גלויות מאירופה

"התנועה לא היתה מכוונת לאוהדי ליברפול, אלא לעיתונות, שכבר גמרה לנו את הסיפור" - ז'וזה מוריניו ניסה להסביר את תנועת ה"סתמו את הפה" שלו, מיד לאחר שער השיוויון של צ'לסי. לראשונה מאז הגיע לבריטניה חווה מוריניו משבר - שני הפסדים רצופים, הדחה מהגביע ופיגור בשמינית גמר ליגת האלופות. העיתונות העיזה למתוח עליו ביקורת, ומוריניו קצת מתפרק. אחרי ההתפרצות בברצלונה, באה ההרחקה בגביע הליגה.

פלאשבק: בתחילת העונה, כשמוריניו הגיע לסטמפורד ברידג', הוא דאג להזכיר בכל הזדמנות שהוא "הולך על הקוואדרופל", משמע ארבעה תארים בעונה אחת. עם רף ציפיות שכזה, רק טבעי שהתקשורת תעלה תהיות לאחר כל הפסד של הכחולים. פתאום, מוריניו התחיל להתחבא מאחורי העובדה שהוא "לא אנגלי" כתירוץ, ואמר שעליו להסתגל למנטליות של המדינה החדשה. עוד לפני כן, התפרץ ז'וזה לעבר ג'יימי קראגר, שירד לגליץ' על אחד משחקניו. פלאשבק שני: פרנק למפארד גמר את העונה לצ'אבי אלונסו מאותה ליברפול, רק לפני חודשים ספורים.

נדמה שהדלק שמניע את מוריניו הוא התחושה שהעולם כולו נגדנו. אחרי הכל, לא כולם שונאים אותו (למרות שבקצב הזה הוא מתקדם לשם במהירות). התנועה המיותרת לעבר אוהדי ליברפול מתאימה יותר לילד קטן, אבל כנראה שבכל מנג'ר גדול יש גם ילד קטן, כפי שמעידות המריבות הקטנוניות של ארסן ונגר ואלכס פרגוסון. קשה גם לומר שמוריניו סתם את הפה למישהו. שני השערים שהשאירו אותה בתמונה בשבוע האחרונה נכבשו על ידי שחקני הקבוצה היריבה - בלטי וסטיבן ג'רארד, ולא כתוצאה ממהלכים מתוכננים של המאמן.

בסיום אמר מוריניו: "אני לא מרגיש את הלחץ. אתם לא יכולים להלחיץ אותי. אין סיכוי". כל פעולה שלו דווקא מעידה שהוא בלחץ גדול. אגב, העיתונאים ישבו בכלל בצד השני של האיצטדיון.

אלמלא משחק גמר גביע הליגה, ז'וזה מוריניו בהחלט היה נחשב לאחד מהלוזרים הגדולים של השבוע. למזלו, יושב במשבצת שלו סטיבן ג'רארד, קפטן ליברפול. "נמאס לי ממנו", אמר לי חבר טוב מיד לאחר המשחק, סקאוזר (איש ליברפול) שרק בטעות מתגורר בישראל. "כל הזמן הוא מאיים בעזיבה ומתבכיין על הקבוצה. שיחקנו כל כך יפה בלעדיו ועכשיו כשהוא חזר הוא לא פגע. תן לו לנגוח עוד מאה פעם ככה וזה לא ייכנס. שיילך".

גם גורמים מעט יותר משמעותיים, כמו רפא בניטז, נזפו השבוע בג'רארד. בניטז זעם על דבריו של הקשר, שטען שלליברפול אין סיכוי לזכות בליגת האלופות. סביר להניח שהוא צודק, אבל המנג'ר הספרדי שונא להפסיד ושונא תבוסתנות.

אם אתם בצד הכחול של העיר לונדון, הרי שהשער הזה היה כנראה רק אקורד הפתיחה בקריירה שלו בצ'לסי. זה היה "שער מקרי של חוסר מזל משווע", כפי שהגדיר זאת בניטז. מצד שני, לחיצת היד הארוכה של ג'רארד ומוריניו בסיום קצת צרמה.

כנראה שהמשחק השוטף ממנו יצאה יובנטוס בהפסד 1:0 מינימלי היה חריג בעונה האפורה יחסית שעוברת על ריאל מדריד. דווקא אחרי שבעה נצחונות תחת המאמן החדש ואנדרליי לושמבורגו, הגיעו שני הפסדים מיותרים בליגה. רונאלדו לא פוגע וסופג ביקורת שלא זכורה כלפיו מאז ימי אינטר העליזים. אואן עושה סימנים של געגועים הביתה, זידאן שוב נפצע וביחד עם גוטי החולה בשפעת (ייעדר מהגומלין נגד האיטלקים) הצרות של לושמבורגו מתחילות להיערם.

ממרחק 8 נקודות, האליפות נראית כחולה-אדומה יותר מתמיד. אפילו ז'ואן לפורטה, נשיא ברצלונה, כבר מוכן להצהיר שהנאחס בן שש השנים עומד להיגמר. "אני מרגיש את זה", הוא אמר אחרי ה-1:1 מול נומנסיה. "יש בי אמון מלא באנשי הצוות ובשחקנים. אנחנו הולכים לעשות את זה".

בינתיים, לריאל מחכה שבוע קשה מאוד. ביום שלישי הם יצטרכו לברוח לבטיס, שהפכה לקבוצה החמה בספרד וממוקמת רק מקום אחד מתחתיהם. בשבת מחכה ללושמבורגו ולנסיה, קבוצה במשבר, שעדיין יכולה לעקוץ. ברביעי מחכה לריאל משחק הגומלין נגד יובנטוס, הפעם בחוץ. הנחמה? נדבד בטוח לא ישחק.

