קרלטון מאיירס היה אמור להיות הדריק שארפ של מונטפסקי סיינה. מישהו שייתן דחיפה מהספסל. ההבדלים הם שניים: מאיירס אמור להזניק את החלק ההתקפי במקבץ שלשות, ושארפ את ההגנה של מכבי; אופי: אף אחד לא יכול להיות דריק שארפ, וודאי לא מאיירס. וזה כרגע, מלבד הפציעה של הרכז הפותח ורביצה סטפנוב, שלא יבוא לתל אביב, הבעיה שאוכלת את מונטפסקי מבפנים. לאחר ההפסד המביך לאודינה בליגה, יצא המאמן קרלו רקלקאטי בהתבטאות חריגה כשאמר לעיתונאים האיטלקים "יש לנו בעיות בתוך הקבוצה". בסיינה לא רגילים להתעסק בבעיות חברתיות, ודאי לא העיתונאים. זו עיר קטנה שמאז עלתה קבוצת הכדורגל שלה לליגה הראשונה עיקר העיסוק התקשורתי בה הוא בכדורגל. לכן, פתאום בעיות חברתיות? בסיינה? המוגלה שהצטברה שם מתחילת העונה עם הגעתו של מאיירס, החלה לצאת החוצה בשני ההפסדים לז'אלגיריס ופזארו בתום השלב הראשון.
פרננדו מינוצ'י, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, שוחח עם שני שחקניו האמריקאיים, בוטסי תורנטון ודיויד ואנטרפול, וביקש מהם לא להיות מושפעים ממאיירס. מאיירס הוא טיפוס מתבודד, כוכב בעיני עצמו ועד העונה בעיני אירופה, שנעשה עוין לקבוצה בגלל מחסור בדקות משחק. "הוא הגיע על משבצת גם ככה עמוסה, זאת של תורנט'ון ו-ואנטרפול" אומר עיתונאי ב'לה רפובליקה', "רקלקאטי חשב שההיכרות שלו עם מאיירס מהנבחרת תעזור במלחמות האגו. הוא נכשל בזה".
החוסן החברתי נפגע, ואיתו האיזון המקצועי
האגו מאיים לפרק את הקבוצה שתמיד התגאתה שהיא נעדרת את המצרך הזה. הכימיה הנדירה שהביאה את העיר הקטנה לשני פיינל פורים רצופים נבנתה לפי הפילוסופיה של מינוצ'י "סיינה מעל הכל". לכן הוא ורקלקאטי הביאו את תורנטון ו-ואנטרפול, שגם באיטליה עוד מתקשים להבדיל ביניהם. שניהם נחשבים מהדרג השני של הזרים. גארדים בגובה דומה שחלקו עם סטפנוב דקות משחק, הגנה אגרסיבית ותיאום קבוצתי עד לבואו של מאיירס.
מקצועית, ההימור של פינוצ'י ורקלקאטי על שני זרים אפורים היה הצלחה עצומה. בשנה שעברה הם הובילו את סיינה לאליפות כשואנטרפול נבחר לשחקן המצטיין. השניים חברים טובים גם מחוץ למגרש, למרות פער הגילאים, ושוברים יחד את בצורת הבילויים בעיר השקטה. הם גם מהווים אתגר מקצועי לא פשוט. "כשהביאו אותם לסיינה זה היה שנוי במחלוקת כי הם כאילו אותו דבר" אומר דן שמיר, "רוב הקבוצות לא עושות דבר כזה, אבל הם הצלחה גדולה. הם שני ווינגמנים שעושים דברים דומים. כנראה שבמערכת הזאת קורה משהו טוב".
שמיר ויעקב ג'ינו עסקו בצמד האמריקאי כבר במפגשים העונתיים של סיינה ומכבי, אולם לא תמיד בהצלחה. "בתחילת העונה חטפנו מתורנטון ארבע שלשות במחצית הראשונה כי התבססנו על העונה שעברה והוא עשה העונה קידום אדיר" אומר ג'ינו. "שניהם שחקנים ברמה גבוהה מאוד. הם גם הסיבה העיקרית שהיתרון שלנו על סיינה בקו הקדמי גדול יותר מאשר בקו האחורי".
מי שיתמודד איתם, ונמצא ביחסי ידידות עם השניים, הוא שאראס. "ואנטרפול מנצח אותך בהמון דרכים, הוא משחק בשלוש עמדות", סבור הליטאי. "בוטסי שם הרבה נקודות ושניהם מאוד מסוכנים. לקו האחורי שלנו יש לעתים בעיה להגן נגד שניים כאלה". אולם כל זה היה נכון עד לחודש האחרון, בו סיינה נכנעת לבעיות החברתיות. "השנה משהו באיזון שלהם קצת נפגע", אומר שמיר. "יש יותר עליות וירידות, ארבעת הגארדים נותנים בממוצע 40 נקודות, בעבר זה היה 50 נקודות". למשהו הזה קוראים קרלטון מאיירס, ובמקרה הזה, הפציעה של סטפאנוב בגב, שתשבית אותו לחודש הקרוב, דווקא יכולה להועיל לבעיות החברתיות בקבוצה. סטפאנוב נחשב אמנם ל'מוח' של סיינה, אבל בהיעדרו עשויים תורנטון, מאיירס, ו-ואנטרפול לשחק יחד דקות רבות. זה עשוי לפתור את המצוקה של רקלקאטי במחלקת האגו, ולהחזיר את סיינה להיות האתגר הקשה ביותר שמכבי תיתקל בו לפני צסק"א מוסקבה.