עלילות משה

אפילו שלילת הרישיון שנפלה על משה מזרחי עקב עבירות תנועה כגון מהירות מופרזת ואי~ציות לתמרור עצור לא מצליחה להוציא אותו משלוותו. פריחה מקצועית (מקום שלישי בטבלת מלך הסלים הישראלי), עונה חלומית (מקום רביעי עם קבוצתו, גליל עליון, שמקנה להם סיכוי טוב ליתרון ביתיות בפלייאוף) וקרדיט בלתי מוגבל (אור ירוק ממאמנו, עודד קטש, לזרוק לסל מתי שהוא רוצה): כל אלה מעלים חיוך על שפתיו של הסמול~פורוורד כבר כמה חודשים. מזרחי מאושר ורגוע בצפון הרחוק. מאושר ורגוע עד כדי כך שהשבוע, אחרי תקופת המתנה ארוכה, כשקיבל את האיי-פוד שהזמין מארצות~הברית, הוא פצח בקריאות התלהבות כאילו היה מדובר בזכייה היסטורית באליפות. למי שלא בקיא בחידושים הטכנולוגיים האחרונים נסביר שמדובר כולה בטרנזיסטור של שנות האלפיים המאוחרות: קופסה קטנה וירקרקה שמסוגלת לאגור אלף שירים ולקטלג אותם לפי אלבומים וז'אנרים. שוב מסתבר שכשהכל הולך חלק, אתה יכול ליהנות מכל הדברים הקטנים בחיים.

ביום שני תפסנו את מזרחי בדיוק כשהשתעשע קצת עם הצעצוע החדש. הוא הוריד קובצי מוזיקה מהמחשב לאיי-פוד והשוויץ בשכלולים החדשים באוזני כל מי שרצה לשמוע. "פעם הייתי מחזיק באוטו עשרות דיסקים", מסביר מזרחי את ההתלהבות. "היום יש לדבר הזה משדר קטן שמשתלט על תדר רגיל ברדיו ומנגן את כל השירים שהכנסתי לזיכרון". נראה שחוץ מלשחק שש-בש ולהכין קפה, הגאדג'ט של מזרחי יודע לעשות הכל. בכלל, מזרחי מאוהב בחבר החדש שלו. לכל אורך הראיון הוא לא הפסיק למשש את התכשיט הקטן. ממש הרגשנו כגלגל חמישי, והיה חסר רק שהוא יבקש מאיתנו להחזיק לו את הנר.

ביום ראשון בערב יחזור מזרחי למלחה, הפעם כאורח. אחרי שלוש שנים באדום הירושלמי, בקיץ האחרון הוא עבר לגליל. פגרה שלמה נמשך המשא~ומתן בינו ובין הפועל. מזרחי התקרב והתרחק ממלחה כמו מטוטלת, אבל אז הגיעה ההצעה האטרקטיבית מהחבר'ה בצפון, ומזרחי ארז את חפציו. "הפריע לי שחשבו שאני תאב בצע", אמר מזרחי השבוע. "בעיתונות התפרסמו סכומים שכביכול דרשתי מהפועל, אבל הם מופרזים ולא סבירים. מה שבאמת ביקשתי היה לגיטימי, ודמה להצעות אחרות שקיבלתי".

אז למה לא נשארת?

יש כמה סיבות. קודם כל, הקטע הכלכלי. בהפועל החליטו שאין להם מספיק כסף כדי להחזיק אותי כשחקן ספסל. גם מקצועית ראיתי שדברים בהפועל לא הולכים להשתנות. הקונספציה נשארה אותו הדבר, וזה הוביל אותי למסקנה שהכי טוב בשבילי זה ללכת למקום שבו אשחק. רציתי לעשות הרבה יותר ממה שעשיתי בירושלים. חוץ מזה, חשבתי גם על אירופה. היו לי הצעות מצרפת, אבל בסופו של דבר מקצועית ופיננסית לא השתלם לי לחתום שם. דרך אגב, ביום שחתמתי בגליל קיבלתי איתותים מהפועל. אמרו לי שאפשר לסגור תוך רגע, אבל זה היה מאוחר מדי.

בקיצור, הרגשת שבהפועל יש הרבה בעיות מקצועיות.

בוא נתחיל מכך שלא הכסף הוא שמשך אותי לגליל, למרות שזה לא פחות ממה שקיבלתי בהפועל. היו גורמים אחרים בהחלטה: דקות משחק, שינוי אווירה, להיות הישראלי הבכיר _ וכמובן קטש. אל תשכח גם שמדובר בקבוצה עם מסורת. הגליל זה מועדון שבנה את השחקנים הכי טובים בכדורסל הישראלי, וגם אני רציתי לחלום את החלום. בראש תמיד הידהד לי שאולי נעצרתי ונתקעתי. לא ראיתי שמשהו משתנה במעמד שלי בירושלים, אז החלטתי שצריך לפרוש כנפיים ולעוף.

