במהלך אימון בית"ר ביום שני האחרון חילק אוחנה את הסגל הצהוב לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה בלט אבי נמני, שבשבת חימם באופן יוצא דופן את הספסל. בשנייה היה זה טל בנין, שמול אשדוד קיבל קרדיט בהרכב ונתן את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לבית~וגן. למרות שרוב המשחקון התנהל ברוגע ובשלווה המאפיינים אימון ראשון בשבוע, ועוד אחרי ניצחון, קשה היה שלא לשים לב להתנהלות ההפוכה של השניים וליחסם של שאר הקולגות לשני הסטארים שאמורים להנהיג יחדיו את בית"ר. בנין היה הדומיננטי מביניהם. הוא הקפיד לכוון את שחקני קבוצתו, לטפוח על השכם ולתת נקודת מבט או הערות מקצועיות.
קשה היה לפספס את הסובלנות, השקט, הסולידיות והאכפתיות שבה הוא עשה את הדברים. אצל מנהיג הקבוצה השנייה הדברים נראו אחרת לחלוטין. נמני נראה אפאתי וכבוי. ככל הנראה הוא היה עדיין שרוי תחת הזעזוע משבת. פה ושם הוא נזכר במעמדו וביקר את חבריו בסגנונו המוכר, שמלווה בהנפות ידיים אינסופיות. כשברק יצחקי התחכם וביצע בעיטת מספרת וירטואוזית, למשל, נמני לא התרשם ואף התעצבן. הזרועות עלו לאוויר והבהירו מה בדיוק הוא חשב על המהלך. למי שלא חזק בשפת הסימנים, הגיעה גם גערה מילולית כתוספת.
מלבד אותה תקרית, נמני נשאר מכונס בתוך עצמו רוב הזמן. כשנגמר האימון הוא היה אחד הראשונים שנבלעו עמוק בתוך חדר ההלבשה. בנין, מצדו, המשיך להשתעשע עם הצעירים בבעיטות לשער ואף דאג לערוך אימון שחרור אישי על הדשא. בניגוד לנמני, היה ברור שבנין לא ממהר לשום מקום. התשוקה למשחק והרצינות שלו התבטאו גם בחיזוק שרירי הבטן ממש לפני הכניסה לחדר ההלבשה. אמנם בין השניים אין שום סכסוך, טינה או יריבות, אבל הקשרים שומרים מרחק זה מזה
"בנין מסביר לנו"
הם כמעט שלא מחליפים מלה, ונראה שבמקרה הטוב אפשר להגדיר את היחסים ביניהם קורקטיים. תקראו לזה סתם צירוף מקרים, תגידו שזאת תקופה כזאת, תאמרו שאין קשר בין הדברים, אבל בשורה התחתונה אי~אפשר להתעלם מהעובדות הבאות: מאז שבנין הגיע נמני לא פוגע; בעוד שהחיפאי הופך לבורג מרכזי, התל-אביבי מאבד מחשיבותו, ובקבוצה כבר לא כל-כך תלויים בו; בעוד שמעמדו של מס' 34 צובר תאוצה, זה של מס' 8 עושה את הדרך ההפוכה.
אפילו אצל האוהדים שלא הבינו את ההחתמה של בנין יש שינוי מגמה. היום כבר רובם חושבים שהוא השחקן הנכון במקום הנכון. דווקא לגבי נמני הקונסנזוס נשבר, ורבים מאמינים שהוא צריך להמשיך להתייבש על הספסל ולפנות לאבירם ברוכיאן את הבמה.
את החודש האחרון ישתדל נמני למחוק מהרזומה המפואר שלו. ההופעות החלשות איתו, הנצחונות בלעדיו, היכולת האישית העלובה ובעיקר ההדחה מההרכב הם לא דבר שבשגרה אצלו. כזכור, בפעם הקודמת שהוא בילה על הספסל זה היה אצל ניר קלינגר ומכבי תל-אביב, ואז זה נגמר רע מאוד.
