באירופה או בספרד?

לפני שבועיים, יומיים אחרי ההפסד של ראסינג סנטאנדר 2~1 מול ויאריאל, התפרסמו בעיתוני ספרד ידיעות שלפיהן המאמן לוקאס אלקראז פוטר מתפקידו. באותו היום בשעה 21:00 בערב ערך נשיאה החדש של הקבוצה מנואל הרטה מסיבת עיתונאים שבה הפתיע וסיפר שלמרות השמועות, אלקראז לא פוטר. עדיין.

"לוקאס היה היום בחופש, ולכן לא דיברתי איתו", סיפר הנשיא לעיתונאים המופתעים. "אני גם לא מצליח לתפוס אותו בטלפון. נחכה למחר ואז נדבר". ואכן למחרת בבוקר זומן אלקראז למשרדו של הנשיא וקיבל הודעה על הפסקת עבודתו. במקומו מונה עד לסיום העונה נאנדו יוסו. הנשיא מינה גם מנהל מקצועי חדש, מאנולו פרסיאדו, שכבר אימן את ראסינג ב~ 2003.
ז
והי ראסינג סנטאנדר של השנים האחרונות: על המגרש נאבקים השחקנים כדי להשאיר את המועדון בליגה הטובה בעולם, ובחדרי הישיבות מנהלהעסקנים קומבינות סבוכות שלא היו מביישות את עמיתיהם הישראלים. סתם לדוגמא, הנשיא הרטה הוא האדם הרביעי המכהן בתפקיד הבכיר בשנתיים האחרונות.

לא תמיד התנהלה סנטאנדר בצורה שכונתית. ב~1913 נוסד מועדון הכדורגל בעיר, והקבוצה הצנועה מקאנטבריה שיחקה בליגה השנייה עד שב~1993 עלתה ליגה. סנטאנדר הדהימה את ספרד כולה כשסיימה את עונתה הראשונה בליגה הבכירה (1994) במקום השמיני.

אז גם הוחלט על שינויים מבניים במועדון: אחרי שנים שבהן התנהלה ראסינג כמועדון חברים (סוסיוס), שבו קניית מניה מקנה השתתפות בבחירות לנשיאות המועדון, החליטו בקאנטבריה להוציא את השליטה מידי הציבור ולמכור את ראסינג לידיים פרטיות.

בעיר הצפונית החלו מאבקים בין מספר אנשי עסקים על השליטה בקבוצה, כשלבסוף הצליחה משפחת דיאז העשירה והמוכרת בעיר (ברשותה מספר מפעלים וחברות כוח אדם- ר"ל) לגבור על יריביה ולהפוך לבעלת השליטה. סנטיאגו דיאז הפך לאיש החזק במועדון ומינה לתפקיד הנשיא לא אחר מאת האיש המשמש בתפקיד היום, מנואל הרטה. השנים חלפו, ואחרי שמונה עונות שלוות בפרימיירה ירדה ב~2001 ראסינג לליגה השניה.

תוך שנה הצליחה הקבוצה לחזור, וההכנות לעונת 2003 כללו גם רכש ישראלי בדמות יוסי בניון, אילן בכר ועמרי אפק, שהגיעו לסנטאנדר בזכות קשריה הטובים של משפחת דיאז עם סוכן השחקנים רונן קצב.

אבל כשהחלה העונה ההיא החליטו הדיאזים שהגיע הזמן להחזיר את ההשקעה בקבוצה. ראשי המשפחה ידעו שכדי להישאר בליגה תצטרך ראסינג להגדיל את תקציבה, אבל הם לא התכוונו להוציא עוד כסף מכיסם וחיפשו משקיע שיקנה את מניות הקבוצה (51%) שהיו שייכות לדיאז. מכאן הדרך למטה היתה מהירה וקצרה.

הראשון שקפץ על ההצעה היה דמיטרי פיטרמן - איש העסקים האוקראיני המצויד באזרחות אמריקאית ובעבר ישראלי, שהשתוקק להיכנס לתחום הספורט המקצועי.

פיטרמן היה בצעירותו קופץ משולשת באוקראינה, עד שעלה לישראל כדי לנסות ולייצג את מדינת היהודים, ואפילו התאמן קצת עם רוגל נחום. מארץ הקודש עבר פיטרמן לארצות הברית וחזר משם מיליונר. לא ממש ברור איך עשה את הונו, אבל זה לא הפריע לסנטיאגו דיאז לסגור עימו עיסקה, שלפיה יקנה 26 אחוז ממניות המועדון, ובעתיד יקנה גם את 25 האחוזים הנותרים.

