עכשיו רמלה תגיע צנועה יותר

זה לא היה כדורסל גדול, אבל מי מחפש כדורסל גדול בגמר גביע. גמר גביע צריך לספק חגיגה מחוץ למגרש ומלחמה בתוכו, וזה בדיוק מה שהיה אתמול בערב שהחזיר את כדורסל הנשים לשנותיו היפות ביותר.

המשחק התפתח במסלול יציב למדי: מהדקה הראשונה ועד הארבעים רמת השרון הוליכה בהפרש חד-ספרתי, פה ושם רמלה הצליחה לייצר שוויון, אבל לא לאורך זמן. רמת השרון, שמזוהה עם כדורסל אלגנטי וטכני והרבה פחות עם משחק פיזי ועבודה שחורה, לקחה את הגביע בכלים שלכאורה מאפיינים יותר את רמלה - הגנה, ריבאונד, אגרסיוויות.

כמות כישרון כמו זו ששיחקה אתמול לא נראתה בישראל על פארקט אחד מעולם, אבל כמו שדווקא טל נתן ידע לנסח ערב המשחק - גמר גביע הוא מסוג הרגעים שמפרידים בין הגדולות לגדולות באמת, כלומר בין צ'סיטי מלווין לכל השאר. במפגש הליגה האחרון בין שתי הקבוצות הצליחה ההגנה של רמלה להעלים את מלווין בצבע, ונתנה לאורנה אוסטפלד סיבה לדאגה מפני הבאות. טל נתן האמין בכוחה של אירנה אוסיפובה, עם הידיים הארוכות וכישרון החסימה הנדיר, לעשות את זה שוב. אבל מלווין עשתה לקולגה הרוסיה שלה בית ספר. השיעור נגמר עם 20 נקודות ו-17 ריבאונד, מהם שמונה בהתקפה.

עד השלבים הסופיים של הפלייאוף טל נתן יצטרך לשבור את הראש מה לעשות נגד השמירה המעורבת - שתיים אישית ושלוש אזורית - שהפכה לאחרונה נשק פופולרי נגד הקבוצה שלו. בפלייאוף יתחיל סיפור חדש לגמרי, ואחרי שאיבדה מחצית מהדאבל שלה רמלה תגיע אליו נחושה לשמור על החצי השני, אבל גם הרבה יותר צנועה.