הערפל לגבי המשך ההתקשרות והחוזה לעונה הבאה, שלא לדבר על הפרסומים מהשבוע האחרון, שלפיהם הבוס מגשש אצל אייל ברקוביץ', מחזר אחרי דוד רביבו ולא בדיוק בונה על נמני, לא ממש הוסיפו למצב רוחו הירוד גם ככה של השחקן. כמו אז, בעידן קריית~שלום, לא מדובר רק בצרות מקצועיות. הגעתו של בנין לא ממש היטיבה עם מעמדו של נמני בבית"ר, ואפילו יצרה סדק בסטטוס שלו, לפחות כלפי הצעירים. "נמני מלחיץ אותנו", צוטט ביום ראשון אחד משחקני הקבוצה בעיתון "הארץ". "הוא צועק על המגרש, ובנין לעומתו מסביר לנו את הדברים".
"מה אתה, טמבל?"
בקיצור, בבית"ר התעוררו בבוקר יום ראשון למציאות חדשה. מס' 8, שנהנה עד היום ממעמד~על מכל כיוון אפשרי, יהיה חייב מעתה לעשות סוויץ' מחשבתי. על כישוריו ועל היותו הלידר של הקבוצה אין עוררין, אלא שעכשיו הוא יצטרך להתחלק בהנהגה עם עוד קולגה. מבחינת שחקני בית"ר, נמני לא ניצב לבדו בקדמת הבמה עכשיו. גם לבנין יש את הלגיטימציה המלאה לאחוז במושכות.
"בנין, למעשה, הוא כמו אבא", גילה השבוע אחד השחקנים. "הוא אחד שנותן את השקט מאחורה ומראה לך בדיוק מה צריך לעשות ומה לא. הצעירים בחלק ההגנתי של הקבוצה מרגישים הרבה יותר שקטים כשהוא משחק לצדם. אני מודה שבהתחלה אנחנו השחקנים היינו בטוחים שהוא יגיע וידרוש את המנהיגות בקבוצה וזאת תהיה המטרה שלו, אבל הוא הפתיע אותנו ונהיה מנהיג בלי שאף אחד ישים לב. הוא פשוט מנהיג מלידה". שחקן אחר בבית"ר העדיף להתמקד בהבדלים בסגנון המנהיגות בין השניים: "נמני הוא מסוג השחקנים והמנהיגים שמרבים להשתמש בידיים ולפעמים צועקים", הוא מסביר. "לא במטרה להשפיל, אלא במטרה להסביר. הבעיה היא שיש שחקנים שנפגעים מכך. בנין הוא ההפך הגמור. מהשחקנים השקטים, אלה שלא עושים רעש אבל יודעים להנהיג ולכוון.
אני חושב שההשפעה הכי גדולה שלו היא אצל הצעירים. עם זאת, חשוב לי להבהיר לכולם שאין אצלנו מחנאות כמו שהיתה במכבי, אבל עכשיו קיים מצב חדש, ויש לנו שני מנהיגים על המגרש". עוד שחקן בבית"ר מיישר קו עם הדברים. הוא אמנם נזהר מאוד לא לפגוע בכבודו של המלך, ולא שוכח להדגיש את תרומתו הגדולה לקבוצה, אבל מודע לשינויים. "נמני הוא שחקן ענק. כולנו בבית"ר למדנו ממנו המון. הוא אולי נראה חם מזג ועצבני על הדשא, אבל באימונים הוא מכוון ומדריך אותנו. הניסיון והנוכחות שלו במגרש מוסיפים לשחקנים הצעירים בכל המובנים. לזכותו עומדת העובדה שרוב הצעירים של מכבי תל~אביב התפתחו לידו. בנין, לעומתו, הוא שחקן שונה לגמרי. אחד כזה שלא כופה עליך את המנהיגות שלו, אבל היא מורגשת בכל זאת. בסופו של דבר, היום יש לנו מנהיגות שקטה וגם אקטיבית".
