מפגשים מהסוג האישי

כאילו מתוך הזמנה, סידרה לנו השנה ליגת האלופות ארבעה מפגשי שמינית גמר מהסרטים. ארבעה מפגשים שיתחילו מחר ויסתיימו בעוד שבועיים עם כמה תשובות לכמה מהמצ'-אפים המלהיבים ביותר שידע עולם הכדורגל בשנים האחרונות.

גאונים מזדקנים: מהמט שול מול דניס ברגקאמפ

שני כוכבי ענק שהיו מסומנים במשך תחילת הקריירה שלהם כהבטחה גדולה1994. בשמם נקשרו הרבה פציעות, עליות, ירידות ושאר פרשיות, והנה הם היום, בפברואר 2005: עדיין יכולים להכריע משחקים גדולים. שול חוזר מפציעה, בדיוק אחרי שהאריך בשנה נוספת את חוזהו בבאיירן מינכן. גם ברגקאמפ, עדיין גאון כדורגל עם טאץ' נפלא, עשוי להאריך את החוזה בשנה. לצד כל הכוכבים, קחו בחשבון את הגרמני בן ה-34 של מינכן ואת ההולנדי בן ה-35 של ארסנל, שרוצים לגעת בתואר חשוב, כנראה בפעם האחרונה בקריירה.

החוליות החלשות: אוליבר קאן מול יינס להמן

בניגוד לשניים הקודמים, הצמד הזה מנשים את הקריירה שלו בצורה מלאכותית. בשנים האחרונות מנהלים השניים מלחמת מילים בלתי פוסקת, אבל על המגרש הם מתחרים בספיגת שערים שטותיים. ולמרות הכל, שני השוערים בעלי האגו הנפוח בטוחים ביכולתם להנהיג את הנבחרת הגרמנית, גם בגילם המופלג (35) ולמרות יכולתם הירודה.

מקום טוב באמצע: מיכאל באלאק מול פטריק ויירה

הקרב הזה ימתין למשחק הגומלין. באלאק הפצוע סובל מפציעה בירך, וייעדר מהמפגש הראשון. במשחק השני יתמודד מול ויירה הקשר הטוב ביותר בגרמניה, אחד שיודע להבקיע או למסור כמעט מכל מצב. מצד שני, האיש שעדיין נחשב לקשר האחורי הטוב יותר בעולם. בהנחה שרוב החוליות מתקזזות, כולל זו שכוללת את תיירי הנרי ורוי מקאי, הרי שההכרעה במפגש הזה עשויה ליפול דווקא באגפים. חוזה אנטוניו רייס (או ליונגברג) ורובר פירס מתואמים יותר מדייסלר (או שויינשטייגר) וזה רוברטו. גם על הקווים נהנית ארסנל מיתרון. ונגר מנוסה יותר וערמומי יותר ממאגאת, למרות הכישלונות החוזרים ונשנים בליגת האלופות. ואולי כאן יוכרע המשחק - בראש. ארסנל לא תתמודד רק מול קבוצה עם מסורת עשירה, שנמצאת בכושר מצוין, אלא גם עם טראומות העבר.

הביריונים: ג'נארו גאטוסו מול רוי קין

שניים שעשויים היו לעבוד באיטליז השכונתי, אלמלא התברכו בכישרון לכדורגל. לקין טכניקה טובה יותר (למרות שחובבי הכדורגל האיטלקי יהיו מוכנים להישבע שגאטוסו הוא רב אומן בחסד עליון). מצד שני, לאיטלקי יש נוכחות פיזית רבה יותר (מצד שני, תשאלו את השחקנים הרבים שקוצצו על ידי קין). לשניהם יש רגליים מגואלות בדם, פה שפועל הרבה יותר מהר מהמוח ורצון אדיר לנצח בכל משחק, בכל מחיר. עכשיו לכו תחליטו אתם מי עדיף.

מאחורי החלוצים: פול סקולס מול קאקא

שני סוגים שונים כל כך של עושי משחק. מצד אחד הסבלנות הבריטית של סקולס, שגובלת בגאונות. מצד שני, היכולת של קאקא להפתיע בכל פעם מחדש. לסקולס יש שארם של כורה פחם. לקאקא יש את כל הנתונים להפוך לדוגמן הבית של חברת אופנה. כמה טוב שליגת האלופות יכולה להפגיש בין שתי האסכולות המנוגדות על מגרש אחד.

המאצ'-אפ המוחמץ: ואן ניסטלרוי מול שבצ'נקו

זה היה אמור להיות מפגש בין שניים מהחלוצים הגדולים בעולם. אלא שואן ניסטלרוי חזר רק עכשיו מפציעה ארוכה ועדיין לא ידוע באיזה כושר הוא מגיע, ושבצ'נקו שנפצע בשבת, ייעדר בוודאות מהמשחק הראשון. נותר לנו המאבק בין שני היריבים הותיקים, שלא לומר שונאים - אלכס פרגוסון ויאפ סתאם. השניים הסתכסכו לאחר שסתאם הכניס קטנה לפרגי באוטוביוגרפיה שלו. פרגי לא היסס להיפטר מהבלם, שהיה נדבך חשוב בעונת הטריפל שלו. הבלם ההולנדי מאוד רוצה לנקום, אבל כלל לא בטוח שיפתח בהרכב.