אבל פיטרמן לא היה סתם עוד נשיא. האוקראיני רואה את עצמו, כפי שאמר לא פעם, כמומחה גדול לספורט ולדינמיקה קבוצתית, ולכן היה משוכנע שעליו לתרום לקבוצה מניסיונו. חמישה ימים אחרי שהפך לנשיא פיטר את המאמן פרסיאדו והפך לנשיא~מאמן. ארגון המאמנים הספרדי סירב לאשר את המינוי, מפני שלאוקראיני לא היתה תעודת מאמן. פיטרמן ניסה להירשם כמנהל הקבוצה כדי שיוכל לשבת על הספסל, ההתאחדות לא אישרה. פיטרמן ניסה אז להציג את עצמו כאפסנאי, גם זה לא תפס. האוקראיני כבר עמד להתייאש ופשוט לשבת בשורה הראשונה ולצעוק הוראות במגאפון, אבל אז הוא חשב על הקומבינה האולטימטיווית: הנשיא סידר לעצמו אישור כניסה למגרש בתור הצלם של אתר האינטרנט של סנטאנדר, וכך, במשחק מול אוסאסונה, ישב עם וסט כתום ובלי מצלמה ליד ספסל קבוצתו וחילק הוראות. יכול להיות שאלון מזרחי צדק, ולפעמים ספרד היא לא חלק מאירופה? ראסינג, דרך אגב, הפסידה במשחק 3-1.

למרות דרכיו המשונות של פיטרמן הצליחה הקבוצה להישאר בליגה, אבל אנשי קאנטבריה השלווים יצאו מדעתם לנוכח הקרקס שניהל האוקראיני. הקבוצה לא התחזקה, וסנטיאגו דיאז החליט לעשות מעשה. הוא הציב אולטימטום לפיטרמן: קנה מיד את כל המניות, או שתעזוב את המועדון. פיטרמן לא הצליח לגייס את הכסף ועזב, אך לא נמצא קונה למניותיו. בסופו של דבר החליטה ממשלת מחוז קנטאבריה לקנות בעצמה עשרה אחוזים מהמניות, כדי למנוע מפיטרמן לחזור לקבוצה. סנטיאגו דיאז חזר להיות בעל המניות הראשי ומונה לנשיא המועדון.

גם חזרתו של דיאז לא הביאה לפתרון בעיות הניהול: לקראת העונה הנוכחית העמידה הנהלת ראסינג תקציב של 24 מיליון יורו, אחד הנמוכים בליגה הספרדית, וכמעט שלא חיזקה את סגל השחקנים. למרות זאת, המועדון נקלע לקשיים כלכליים, ודיאז הודיע שראסינג זקוקה לשישה מיליון יורו כדי למנוע עיקולים והעברת המועדון לניהולו של כונס נכסים. ממשלת קנטאבריה החליטה שוב לעזור ורכשה (באמצעות חברה שהקימה לצורך כך) את מניותיו של דיאז עד שיימצא איש עסקים שיסכים לקנות את הקבוצה. וכך, בחג המולד האחרון, הפכה מועצת המחוז הצפוני לבעלת השליטה בקבוצה (בידיה 51% מהמניות), והוכיחה שוב כי פוליטיקה מעורבת בספורט זו לא המצאה ישראלית.

ממשלת המחוז מינתה לנשיא, כאמור, את מנואל הרטה, רופא מכובד ששימש בעבר כחבר מועצת העיר ומכיר היטב את הפוליטיקאים השולטים בקבוצה. כמו בהפועל תל אביב, גם בסנטאנדר ההנהלה החדשה צירפה בינואר חיזוק קצת מוזר: הקשר המקסיקני חררדו טוראדו ושוער ברזילאי צעיר העונה לשם האקזוטי אנחל פוקס.

"ההחלטות של ההנהלה החדשה קצת מוזרות", אומר אלברטו אנטולין, עורך הספורט של "רדיו מארקה" בסנטאנדר. "יושבים שם כמה אנשים שאין להם מושג, והקשר היחידי שלהם לכדורגל הוא שהם מקבלים הזמנות למשחקים". דווקא ההחלטה לפטר את אלקראז עברה בשקט יחסי. "הוא הסתכסך עם כמה שחקנים ולא תיקשר טוב עם הקבוצה", מסביר אנטולין. "הרבה אנשים חשבו שהוא לא יוכל להשאיר את ראסינג בליגה".