מאז הגעתו של בנין לבית"ר, הקשר נהנה מנקודות זכות רבות בקרב שחקני הקבוצה. אין לו הילה של סטאר, הוא נטול גינוני כוכבות ושומר על פרופיל נמוך. התכונות הללו עשו על השחקנים רושם עצום. העובדה שבנין לא יהסס לאסוף כדורים או לחכות בתור למקלחות תורמת גם היא לחיזוק מעמדו. רק השבוע התבשרנו שליאור אסולין פורח הרבה בזכותו של בנין, ושעצם העובדה שהשניים נוסעים יחד מהמרכז לבית~וגן מקרבת ביניהם. גם אוחנה, כמעט מיותר לציין, מאוד מרוצה מהרכש. בעיתונים כבר נכתב שאם המאמן ימשיך מעבר לשנה הנוכחית, גם חוזהו של החיפאי יוארך. הסיפור הבא אולי ימחיש יותר מכל את ההיקלטות המוצלחת של קפטן הנבחרת לשעבר לעומת התקופה הקשה שעובר מי שהיה עד לאחרונה הגורו הגדול בבית~וגן. ביום שישי שעבר, מיד עם סיום האימון, יצא נמני אל מכונית המרצדס שלו בדרכו אל השפלה.
הוא לא האמין כשראה את רכבו של היידמן חוסם לו את היציאה. נמני נראה מאבד את סבלנותו. אחד האוהדים שהיה במקום התנדב להרגיע את העצבים, וניגש להביא את המפתחות של היידמן, שהיו אצל אלירן דנין בחדר ההלבשה. אלא שנמני לא נרגע, ועד שהמפתחות הגיעו, היידמן נאלץ לספוג גערות מכיוונו של הכוכב. "מה אתה, טמבל?", הוא אמר לו בטון כועס שהיה רחוק מלהישמע כחלק מקטע חברי. ביום שני השבוע התרחש מקרה דומה. הפעם היה מדובר ברכב שבו מגיעים אסולין ובנין, שלא יכול היה לצאת מהמתחם. השניים לא עשו עניין גדול מהתקרית והתאזרו בסבלנות עד שהרכב החוסם יזוז.
לופא מגונן
לא רק בבית"ר, גם בשאר חלקי בצת הכדורגל המקומית טיפסה סוגיית נמני לראש סדר היום. אנשי מקצוע ופרשנים שמתמודדים עם הסוגיה יודעים שמדובר בסיטואציה לא פשוטה לכוכב. לפחות מבחינתם, הגעתו של בנין היא תוספת מבורכת לא רק לקבוצה, אלא גם לנמני עצמו. "זה הכי פשוט לתלות בנמני את הסיבה לכך שבתקופה האחרונה בית"ר לא משחקת טוב", מסביר לופא קדוש, "אבל אם תשאלו אותי, זה פשוט לא נכון. נמני הוא שחקן בכיר, אבל הקבוצה לא שלו בלעדית ואסור לראות בו אחראי למצב של בית"ר. הוא רק אחד מתוך 11. ברור שלשחקן עצמו לא קל, אבל זו בדיוק ההזדמנות שלו להוריד קצת לחץ, לנקות את הראש, לבוא מלמטה ולהראות למאמן שהוא כשיר לחזור להוביל. מהניסיון שלי, כשמורידים שחקן בסדר גודל כזה לספסל חייבים להסביר לו את הצעד ולעשות את זה בכבוד. בשנת 80' אימנתי את הכוח רמת~גן, ולפני משחק מול הפועל פתח~תקווה החלטתי להוריד את גיורא שפיגל, השם הכי גדול שלנו, לספסל. בסופו של דבר ניצחנו את המשחק.
