כשמכבי נתקלת בעמוד

למקריות יש כמה אויבים ותיקים וכולם לא היו אתמול בבלומפילד. יכולת, למשל, היא אויבת מרה של המקריות. במקום שיש יכולת, המקריות מצמצמת עצמה למינימום, הופכת בלתי נראית, מגיחה רק כשיכולת נעלמת לכמה דקות. אתמול יכולת לא הגיעה לבלומפילד. או תכנון. כשהוא קיים, המקריות מתאבדת, היא לא מסוגלת להתמודד עם שירטוטים ומשמעת. אתמול התכנון לא שב מההפסקה. נתקע בשירותים.

ללא יכולת ובהיעדר תכנון, הופקע אתמול הדשא בבלומפילד לטובת המקריות. זו שבזכותה הולחמה הקלישאה "זה מה שיפה בכדורגל". לכן גם היה יפה. עבור אוהדי הפועל תל אביב, זה היה יפה כמו לחזות באדם שנוא שנתקל בעמוד באמצע הרחוב. אתמול הם חזו במכבי תל אביב נתקלת שלוש פעמים בעמוד, באמצע רחוב עם 13,000 אנשים, במעין חד פעמיות שחזרה על עצמה ללא הצדקה ראציונלית.

להיתקלות בעמוד, בכדורגל, שלוש וריאציות: 1. קרן, כדור פוגע בראש, ניתז לגוף, מוקפץ מעל השוער, 0-1; 2: כדור מוגבה, שוער יוצא, מגן נוגח מעליו, חלוץ מול שער ריק, 0-2; 3. (המקריות בשיאה): חלוץ שמתקשה לטפל בדרך כלל בכדור פורח, בועט בכדור קטן יחסית טיל אלכסוני מ-16 מטר למסגרת, 0-3.

ככל שהמקריות חוזרת על עצמה יותר פעמים בפרק זמן קצר, כך מידת ההפתעה גוברת. לכן, שייע פייגנבוים ויתר אוהדי הפועל תל אביב כמעט קרסו מאושר אל מול המציאות המפעימה. אחרי חודשים של תכנון לקוי, חוסר יכולת ואיבוד אמונה, הם האזינו אתמול לצליליה הענוגים של מוסיקת המקרה.