ההתנהלות השכונתית נמשכה: הרטה רצה למנות את מאנולו פרסיאדו למאמן במקום אלקראז, אלא שהאחרון כבר אימן העונה בקבוצה אחרת, ולפי החוק הספרדי אסור לאמן בשתי קבוצות באותה עונה. לכן המינוי של נאנדו יוסו לתפקיד הוא לצרכים רשמיים בלבד, ופרסיאדו הוא המאמן בפועל, ובעונה הבאה ימונה רשמית לתפקיד. מבולבלים? גם תושבי סנטאנדר.

"אף אחד לא מבין למה צריך את הקומבינות האלה", אומר אנטולין. "למה כל המשחקים האלה? אי אפשר למנות מאמן אמיתי? למה צריך לעשות צחוק מכולם? בגלל חילופי ההנהלות התכופים אף אחד לא חושב על העתיד, לא מחתימים שחקנים לעונה הבאה. יש שחקנים כמו חאבי גררו שכבר יודעים שיעזבו בסוף העונה, ולכן הם משחקים באדישות, כנראה לא אכפת להם שהקבוצה תרד". גם ביקורת ציבורית נוסח אשדוד נשמעת. מדוע, שואלים התושבים, צריכה העירייה להחזיק קבוצת כדורגל פרטית מכספי המסים שלנו?

מעבר להבטחת ההישארות בליגה, ההנהלה החדשה צריכה גם למצוא קונה למועדון. ממשלת קנטאבריה גיבשה תוכנית לפיה מי שיקנה את הקבוצה יגזור קופון נדל"ני בדמות קניון שיוקם ליד האיצטדיון, מהלך שאמור להזרים מזומנים לקופה המדולדלת של ראסינג. כרגע העיניים נשואות לאלחנדרו בוריו אסקאראגה המקסיקני, ראש משפחת מיליארדרים המחזיקה בין השאר בקבוצות ההשקעות פגאסוס, בקבוצת הכדורגל אל אטלנטה (מקסיקו) ובתחנות טלוויזיה מקומית. המקסיקנים כבר ביקרו השבוע בסנטאנדר, אך עדיין לא ברור אם יחליטו להיכנס לפרויקט.

הרבה סימני שאלה מרחפים מעל עתידו של המועדון. הפוליטיקאים שמנהלים את הקבוצה יודעים שאם הפרוייקט ייכשל וראסינג תרד לליגה השנייה, לא רק שיאבד הסיכוי למצוא רוכש למועדון, אלה שהם עצמם עלולים לשלם מחיר פוליטי כבד. הדבר הוודאי היחיד הוא שבסיום העונה יוסי בניון יימכר לקבוצה גדולה יותר, כדי לשפר קצת את מצבו הכלכלי של המועדון.


למרות הברדק בהנהלה, דודו אוואט חושב (וכנראה בצדק) שעדיף לשחק בסנטאנדר מבכל מועדון ישראלי. בעונה הקשה שעוברת על המועדון, בניון ואוואט מצליחים לשמור על יציבות ועל מקום בהרכב, גם אחרי חילופי המאמנים וההנהלות.

"יש עכשיו נשיא חדש שדואג למועדון ואוהב אותו. אנחנו מקבלים משכורות בזמן, בכל מה שקשור לצד המקצועי אין שום בעיות", אומר השוער הישראלי. "הנשיא החליט לפטר את אלקראז, אבל זו זכותו. גם כשמגיע בוס חדש למפעל הוא מביא איתו את האנשים שלו". אוואט, שלו יש חוזה בסנטאנדר גם לעונה הבאה, לא מודאג מחוסר היציבות: "נכון שהנשיאים מתחלפים, אבל זה לא פוגע בתקציב הקבוצה. מדברים על כך שבשנה הבאה ייצא לדרך פרוייקט נדל"ן שיזרים הרבה כסף לראסינג. בכל מקרה, השחקנים לא מושפעים מהשינויים".

גם בכל הנוגע לנושא המקצועי, אוואט שומר על אופטימיות. "אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון ניצחנו את ולנסיה 1~0 ועלינו מעל לקו האדום. אני מאמין שיצאנו מהתקופה הרעה ובטוח שנצליח להישאר בליגה".