מוריניו על ספת הפסיכולוג

וויל באקלי, כתב ה"אובזרוור" הבריטי, יצא אתמול להגנתו של ז'וזה מוריניו, שהיה לאחרונה תחת ארטילריה כבדה בתקשורת הבריטית. באקלי טוען שהעובדה שמוריניו אינו לוקח את עצמו ברצינות, מול כובד הראש של התקשורת הבריטית, מוציאה את העיתונאים מאיזון. גם העובדה שהוא מתבטא באנגלית, שפתו השלישית, באופן רהוט יותר מהם, מוזרה בעיניהם. לפיכך, הם מדביקים לו תוויות כמו "יהיר", "לא יודע להפסיד" ו"פרובוקטור".

אבל הפסיכולוג אוליבר ג'יימס, מחבר הספר "הם דפקו אותך: איך לשרוד את חיי המשפחה", מאבחן אותו בצורה הרבה יותר אמפתית. "יש בו שובבות, שחשיבותה עולה על התשוקה הנרקיסיסטית שלו להשתחצן או על הרצון לכפות את עצמו על כל השאר, תכונה בולטת מאוד אצל אלכס פרגוסון. גם פרגוסון וגם ונגר משדרים תחושה של אמביציה לא ממומשת, אבל מוריניו נהנה ממה שהוא עושה, וההנאה עולה על הרצון למחוץ את היריב. הוא לא צריך לגרום לכל השאר להרגיש חרא כדי להרגיש טוב יותר". ג'יימס גם טוען שאמונתו הנוצרית החזקה של מוריניו מאפשרת לו לשמור על פרופורציות, בעולם כאוטי.

לטענת ג'יימס, זה מה שמאפשר למוריניו להפגין גמישות. הוא מנהל מו"מ עם שחקנים באמצע העונה, ובכך גורם למתחריו להיכנס למצב של פרנויה. עובדה זאת גורמת למנג'רים האחרים להגיד שמוריניו הוא הפרנואיד האמיתי. בהזדמנויות אחרות הוא צוחק במסיבת העיתונאים ומבלבל את כל הממלכה. במקרים אחרים הוא מעצבן את כולם כשהוא משתיק את האוהדים של ליברפול. אבל בכל המקרים, אומר ג'יימס, "הוא מנסה להפיח בנו רוח חיים".