הנסיכים: ראול מול אלסנדרו דל פיירו

שני שחקנים עם סגנון דומה לא פחות מהכינוי המשותף שלהם. הם בליגת האלופות כמעט מיום לידתה, הופיעו בכמה וכמה גמרים וגם מדורגים במקומות הראשון והשני בטבלת הכובשים הגדולים של המפעל. בגיל 31, האיטלקי רחוק משיאו. בגיל 27, גם הספרדי נראה פתאום כמי שהזקנה קפצה עליו. דל פיירו כנראה לא יפתח בהרכב. מנגד, נדבד הצהיר כי ראול הוא השחקן שהכי מפחיד אותו. ובכל זאת, כאן היתרון של יובה. שם המאמן אינו פוחד להושיב את הנסיך שלו על הספסל, גם כשהוא אינו פוגע.

גדולים מהחיים: פאבל נדבד מול זינאדין זידאן

הם גדלו משום מקום והפכו לאלילים בזכות אהבת המשחק. שניהם פרשו מנבחרותיהם לאחרונה, אבל הם עדיין נמנים על הכדורגלנים הבכירים בעולם. נדבד החליף את זיזו ביובנטוס ואחר כך גם בתואר כדורגלן השנה. הצרפתי כבר זכה בכל תואר אפשרי. הצ'כי, לעומת זאת, הפך ללוזר בעל כורחו בשנים האחרונות. בחצי הגמר ב-2003 הוא קיבל צהוב שגרם לו להחסיר את הגמר, וביורו 2004 הוא נפצע בחצי הגמר ונבחרתו לא הסתדרה בלעדיו מול יוון. היתרון של נדבד היום הוא מה שגרם לזידאן לעזוב את יובנטוס. הוא פשוט רעב יותר.

המאמנים: ואנדרליי לושמבורגו מול פאביו קאפלו

שני מאמנים ותיקים, טקטיקנים, שמכירים את המשחק על בוריו. הברזילאי כבר זכה באין ספור תארים בדרום אמריקה, אך המתנגדים להבאתו לברנבאו טוענים כי חוסר נסיונו באירופה יהיה בעוכריו. בשטח לא נראה כי לחששות הללו יש הצדקה. כיום ברור לכולם שהברזילאי יודע את העבודה, גם ביבשת הישנה. מצד שני עומד מאמן ותיק ומוכר שכבר זכה בכל תואר אפשרי, כולל עם ריאל מדריד. עם שני ווינרים כאלו, יהיה חם גם על הקווים.

לסיכום: גם כאן הרבה גורמים מתקזזים זה עם זה. קחו, למשל, את השוערים: אם דידה הוא השלישי בטיבו בעולם, אז בופון וקסיאס הם השניים שלפניו. לטרזגה ואיברהימוביץ' אמנם עדיין לא מתואמים, אבל ראול ובמיוחד רונאלדו, קצת מתקשים לכבוש לאחרונה. הרעב של יובה לתואר אירופי ראשון מזה עשור, מתקזז עם הרצון של ריאל לנקום בהדחה מלפני שנתיים. בכלל, נדמה כי בשתי קבוצות כל כך גדולות ומוכשרות קשה למצוא גורם אחד שיוכל להכריע את הכף בסביבת כר הדשא. היתרון של ריאל, אם יש כזה, מצוי ביציעי הבירנבאו המלאים, לעומת תחושת הניכור שמשרה הדלה-אלפי.

יכריעו את המשחק: אטו מול צ'ך

שימו לב לבעיית הפציעות בשתי הקבוצות: צ'לסי תחסר את הכח ההתקפי של דידייה דרוגבה ואריאן רובן (ואת ההגנה של וויין ברידג'). בארסה לעומתה, כבר התרגלה להסתדר בלי הנריק לארסון. נראה כי לאטו יהיה משקל רב בקביעת העולה לשלב הבא, למרות שמולו יעמוד צ'כי ענק וכמעט בלתי חדיר. כדורגלן השנה באפריקה וסקורר בחסד עליון, מול השוער מספר אחת באנגליה, ששובר שיאים של שמירה על רשת נקיה.

הסמלים מקומיים:ג'ון טרי מול קרלס פויול

בעידן שבו כל מועדון פאר מורכב מערב רב של שחקני רכש זרים, מחמם את הלב לראות שחקן מקומי שמייצג את המועדון ואת המדינה שלו. הקפטנים של שתי הקבוצות הם אולי לא השחקנים המבריקים ביותר בקבוצותיהם, אבל הם יתנו את הלב והנשמה כדי לנצח.

