האביר זיק

בדצמבר 2003 פוטר הג'נרל מנג'ר הכושל של הניו יורק ניקס, סקוט ליידן, ובמקומו התמנה בקול תרועה רמה כוכב הדטרויט פיסטונס בעבר, אייזיה תומאס. המטרה של תומאס הייתה לנער את הקבוצה הרדומה ולהחזיר אותה לגדולה, כי הניקרבוקרס (מאזן של 10 ניצחונות ו-18 הפסדים עד אותו רגע) היו במצב הגרוע ביותר שקבוצה מניו יורק יכולה להיות בו – הם לא היו רלוונטיים ולא עניינו איש. האיש החזק בניקס ומנכ"ל החברה שמחזיקה בבעלותה של הקבוצה, ג'יימס דולן, רצה להביא GM שיעשה משהו, שיעורר את דעת הקהל ויחזיר את האוהדים למדיסון סקוור גארדן. המחיר לא עניין אותו. הוא יחתום על כל הצ'קים בלי לשאול שאלות.

הירושה שהשאיר ליידן הייתה קשה, אבל אייזיה "זיק" תומאס הצהיר שהמטרה היחידה שלו היא לזכות באליפות. תקרת השכר הייתה פקוקה בעקבות חוזים מופרכים לשחקנים בינוניים, כגון אלן יוסטון, שנדון אנדרסון, קית' ואן הורן ועוד רבים ולא כל כך טובים. האפשרויות של תומאס להתחזק מיידית היו מועטות, אבל כמה שבועות אחרי שנכנס לתפקיד הוא כבר החל להכות גלים.

בטרייד מפתיע עם הפיניקס סאנס הוסכם שיקיר העיר, סטפון מארבורי, יגשים את חלומו ויזכה ללבוש את המדים של הניקס. וזה לא הכל, המחיר שתומאס שילם תמורתו היה פעוט לכל הדעות: שורה של שחקנים זוטרים עם חוזים נגמרים. התפוח הגדול געש בהתלהבות חסרת תקדים. הנה השיג אייזיה את עמוד התווך של הקבוצה, את הפנים שלה, את הפרנצ'ייז פלייר שלה. יחד עם סטארבורי הגיע מפיניקס אנפרני הארדווי וחוזה המיליונים שלו, אבל בזה אף אחד לא התעניין. מקהלת העיתונות היללה את ה-GM, וקולם של הבודדים שהעזו לתהות על החוכמה בהוספת שחקנים עם חוזים בומבסטיים נבלע בתוך ההתלהבות. איזיאה המשיך להיות פעיל בחזית הטריידים ובסופו של דבר הניקס התגנבו איכשהו לפליאוף מהמקום השביעי, עם מאזן של 39 ניצחונות ו-43 הפסדים. מגמת שיפור, לא? אז זהו, שלא.

בפליאוף הניקס הושפלו ארבע פעמים בדרך לסוויפ של 4:0 על ידי היריבה מהצד השני של נהר ההדסון, הניו ג'רזי נטס, ובעונה הנוכחית הקבוצה נמצאת במקום האחרון בבית האטלנטי, החלש בליגה.

ומה לגבי מארבורי? ובכן, הוא ממשיך להוכיח שאין לו בעיה להשיג מספרים נאים בכל מקום (20 נקודות ו-8 אסיסטים לאורך הקריירה), אבל שוב מתברר שהוא מתקשה להוביל קבוצה מנצחת. אחרי מינסוטה, ניו ג'רזי ופיניקס, כעת מגלים זאת גם החבר'ה בניו יורק. סך המשכורות שמשלמת ניו יורק לשחקניה הוא הגבוה בליגה – 104 מיליון דולר, ותוכל לרדת אל מתחת לתקרת השכר רק בעונת 2007/8. כל המהלכים של זיק, מהטרייד שהביא את מארבורי ועד היום, רק הכניסו את הניקס שלו עמוק יותר לבוץ. לרוב הפרשנים בארצות הברית כבר אין ספק – במוקדם או במאוחר איזיאה תומאס יפוטר, והניקס ייאלצו להתמודד עם התוצאות.