שבוע מאוחר יותר שוב בחרתי לא לשתף את שפיגל, והוא הבין את השיקול שלי. כמאמן אני חושב שטוב עשה אוחנה שלא שילב את נמני בדקות האחרונות. לא רק בקטע של רספקט כלפיו, אלא במיוחד כדי למנוע מצב שבו אם אשדוד היו משווים, אז התיק היה נופל על נמני, והוא היה נתפס כמנחוס. הגעתו של בנין והשילוב בין שניהם רק יעשו טוב לבית"ר. כל אחד יוסיף את האיכויות שלו, נמני לא יישא לבד במעמסה והקבוצה רק תרוויח". נסים בכר, שמכיר את נמני עוד מגיל נוער, בטוח שהקשר יחזור ובגדול. "יש ביני ובין נמני היכרות רבת~שנים", הוא מספר, "ואני יודע שלצד הכישורים הטכניים שלו יש לו גם את החוזק המנטלי לשבת על הספסל ולחזור למרכז העניינים. בלי לפגוע באוחנה, אני שואל את עצמי אם בכלל היה מקום להוריד אותו לספסל. הרי נמני תרם לבית"ר תרומה אדירה מאז שהגיע לקבוצה, והוא אחד הבודדים שגם ביום רע יכולים להכריע משחק עם הברקה בודדת, גם אם הוא לא בפורמה טובה.
"כמו עם ארמלי"
"מנסיוני, זה צעד קשה למאמן לספסל את הכוכב שלו. כשהייתי בצפרירים היה לי מצב כזה בדיוק. יזמתי שיחה עם זאהי ארמלי, הסברתי לו את המצב ואמרתי לו: 'ניסיתי הכל, ושום דבר לא הולך. אולי בגלל שאתה כל-כך רוצה, אתה תורם פחות. תשב קצת בחוץ, תנוח, תאגור כוחות והלחץ יירד ממך'. ארמלי לקח את זה קשה ומאוד כעס, אבל לטווח הרחוק הוא ידע שצדקתי. זה בדיוק אותו המצב עם נמני. באופן אישי הייתי משתף אותו מול אשדוד לפחות בדקות האחרונות, שירגיש שותף לניצחון ומחובר לחברים. כשהקבוצה רצה טוב, שחקן כמוהו יכול רק לעזור.
הוא יוריד מהשחקנים מתח, ידרבן וישאף להראות לכולם שהספסול היה מוטעה. חוץ מזה, אני חושב שהשארתו של נמני בחוץ היתה גם מסר לשאר שחקני הקבוצה. אוחנה רצה להבהיר שאין טאבו על ה~11, ושאפילו שחקנים גדולים לא בטוחים בהרכב. לגבי עניין בנין _ צריך להבין שמדובר בסוג אחר של מנהיגות. נמני משחק מקדימה, והוא אמור לדחוף את הצד האופנסיבי. בנין צריך לתת את הטון מאחור. השניים משלימים זה את זה. אחד הוא לידר קולני יותר, השני שקט יותר. כל אחד מהשחקנים האחרים יפנים את הסגנון שמתאים לו. כאיש מקצוע, בשורה התחתונה יש לי תחושה שהספסול, יחד עם החתמתו של בנין, רק ידרבנו את נמני לתת מעצמו את הכל ולהוכיח לכל מי שהספיד אותו שאסור לוותר עליו".
על מה המהומה?
עודד מכנס, כוכב העבר המיתולוגי של נתניה, זוכר היטב את הרגשתו ברגע שהוצא מההרכב. "צעד כזה בהחלט גורם לשחקן הרגשה לא נעימה", הוא נזכר. "בשבילי זו היתה ממש מכה. הבנתי שרק בעבודה קשה אני אביא את המאמן לתת לי קרדיט מחדש. כמי שחווה דברים דומים, אני סבור שנמני לא מרגיש טוב במיוחד מהמצב החדש שלו. זה הרי בהחלט לא פשוט לשחקן במעמדו לשבת בחוץ. מי שמערב בכל העניין את בנין מדבר שטויות. ככה זה אצלנו, כשהקבוצה לא טובה אז נמני אשם, וכשבית"ר מנצחים אז פתאום בנין עשה את ההבדל, וזה לא לעניין. השחקנים בבית"ר צריכים לקלוט שלנמני סגנון מנהיגות ייחודי שמלווה בתנועות ידיים, וככה הוא יישאר. שחקן אחד יכול להיעלב ולקחת ללב, ולשחקן אחד ההתנהגות של נמני תעשה את האפקט ההפוך, כלומר תעזור לו ותדרבן אותו".
