התכונה של שאראס

היו ימים שבהם לעבור לאזורית נגד קבוצה טורקית היתה התאבדות, אבל אולקר כבר מזמן לא נשענת על טורקים וגם אלה שכן משחקים בה, כמו טונצ'רי, מתקשים להזכיר את מיידי השלשות של פעם.

מקבוצה שבה יש ריכוז של ליטאים מנוסים אפשר היה לצפות שתמצא פתרונות אינטילגנטיים יותר מול האזורית הגמישה של מכבי תל אביב, אבל החל מהדקה העשירית ועד הארבעים נרשמו אולי ארבע התקפות שבהן אולקר שיחקה נכון נגד ההגנה הזו.

מכבי חטפה 25 נקודות ברבע הראשון, ואחרי שעברה לאזורית ספגה 13 בכל אחד משני הרבעים הבאים, עד שבא הרבע האחרון שבו ננעלה הבאסטה סופית. העובדה שכבר בדקה השישית נרשמו לבאסטון שתי עבירות מיותרות בהתקפה היתה יכולה להיות קריטית בכל ערב אחר, אבל אתמול גרין ותומאס עשו עבודה מצוינת בשני הצדדים של המגרש והיו שותפים מלאים לדקות שהתניעו את המהפך.

הטורקים הצליחו לשמור על מרחק סביר עד תחילת הרבע הרביעי גם בזכות העובדה שהכדורים שנזרקו מבחוץ עפו רחוק ואיפשרו להם שליטה בקצב המשחק והזדמנות שנייה ושלישית, אבל ברוב המקרים גם איתן הם לא ידעו מה לעשות.

למרות שהעונה הזו עומדת מתחילתה בסימן חגיגות פארקר, שוב התברר אתמול שכשמרכז הכובד של ההתקפה לא מונח בלעדית בידיים שלו, העסק נראה טוב יותר. לקבוצה בסדר הגודל של מכבי אסור לקום וליפול על כוכב אחד, גדול ככל שיהיה, וממילא פארקר הוא לא מסוג השחקנים שבנויים לזהור לבד.

פארקר הוא מנייה בטוחה, מי שעושה את ההבדל הוא דווקא שאראס, שאתמול חזר והזכיר את התכונה המוכרת שלו - להופיע למשחקים גדולים, רק כדי להפוך אותם לקלים. או במילים אחרות - משנכנס אדר, שאראס מתחיל את העונה.