרים אולי צריכים פה ושם ימי מנוחה ממשחק ליגה בפאלרמו. אבל בקרב אירופי גדול אין להם תחליף. האנרגיה העצומה של קאפו שניצח את ריאן גייגס אולי בלטה לעין. אבל גם מאלדיני ניצח את רונאלדו ונסטה את רוני ויאפ סתאם את ואן ניסטלרוי.

ולבסוף, במשך שנתיים כמעט התעלל קרלו אנצ'לוטי בריוואלדו הגדול, שכנראה נרכש שלא על דעתו. זה בהחלט היה מקומם לראות קבוצה רוכשת שחקן דגול כל כך ולא עושה בו שימוש. אבל במילאן הנוכחית שחקן, גדול ככל שיהיה, צריך להתאים לסגנון ולשיטה. יונייטד לוקה בעניין הזה. מבחינת גילם של כוכביה הצעירים היא לא צריכה להיות מודאגת מדי מהדחה מול מילאן בשלה. אבל אתמול, ולפני שבועיים, לא היה ברור כל כך איך יצליחו שם לשלב בין וויין רוני לכריסטיאנו רונאלדו.