והנה עולים וצצים זכרונות מהתפקידים הניהוליים האחרים שתומאס החזיק בהם. ב-1996, כג'נרל מנג'ר של הקבוצה הטרייה ב-NBA, הטורונטו ראפטורס, הוא העדיף את מרקוס קמבי השברירי בבחירה השנייה בדראפט, על פני חבר'ה כמו קובי בריאנט, ריי אלן, ג'רמיין אוניל, פז'ה סטויאקוביץ', ואפילו סטפון מארבורי בעצמו. למען ההגינות, ב-1997 הוא בחר במקום התשיעי את טרייסי מקגריידי, אבל אחרי ירח דבש קצר ביותר והצהרות מפוצצות, נמאס לאנשים בטורונטו מהנחש עם חיוך מיליון הדולר - והוא עזב בטריקת דלת. התחנה הבאה הייתה בעלות על ליגת ה-CBA, ליגת המשנה של ה-NBA. שוב, אחרי כמה תמונות יפות וציטוטים מעוררי התפעלות, התוצאה הייתה פשיטת רגל מוחלטת של הליגה וסגירתה, מכה רצינית למאות שחקני כדורסל, שאיבדו את מקור פרנסתם.

הקורבן הבא היה נשיא האינדיאנה פייסרס, דוני וולש, שלא הקשיב לעצתו של המאמן המתפטר, לארי בירד, והעדיף למנות את איזיה למאמן הפיסטונס על פני חברו ועוזרו של בירד, ריק קרלייל. איך זה נגמר כולם יודעים: אחרי שלוש עונות מאכזבות שכללו שלוש הדחות בסיבוב הראשון של הפליאוף, פוטר תומאס ובמקומו הגיע אותו קרלייל (שבינתיים הצעיד את הפיסטונס להופעה בגמר המזרח). לפתע אינדי תפסה כיוון וטיפסה לגמר המזרח.

ה-NBA היא ליגה שממשיכה לתת לך צ'אנסים, גם כשברור שלא מגיע לך (ע''ע טים פלויד, שון קמפ ואדי גריפין), במיוחד כשמדובר באייקון, אחד מגדולי שחקני העבר בליגה. וכך נחת לו תומאס במדיסון סקוור גארדן. העונה נשברו כל השיאים. הקיץ הוא החתים את ג'מאל קרופורד על חוזה עצום של 70 מיליון דולר, וזאת אף על פי שלא ניתן היה למצוא קבוצה אחרת בליגה שהציעה לו יותר מ-50 מיליון. רק בשבוע שעבר התנדב איזיאה לקחת על עצמו את החוזים הארוכים והיקרים של מאליק רוז מסאן אנטוניו ומוריס טיילור מיוסטון כדי לסייע לשתי הקבוצות הללו להחתים שחקנים חופשיים בעתיד הקרוב. לאט לאט, ובחסותו של ג'יימס דולן, הפכו הניו יורק ניקס לפח הזבל של הליגה, וזאת בעוד היריבות בבית האטלנטי מתחזקות בשחקנים כמו וינס קרטר (ניו ג'רזי), כריס וובר (פילדלפיה) ואנטואן ווקר (בוסטון) – שלוש מטרות שתומאס סימן לעצמו, אבל נכשל בניסיון להשיגם.

בהתחשב בעובדה שניו יורק היא היעד הכי פופולרי ואטרקטיבי לשחקנים, סוכנים ומפרסמים, שמזילים ריר על האופציות הרבות לעשות כסף בעיר בעלת השוק התקשורתי הגדול בארה"ב, זיק מנהל מדיניות הרסנית. דוגמא אחת ניתנה לאחרונה, כאשר גונבו שמועות שענקית הנעליים "נייקי" העבירה ללברון ג'יימס הצעות שהוא "לא יוכל לסרב להן", רק כדי שיעבור לניו יורק כשחקן חופשי בעוד שנתיים. אבל כל עוד הניקס נמצאים 50 מיליון מעל לתקרת השכר, האוהדים יכולים רק לחלום. לחלום ולבכות.

ושוב ההיסטוריה חוזרת על עצמה והתקשורת הניו יורקית, שהמומחיות שלה זה להיכנס לך מתחת לעור, מתחילה לבדוק עד כמה השתפרו הניקס בקדנציה של תומאס. הם מגלים מאזן של 53 ניצחונות ו-62 הפסדים מאז קיבל את הג'וב, וסך משכורות שמתקרב לזה של אימפריית הבייסבול, הניו יורק יאנקיז. ההבדל הקטן הוא שבבייסבול אין תקרת שכר. אולי כדאי שמישהו יסביר זאת לתומאס.

* סייע בהכנת הכתבה: עומר קהת