הפרשנים דני נוימן את שלמה שרף לא ממש מצליחים להבין על מה המהומה. לטענתם, בכל מקום בעולם, שחקן שלא נמצא בכושר טוב יורד לספסל. "העובדה שנמני לא שיחק לא אומרת שום דבר לגבי מעמדו", אומר נוימן. "העניין נופח מעבר לכל פרופורציה. אני חושב שזה יעשה רק טוב לשני הצדדים, ובטח אחרי המשחק הם ישבו ודיברו, כל אחד אמר את מה שהיה לו, והעניין נסגר. אבי הוא שחקן יותר מדי מנוסה מכדי שהדבר ישפיע עליו. המנהיגות היא סוגיה לא קשורה, הוא היה ויישאר מנהיג. בנין לא לקח לו את המנהיגות, ובטח שאין לזה קשר עם הירידה בכושרו. לדעתי, בקבוצה בריאה צריך שיהיו כמה מנהיגים, ולכן ההגעה של בנין רק תתרום לבית"ר". שרף היה קצת יותר נחרץ. "הגיע הזמן שנפסיק להתנהג כמו שכונה", הוא פוסק. "לא יכול להיות ששחקנים יתבטאו נגד חבריהם לקבוצה. אני לא רואה שבריאל מדריד פיגו, זידאן, רונאלדו וראול רבים על המנהיגות. ואם ראול ישב על הספסל משחק או שניים, אין סיבה שנמני לא יישב. זאת המנטליות הישראלית: שחקנים בורחים מאחריות ומפילים את התיק על השחקנים הבכירים".
פסיכולוג הספורט יוסי לוונטל נותן זווית מקצועית אחרת
"אבי לא מנהיג אמיתי"
"השאלה העיקרית שעומדת על הפרק היא מנטלית, איך נמני יצליח להתמודד עם העניין", הוא אומר. "לדעתי אוחנה אמר דברים נכונים שיכולים לתרום לנמני ולחזק אותו. אני לא חושב שמשהו רע יקרה אם נמני יישב על הספסל. יש לו חוסן נפשי והיה לו סיפור דומה גם במכבי. הוא צריך לנתב את הכוחות לעבודה קשה, ועל~ידי כך הוא יחזור במהרה להרכב". אחד שנמצא בדעת מיעוט הוא רודריגו גולדברג. לשחקן הצ'יליאני הפיחות במעמדו של נמני נשמע טבעי. לפי השקפתו, יש מנהיג אחד בבית"ר וזה לא מס' 8. "בעבר כבר אמרתי שאבי לא מנהיג אמיתי, גם היום, למרות שאני כבר לא משחק בארץ, אני עדיין מחזיק באותה דעה. על טל יש לי רק מלים טובות לומר, אני אוהב אותו מאוד ושמח בהצלחתו".
אם כן, כמעט כולם תמימי דעים שהשניים יכולים לשחק יחד ולהנהיג את בית"ר, אבל העבר, הקשר הקר בין השניים וההתנהגות של נמני בשבוע האחרון מלמדים שהדברים לא כל~כך ורודים וברורים. נמני עוזב את האיצטדיון באשדוד הרבה לפני כולם. נמני עוזב את בית~וגן כשהאחרים עוד מתקלחים. נמני מחסיר אימונים ונראה כבוי, ונמני כבר לא סגור בבית"ר כמו שהיה עד לא מזמן. מצד שני, בנין מתאמן בקצב רצחני. בנין מתחבר עם לא מעט שחקנים. בנין הופך אט-אט לבורג מאוד מרכזי במערך הקבוצתי, ובנין כבר חזק בתוכניות לעונה הבאה.