לא מעט שלטים שהניפו אוהדי אינטר בסן סירו לפני הדרבי, כללו את הכיתוב "רק לא תיקו". אז הנה הם קיבלו תוצאה אחרת. אחרי 16 תוצאות תיקו מ-24 משחקים ללא הפסד העונה, הגיע הרגע בו הם טעמו את טעמה הנשכח, אך המאוד מוכר, של האכזבה. דווקא בדרבי מול מילאן, דווקא מול קבוצה שאפילו לא בעטה לשער וסבלה מיום חלש, דווקא במשחק בו היתה השליטה כחולה-שחורה, דווקא בסן סירו מול ראש הממשלה. למרות שזה היה ההפסד הראשון שלה העונה, אינטר ממשיכה להיות הלוזרית של איטליה.

"אסור לנו לחשוב יותר על המרחק מהמוליכות. אנחנו חייבים להתרכז מעכשיו במקום השלישי - זו צריכה להיות המטרה שלנו", אמר ג'יאנקיטו פאקטי, נשיא אינטר. "עכשיו אנחנו חייבים להתרכז בליגת האלופות, שם יש לנו סיכוי מצויין לעשות דברים יפים". בתחילת העונה אמר המאמן רוברטו מנצ'יני, "נתראה בגמר". אם להסתמך על ההיסטוריה של הכחולים שחורים, גם אם הם יילכו עד הסוף, זה ייגמר בבכי.

ואם אינטר היא הלוזרית, אז מילאן היא בוודאי הווינרית הגדולה של השבוע. המילאנזים ניצחו 0:1 בפעם הרביעית ברציפות. בכל הפעמים הם עשו זאת בדקות הקריטיות של המשחק. סתם מזל או יכולת אמיתית? בכל מקרה, כשיש לך הגנה רצינית, מתואמת ומנוסה כל כך, שכוללת את דידה, מלדיני, נסטה, קלאדזה, קאפו וסרג'יניו המחליף, גבוהים הסיכויים שתצליח לצאת לפחות עם 0:0.

אותו מלדיני אגב, שליחו לא נס גם אחרי קריירה של 20 שנה במילאן, גילה בסיום את סוד הטקטיקה האיטלקית המושלמת: "אנחנו היינו בפוקוס במשך כל 90 הדקות. הם לא שמו לב במשך שניה אחת ושילמו את המחיר". אל קפיטנו הוסיף: "כולם מדברים על מזל, אבל אם אתה מצליח להשתמש במרכיב הזה בתדירות כל כך גבוהה, כנראה שיש לנו את יכולת לא מעטה לשלוט בגורל שלנו".

איזה כיף של ליגה יש השנה בפורטוגל. נראה כי עד למחזורים האחרונים לא נוכל לדעת את זהות האלופה, אחרי שנים שהתואר נסגר מראש. אלופת השנתיים האחרונות ומי שמחזיקה גם בכתר האירופי, פורטו, פגשה ביום ראשון קבוצה ענקית נוספת - בנפיקה ליסבון. בסיומו של משחק ענק, לא הצליחה קבוצתו של ג'ובאני טראפטוני לשבור את המנחוס. בנפיקה לא ניצחה בפורטו מאז 1991.

קצת יותר מ-50 אלף צופים (הקהל הגדול ביותר ב"דרגאו" מאז חצי גמר היורו), ראה את בני מקארתי מעלה את האלופה ליתרון בדקה ה-66. ג'ובאני הברזילאי נגח את השיוויון עשר דקות מאוחר יותר וסימן את המשך הסטטוס-קוו בצמרת. לפורטו, בנפיקה וספורטינג ליסבון יש כרגע 42 נקודות מ-23 משחקים. בראגה ובואבישטה אגב, מרוחקות מהן רק נקודה.

נכון, הטורקים רגילים לשמוע על פרשיות שחיתות, אבל כשהמאמן הלאומי מתפקד כגיבור ראשי כל המדינה סוערת. ארסון ינאל, שהחליף את סנול גונש, אחרי שזה נכשל בההעפלה ליורו, חשוד בקבלת "בקשיש". שחקן שלו לשעבר סיפר לפני שבוע כי המאמן הצעיר והמוערך קיבל לפני כשלוש שנים לא מעט דינרוס מאנשים המקורבים לפנרבחצ'ה, על מנת שקבוצתו דאז, אנקרהגוצ'ו, תתאמץ מול היריבה של פנר בקרב על התואר, גלאטסראיי.

על פי עדות אותו שחקן, שהסתבך מאז בפרשיות מפוקפקות אחרות ומשחק כיום בליגה השניה, אנשי פנר שילמו לינאל 450 אלף דולר על המאמץ. לפני תחילת המשחק הוא הציע לשחקניו שותפות בשלל בתמורה לניצחון. אנקרה אכן ניצחה את המשחק 1:2 ועזרה לפנר לזכות באליפות באותה שנה. כוכב פנרבחצ'ה באותה עונה היה אחד, חיים רביבו. באותה תקופה, אנקרה היתה קבוצת אמצע טבלה שגמרה את העונה. רבים הרימו גבה כשצפו במשחק הלחימה שלה.

טורקיה כולה רעשה כשהסיפור יצא לאור. גם כך קמפיין מוקדמות המונדיאל צולע אפילו יותר מזה של היורו, ונראה כי המקום השלישי ביפן וקוריאה היה לא יותר מהבלחה חד פעמית. היוונים השכנים מצליחים והכוכב הגדול, ניהאט מסוסיאדד, נפצע וייעדר שמונה חודשים. בטורקיה כבר החלו להעלות את שמו של המחליף האידיאלי, פאתיח טארים.