בית ספר לכדורסל

בהוליווד היו יכולים לעשות מזה סרט. כי ההתנהלות של פיני גרשון עם 'שאראס' כללה את כל המרכיבים: אמון, חוסר ברירה, פירגון, אופי וכאשר מדובר בפיני - אז גם אמונה בהשגחה העליונה שתסדר את הטעון סידור.

המשחק הזה היה בית ספר לכדורסל לא רק בגלל הטקטיקות שבו, אלא בעיקר בגלל ניהול הסיכונים. רקלקאטי בא מוכן מהבית וסיינה הטריפה את באסטון בפתיחה, נתנה דונם לוויצ'יץ', ביצעה עבירות שגבלו בהורדת זקיף, שלטה בקצב, עצרה את משחק הריצה של מכבי ברוב שלבי המשחק, וניטרלה את היעילות של ה"מחסלים" תומאס ושארפ באמצעות עבירות.

אבל גרשון זנח את התוכנית המקורית לנוכח המציאות, הוריד את המקטורן והימר על וויצ'יץ כ'ג'וקר' בחפיסה. בדיעבד, ייתכן שלא היה מותחן אם שאראס לא היה מסיים ערב עם 4 מ-19 מהשדה (כולל 1 מ-9 ל-3 נק') ומפעיל יותר את וויצ'יץ', אבל "אם" לא תופס לגבי הגארד הליטאי. זאת העבודה שלו, זה מה שהוא יודע לעשות והוא היה מנסה יותר אם היו לו אפשרויות. מצד שני, אם סיינה היתה קולעת ב-50% ל-3 נק' במחצית השנייה מתפוקתה בראשונה, חמש הדקות האחרונות היו לפרוטוקול.

פארקר הפגין מחצית ראשונה קרובה לשלמות, נפגע בראשו בשנייה, ויתר על הזריקות והפעיל את וויצ'יץ' במשחק אחראי. הלקח שוויצ'יץ' חייב להפיק מהערב הזה, הוא שאירופה למדה אותו מזמן ותיתן לו אפילו להקים התנחלות מחוץ לקשת. הצבע הוא איזור המחיה הטבעי שלו, ודאי כאשר באסטון על הספסל עם מגבת על הראש. לבורשטיין לא היה בטחון בקליעה, אבל הוא עבד קשה בשאר התחומים. יניב גרין נתן את הגוף עם עבירות חיוניות בהגנה וסיומת יעילה בהתקפה, והיה שותף ראוי לניצחון.

מכבי הצליחה לשמור על הבית, אבל יש לה הרבה לקחים להפיק מהמשחק הזה (אחד מהטובים שנראו בנוקיה) לקראת הגומלין בסיינה, אם היא מעוניינת לפגוש את צסק"א רק במוסקווה.