ברקוביץ' חוזר לביצה

איציק זוהר הכריז על פרישה, אחרי ניסיון קאמבק מוזר ותלוש לנצרת עילית. אייל ברקוביץ' הכריז על חזרתו לחיקו החם והמיוזע של הכדורגל הישראלי. אבי נמני וטל בנין הוחלפו במשחק האחרון של בית"ר ירושלים. החזרה של בנין נראית עד כה פתטית לא פחות מזו של זוהר. נמני מתקיים כרגע בעיקר כדמות מיתית בדמיונם של אוהדי מכבי תל אביב, שסגידתם אליו מעבירה אותם על דעתם. חבר נוסף לדור הזה, חיים רביבו, הפך לאיש עסקים מצליח, אבל גם לעסקן במועדון נטול האוהדים של מ.ס. אשדוד. סיום הקריירה שלו הזכיר מאוד את זה של זוהר: הוא עשה ניסיון חזרה כושל לקבוצה בינונית, לפני שהרים ידיים ופרש במהלך העונה.

האנשים האלה סחבו את הכדורגל הישראלי על הגב בשנות ה-90'. איציק זוהר הבקיע את הצמד הראשון של ישראל בעידן האירופי החדש, בהפסד של ישראל בוינה ב-1992. רביבו וברקוביץ' היו גיבורי ה-0:5 על אוסטריה ב-1999. אחר כך הגיעה ההתרסקות מול דנמרק, שעמדה בצל פרשת נערות הליווי. בתווך, לצד הכדורגל, שיחררו השחקנים האלה גם הרבה אוויר חם ופיתחו אגו במימדים עצומים. אחד מהם כתב ספר, השני חיקה אותו בהמשך. היו להם טורים בעיתון, הם עשו פרסומות, הם היו סיפורי הצלחה.

ובעיקר, הם זכו ליחס מלטף מהתקשורת. הם הוצגו, בדרך כלל, כדמויות גדולות מהחיים, למרות שבפועל עסקו במהלך הקריירה במהלכים עסקניים וקטנוניים, החל מריבים על סרט הקפטן ועד למחנאות. הקריירה האירופית של אייל ברקוביץ' הוצגה כאן תמיד כהצלחה מסחררת, למרות שהעובדות בשטח מספרות משהו קצת שונה. ברקוביץ' התמחה בהצטיינות במחזורים הראשונים ואז דעיכה הדרגתית, תוך המאסת עצמו על חבריו לקבוצה, אוהדיה ומאמנה. הוא היה טוב דיו (ובעל סוכן מקושר דיו) כדי לקבל כל פעם הזדמנות נוספת, אבל בדרך כלל שב ואיכזב. אבי נמני פשוט הפסיק לרוץ בעונותיו האחרונות במכבי תל אביב, וזו היתה אחת הסיבות להורדתו לספסל. טל בנין חדל לשחק כדורגל לפני שנים. כך גם איציק זוהר. חיים רביבו לקח אליפות בטורקיה, אבל המעבר שלו מפנרבחצ'ה לגלאטסראיי היה מהלך ספורטיבי ירוד למדי. הכדורגל הפסיק לעניין אותו בשלב מסוים, והוא יכול היה להתפנות לעסקים, שתמיד עניינו אותו לא פחות.

עוד מעט, אחרי שיוסרו סופית חומות ההגנה של היחצ"נות ועיתונאי החצר, יתגלו הפורשים עטורי התהילה – אלה שהכריזו רשמית ואלה שסיימו את הקריירה אך עדיין מגירים מעט זיעה על המגרש – כאנשים בשר ודם. הם יחזרו לשחות בביצה העכורה של הכדורגל הישראלי, מי בעסקנות, מי באימון, מי במדורי הרכילות. האוהד הסביר יקבל את המהלכים שלהם בהרמת גבה: מה לברקוביץ' ולהשקעה ברמת השרון או נס טוברוק? למה לרביבו ללכלך את שמו במהומה הניהולית העונה לשם מ.ס. אשדוד?

למען האמת, הפרישה פשוט מדביקה את הפער בין האנשים האמיתיים לבין תדמיתם. כולה אייל ברקוביץ', ילד מרגבה. כולה חיים רביבו, נער מאשדוד. כולה איציק זוהר, אבי נמני וטל בנין. הם אף פעם לא היו גדולים מהחיים, פשוט היה להם קצת כישרון ברגליים. כדאי לזכור זאת כשעוסקים ביורשיהם, ולגייס מעט ספקנות בריאה כלפיהם. יוסי בניון מוביל כמעט לבד את נבחרת ישראל, אבל הוא משחק בקבוצה ספרדית איומה למדי, ולא מצליח להושיע אותה. כמו לקודמיו בתפקיד, גם לו יש טור בעיתון. גם הוא נהנה מיחס סלחני. בעוד עשר שנים, נגלה אותו פתאום בתפקיד הבעלים של הפועל באר שבע, או אולי כמאמנה. גם במקרה שלו, כשענני התהילה יתפזרו יראה פתאום הכוכב מספר אחת של הכדורגל הישראלי הרבה פחות זוהר.