מזרחי, כאמור, עבר מסיר הלחץ הירושלמי לקיצוניות השנייה: הפסטורליות של הגליל העליון. הרחק מאור הזרקורים של התקשורת. מקום שבו הציפיות אף פעם לא מתחילות בגמר הפלייאוף ובגמר גביע המדינה. שינוי האווירה מיטיב עימו. "אני אמנם בחור עירוני, אבל כיף לי כאן", הוא מספר על ההתאקלמות. "המרכז טומן בחובו הרבה מאוד פיתויים שמוציאים אותך מהפוקוס וגורמים לך להתעסק לא רק בכדורסל. בגליל, אלא אם אתה חובב פרות, אין יותר מדי מה לעשות, אז אתה יכול להתרכז רק באימונים. יוצא שאני נמצא שעות באולם. אימון נמשך שעתיים, אבל לא פעם השחקנים נשארים גם ארבע שעות. לפעמים אני מוצא את עצמי זורק לסל בלי הפסקה. לא במקרה התפתחו בגליל שחקנים כמו נדב הנפלד, דורון שפר, קטש וגור שלף. זה לא קורה בירושלים או במקום אחר. אני סובל מפציעה בברך כבר כמה חודשים, ולכן אני לא עובד כמו שרציתי, אבל למרות הכל אני עובד כמו שלא עבדתי במקומות אחרים".

מה החלק של קטש בהתקדמות שלך השנה?

עודד עדיין מאמן צעיר ואין לו ניסיון, כולם יודעים את זה, אבל הוא לומד הכל יחד איתנו. יש לו סגנון שונה מזה שרוב המאמנים סיגלו לעצמם במשך השנים. אי~אפשר להסביר את זה, צריך לבוא ולראות אימונים, לחיות עם הקבוצה שבוע. לא הכרתי אותו לפני שהגעתי הנה. נפגשנו רק כמה פעמים _ והוא כבר נתן לי את המפתחות לקבוצה. בשיחות בינינו הוא אמר לי שהוא רוצה שאוביל אותה, ונוצר בינינו חיבור ממש טוב.

אין ביניכם דיסטנס?

בחיים שלי לא היה לי מאמן שיכולתי לדבר איתו על הכל. אנחנו פשוט חברים. אני מרגיש איתו פתוח לגמרי. זה מקרין על המגרש, כי אני משחק בשבילו. יש בו הילה וקסם שגורמים לך לעבוד יותר קשה. זה אולי נשמע מפגר ולא הגיוני, אבל זה עובד. יש בו מין דחף כזה שמניע אותך, וזו תהיה טעות לא להקשיב לו.

אז איפה עובר הגבול?

היו עלינו סיפורים שבמסיבות פתיחת שנה ראו אותנו שותים ומבלים יחד, אבל צריך להבין שיש שם רק בר אחד ושלוש מסעדות. אין לאן לברוח. כשאתה יוצא למקום מסוים, בטוח תפגוש מישהו שאתה מכיר. אנחנו מבלים הרבה זמן יחד. אל תשכח גם שהמשפחה שלו במרכז, אז יוצא שהשחקנים מבלים איתו יותר מאשר עם מאמנים אחרים, כי אלו הנסיבות. אם היינו במרכז הארץ, זה היה נראה מוזר. בגליל זה לגיטימי. אבל אל תדאג: למרות כל זה יש הפרדה ברורה. באימונים הוא ממש לא חבר שלנו, ונכנס בנו קשה. מההתחלה הוא הבהיר מי נגד מי. מצד שני יש פתיחות שלא היתה לי עם אף מאמן אחר. אולי כי אני השחקן המוביל. הוא מוכן להקשיב ולא מתבייש ללמוד גם תוך כדי משחק. במשחק האחרון מול נהריה, לדוגמה, הוא הוציא אותי בשלוש דקות לסיום כי הוא היה בטוח שכואבת לי הרגל, מה שהיה נכון, ולא רצה שאמשיך לשחק. אמרתי לו שלא מעניין אותי שכואב לי, ושיכניס אותי חזרה. לא הייתי מרגיש מספיק פתוח לפנות בצורה כזו לאף מאמן אחר.

אתה לא מתגעגע ללחץ במלחה?

