למי איכפת מההיגיון

כדורסל הוא משחק שיש דרך נכונה לשחק אותו, ובדרך כלל מי שמקפיד ללכת בדרך הזו בא על שכרו. שחקנים גדולים הם אלה שבסיטואציות מסויימות לוקחים על עצמם את האחריות לשחק נגד הכללים, ובכל זאת מנצחים. שתי הזריקות האחרונות ששאראס לקח אתמול לשלוש היו מנוגדות לכל היגיון מוכר של המשחק, אבל למי איכפת מההיגיון כשכדור שנזרק משמונה מטר צולל פנימה.

לפני שבוע המעבר לאזורית בתחילת הרבע השני פירק את אולקר, אתמול הוא כמעט פירק את מכבי. מכבי עברה לאזורית מץ'-אפ שלה ביתרון 25-27. אחרי חמש דקות סיינה הובילה 33-36 (מהלך של 9-19). כמו תמיד, הקבוצה של רקלקאטי הגיעה מוכנה למהלכים של מכבי וידעה למצוא פתרונות. בדרך כלל השחקן הכי טוב הוא זה שחסר, אבל אתמול שמו של ורביצה סטפנוב, האיש הכי מדובר בשבוע האחרון, נשכח ברגע שהתחיל המשחק.

בניגוד לקבוצות קודמות שהגיעו להיכל, סיינה של רקלקאטי לא הסתנוורה ממטח השלשות שירתה במחצית הראשונה (8 מ-11) והתעקשה לשחק פנימה מתוך ידיעה שטיבה של סטטיסטיקה להתיישר. כשפיני גרשון החמיא בסיום לאיטלקים, הוא הזכיר את ההוא מהבדיחה העתיקה שאמר "הם היו גדולים, בקושי ניצחנו".

המחצית הראשונה היתה הצגת סולו של אנתוני פארקר (16 מ-36 הנקודות הראשונות של מכבי), וכבר למדנו שהופעות היחיד האלה לא מביאות את מכבי רחוק. ניקולה וויצ'יץ' היה קטסטרופלי גם משום שהחטיא בלי סוף, אבל בעיקר משום שהתעקש להחטיא מרחוק. באחת ההזדמנויות גרשון צרח עליו "גו אינסייד", ובמחצית השנייה הורה לבסס את משחק ההתקפה על הפוסט-אפ של וויצ'יץ', למרות הכושר המגומגם שהפגין עד אז. וויצ'יץ' הגיב במשחק עצום (24 נקודות במחצית השנייה לעומת שש בראשונה) וכמעט לבדו השאיר את מכבי במשחק. עד שבא שאראס המשוגע והשאיר את המשחק אצל מכבי.