דקו מול למפארד

רונאלדיניו אמנם זכה בתואר כדורגלן השנה ושבצ'נקו היה סגנו, אך אף אחד לא היה מרים גבה אם שני השחקנים הללו היו זוכים בפסלון מוזהב. דקו הצליח בכל החזיתות עם פורטו, זכה בלא מעט תארים ולקח את נבחרת פורטוגל לגמר יורו 2004. למפארד עשה קפיצת מדרגה אדירה בשנה האחרונה והפך למנהיג של צ'לסי ונבחרת אנגליה.

השליטה של מוריניו, הקסמים של רונאלדיניו

זה אולי נשמע מוזר להשוות בין מאמן לשחקן, אך למעשה מדובר בהשוואה בין תפישות עולם. רונאלדיניו הוא קוסם, שהפעולות שלו מכריעות משחקים, אך מתרחשות באופן בלתי צפוי. הוא פועל על פי אינטואיציה, מת על המשחק ולא מפסיק לחייך. מוריניו, לעומת זאת, לא משאיר כמעט שום דבר ליד הגורל ומאמין בהקניית שיטת משחק, משמעת ולחימה. הברזילאי מלהיב, הפורטוגלי יעיל.

ועוד קטנה: לאחרונה נזף דקו במוריניו על כך שהוא מנע משחקני צ'לסי מלהשתתף במשחק הצדקה למען נפגעי הצונאמי. ייתכן שהוא שימש כפה למי שניהל את אחת הנבחרות באותו מפגש ידידות, מאמנו בברצלונה פרנק רייקארד. בכל מקרה, המאמן הפורטוגלי החזיר להולנדי בשבת, כשאמר: "איך אפשר בכלל להשוות בין רייקארד לביני". מוריניו היה עוזר של רובסון ו-ואן חאל בקמפ-נואו, ואמר בעבר שהוא נרגש לחזור לשם (בעיקר כדי להוכיח משהו לקטלאנים).

ג'פרסון פרפאן (איינדהובן) מול צ'בנטון (מונאקו)

הפרואני של איינדהובן כבר כבש והרשים בליגת האלופות השנה, אבל הוא כבר מתכנן לעבור לאיטליה בשנה הבאה. האורוגוואי של מונאקו כבש גם הוא בליגת האלופות וכבר הספיק לככב בלצ'ה האיטלקית. שני הכוכבים הבאים של דרום אמריקה מבטיחים עוד מפגש לוהט.

סטיבן ג'רארד (ליברפול) מול יאנס נובוטני (לברקוזן)

כמו בכל משחק של ליברפול בעונה המקוללת הזאת, האנשים שנעדרים חשובים לא פחות מאלה שיהיו על כר הדשא. סטיבן ג'רארד, האיש החשוב ביותר במערך המדולדל של רפא בניטז, ייעדר עקב הרחקה. למרבה האירוניה, התוצאה שתשיג ליברפול בלעדיו עשויה להכריע אם הוא ישתכנע להישאר באנפילד בקיץ, או לנדוד לטובת הפאונדים המרשרשים של רומאן אברמוביץ' בצ'לסי. גם צ'אבי אלונסו וג'יבריל סיסה, שנעדרים זו תקופה ארוכה, לא ישחקו. פרננדו מוריינטס ומאוריסיו פלגרינו דווקא כשירים, אבל נאסר עליהם ליטול חלק במשחקי ליגת האלופות, כיוון שהופיעו כבר במפעל במדי ריאל מדריד וולנסיה, בהתאמה. אבל לא רק האיש המרכזי של ליברפול ייעדר. יאנס נובוטני מלברקוזן נפצע ברצועות הברך בניצחון 2:4 על נירנברג בשבת. בהיעדרו יופקד מרכז ההגנה של לברקוזן ברגליו של הברזילאי רוקה ג'וניור.

יוהאן מיקו (ורדר ברמן) מול פלוראן מלודה (ליון)

יוהן מיקו כבר הספיק לככב בפארמה ואף לזכות באליפות עם ברמן, אך הוא מעולם לא קיבל יותר מדי הזדמנויות במדי הטריקולור. לעומתו, מלודה המככב השנה בליון, כבר סומן על ידי דומנק
וזומן לנבחרת צרפת על חשבונו של פירס המושעה. לשניהם יש מה להוכיח, לקראת המפגש מול ישראל בחודש הבא.

דייגו (פורטו) מול אסטבן קמביאסו (אינטר)

דייגו, הברזילאי הצעיר והמוכשר, הוכיח שהוא יכול להצליח גם ברמות הגבוהות של אירופה. השער מול צ'לסי קיבע עובדה זו סופית. מולו ישחק הנגטיב שלו - חייל אפרורי יחסית, שמסמל את הקשר ההגנתי הארגנטינאי הטיפוסי. קמביאסו מפתיע עם קבלת מספר רב של דקות העונה, למרות שדאווידס משחק על העמדה שלו. המאבק ביניהם עשוי לקבוע מי תעלה לשלב הבא.