אין בגליל את הרעש ואת הקהל של מלחה, אבל יש כאן אווירה של כדורסל. ירושלים זה המועדון הכי מלחיץ בארץ. למה? אני לא יודע. אולי כי אתם העיתונאים שותים דם, ובירושלים יש מי שאוהב לקרוא את זה. בתור שחקן הלחץ לא משפיע עליך ישירות, אתה מתנתק ומתרכז במשחק שלך, אבל הקהל ניזון מהדברים האלה, וזה מחלחל להנהלה ואז המערכת מקרינה את זה על המאמן והשחקנים. נוצר מצב שבו הציפיות גדולות ממה שקיים בשטח. לגיטימי לרצות להגיע לגמר גביע המדינה, והייתי שם פעמיים בשלוש שנים, אבל אנשים צריכים להבין שגביע אירופה זה סיפור סינדרלה. אתה יודע איזה לחץ היה עליהם לעלות שלב? הרי היה להם בית מוות, לא קבוצות מדרג ב'. ירושלים לא הצליחו ושחטו אותם כאילו מה קרה. רצחו את המאמן ורצו לחתוך עשרים שחקנים. מאיפה הרוע הזה? אני מבין את התסכול של האנשים במערכת: הבאנו לכם גביע אירופה, וזה אמור להספיק לכם לעשר שנים של עידוד, אבל זה לא מספיק. תמיד רוצים עוד.
אל תשכח שהם הפסידו לקבוצה מגוחכת מפורטוגל.

אתה שוכח שנבחרת פורטוגל ניצחה את נבחרת ישראל בקיץ. כולם חושבים שזו מדינה של כדורגל וזהו. אמנם הפועל לא היתה צריכה להפסיד שם, אבל זה היופי בספורט. חושבים שהכל זה הוקוס~פוקוס, לא מבינים שמערכת זה דבר דינמי. הרי דרוקר בנה קבוצה מאפס. קוז'יקרו, עם כל הכבוד, לא היה משמעותי ביול"ב~קאפ. אף אחד מהישראלים לא היה משמעותי חוץ משפר. את היול"ב~קאפ הביאו ויל סולומון, טונג'י אוואג'ובי, קלי מקרתי ודורון שפר. כולם עזבו חוץ משפר, והמחליפים שלהם לא יותר טובים מהם, אז צריך להיות ריאלים.

הם לא טעו כשוויתרו על היורוליג?

אני לא מסכים איתך. שמחתי בשביל הפועל שלא הלכו ליורוליג. הם היו מתרסקים שם. מפסידים בשישים הפרש, לא בעשרים. זו היתה הרפתקה שאולי היתה טובה לשנה, כי לא בטוח שהיו עולים שלב, וגם אם היו עולים, אז לא בטוח שהמקום שלהם היה נשמר לעונה הבאה. אז לרוץ לשם, להתרסק מקצועית ופיננסית ואחר~כך לבכות עשר שנים? זה לא נראה לי כדאי.

נחזור אליך, ברשותך. אולי אתה שחקן של קבוצות קטנות?

מה זה, "קבוצה קטנה"? גליל רוצה להצליח פחות מהפועל? להפך. השנה אני במעמד שונה. בירושלים קראו לנו "המשלימים". רק בגליל אני יכול להבין מה שפר מרגיש בהפועל, כי אני במעמד מקביל למעמד שלו. ברור שהרגשתי לחץ בשנה שעברה, אבל האחריות לא היתה עלי. זה כלום לעומת מה שאני מרגיש היום, ואני לא משחק ביול"ב~קאפ ואין לי גמר~גביע על הראש. אני יודע שאם לא אספק את הסחורה, יפנו את האצבע המאשימה אלי ולא לאבי בן~שימול.
אתה נשמע שמח יותר העונה.

אתה לא יכול להיות מאושר על הספסל. מי שיגיד לך שהוא מאושר זה אולי השחקנים של מכבי תל~אביב, שמקבלים איזה צ'ק שמן _ ותאמין לי שגם הם לא מאושרים. לא כיף לא לשחק, במיוחד כשאתה צעיר. אתה יודע איזה סיפוק זה, להיות חלק גדול ממשהו? בירושלים הייתי חלק קטן מהמערכת. שיגידו מה שהם רוצים, זה לא יעזור: הייתי חלק קטן. תסתכל על הסטטיסטיקה. לא הייתי משמעותי בכלל. היו הברקות. פה משחק, שם משחק. הראי שלי העונה זה מתן נאור. מדי פעם הוא יבריק וייתן משחק מעולה, אבל כמה הוא יכול להשפיע? זה מה שהיה קורה לי אם הייתי נשאר.

אז למה לא עזבת אחרי שנתיים, כשהיתה לך הזדמנות?

כשדרוקר הגיע היתה אווירה של שינוי קונספציה. הוא רצה אותי וזה מאוד החמיא לי, אבל במהלך העונה דברים לא זזו כמו שציפיתי. המעבר שלי העונה היה מתבקש. הגעתי למצב שאני צריך להתאוורר, להוכיח לעצמי שאני עוד יכול להתקדם ולעשות דברים שלא עשיתי בירושלים. אבל בצד החיובי לקחתי גביע אירופה. אם הייתי עוזב ולא חווה את הרגע הזה, הייתי מת.

הסיטואציה בגליל מזכירה למזרחי את העונה הראשונה שלו במלחה. אחרי שנבחרת העתודה הגיעה לגמר אליפות אירופה, חצי מהסגל הצעיר בירושלים נחת היישר לידיו של יורם חרוש, שביקש לבנות סגל צעיר ויציב לכמה עונות. אלא שבהפועל, כרגיל, פוזר רוב הסגל אחרי שנה, וחרוש הלך הביתה עם תחושת בחילה. חוץ ממזרחי, אף אחד מהחבורה של פעם לא פרץ קדימה. "משהו בגישה של הצעירים בגליל מאוד הציק לי", נזכר מזרחי בימים הראשונים בכפר~בלום. "הם חשבו שבאו לאיזה קייטנה. עונה ראשונה בבוגרים. גם הם הגיעו אחרי אליפות אירופה. הסתובבו עם חזה נפוח, כמו טווסים. הייתי בסרט הזה עם חרוש, ואני זוכר איך ניערו אותנו. אמרו לנו שאנחנו כלום ושלא עשינו שום דבר".

תפסת מנהיגות.

בירושלים לא הרשיתי לעצמי, כי המעמד שלי היה שולי. היום יש לי גם הרצון וגם הכוח לבוא ולדבר. לעשות מה שקוז'יקרו היה עושה בשנה שעברה. בשביל חלק מהצעירים אצלנו זה מובן מאליו, לקבל הזדמנות בגיל 19 בליגת~העל. חשבו שזה מגיע להם, ומהר מאוד הבינו שאין "מגיע" בספורט. אמרתי להם שבאף מקום אחר בליגה הם לא יקבלו את ההזדמנות שהם מקבלים בגליל, ושיכבדו את המערכת שהם נמצאים בה כי הם פאקינג דופקים את ההזדמנות הזו.

מספרים שאתה כמו האח הגדול של ליאור אליהו.

אני הולך לאכול איתו אחרי המשחקים ומדבר איתו. הכל בא לו בקלות, ונראה לו לגיטימי לעשות מה שהוא עושה, אבל אם הוא רוצה לשדרג את עצמו ובאמת להגיע לרמות הגבוהות, כמו האן.בי.איי, אז הוא צריך לשנות משהו בגישה שלו. הוא מספיק מוכשר. הגעתי למה שאני רק בעבודה קשה, והוא עושה את זה בלי כלום, רק מכישרון. אם הוא יעבוד כמו שאחרים עובדים, הוא יגיע הרבה יותר רחוק.

חתמת על עצומת "דור שלם דורש שוויון" ונסוגת. מה הסיפור?

כל הדבר ההוא נראה לי הזוי. הם קצת קפצו מעל הפופיק שלהם. אחרי שקראתי את המסמך שלהם הבנתי שזה לא "דור שלם דורש שוויון", אלא "דור שלם דורש הגבלה". החלטנו שמן הראוי שלא נחתום. שלוש שנים הייתי בירושלים ואף פעם לא הבנתי למה כולם שונאים את מכבי. בשנה שעברה נראה היה ששינו שם תפיסה והתחילו להתעסק בעצמם, וכנראה זה עבד והביא תוצאות.

אבל אין עניין בליגה.

אני לא חושב שעם כל ההגבלות האלו יצליחו להוריד את מכבי חזרה. הבעיה של הענף היא שהניהול כושל, אין חארטות. קבוצות שפכו פה כל~כך הרבה כסף בשנים האחרונות, ובשביל מה? כל פעם משנים קונספציה וזה לא יעבוד. אין חשיבה לטווח ארוך. גם האוהדים לא יוצאים מזה טוב. רוצים תוצאות _ ועכשיו. תסתכל על הדוגמה שלנו: לקחו את השחקנים הכי מוכשרים באותו שנתון, הגענו להישגים באירופה ולגמר~גביע, אבל החליטו שנכשלנו. פירקו את החבילה ולא השאירו כלום. הכל התנפץ. איפה הבנייה פה?