לוני, מה שתגיד

ימים לא קלים עברו על מכבי תל אביב ב-2001. החובות תפחו, הגירעון איים לגדול והמצב הכספי היה קשה. לוני הרציקוביץ' הכריז על קיצוץ של עשרה אחוז בשכר המאמנים והשחקנים. את ביצוע המשימה הכאובה הטיל על שני בכירים במועדון - המנכ"ל אז שמעון קורק והמנהל המקצועי של מחלקת הנוער אלי דריקס. האחרון היה אמור לבשר על הקיצוץ למאמנים.

"הוחלט לקצץ עשרה אחוז בשכרכם", הדהים אותם דריקס, "אין ברירה, כולם מחויבים לקצץ. מי שלא יסכים יראה את הדרך אל מחוץ למערכת". והמספריים הצהובים קיצצו. בינתיים, למאמנים בלבד. קורק, שנשלח ליידע את השחקנים, התקשה למלא את הוראת הבוס וסירב להיות נושא דברו. אבל השמועה רצה מפה לאוזן ודרישת הקיצוץ הגיעה גם אליהם. מוגנים בחוזה התנגדו רוב שחקני מכבי להשלים עם רוע הגזירה. רק יחידים הסכימו לספוג את ההפסדים. "דריקס ביצע את ההוראה ללא כל התנגדות", מספר מאמן עבר במחלקת הנוער, "מהר מאוד הוא רכש את אמונו של לוני. הוא פשוט היס-מן של הבוס. עם הזמן אלי התקרב ללוני, זכה בערוץ תקשורת ישיר אליו ונעשה יד ימינו".

קפיצה מסחררת עשה דריקס לכיסאו של סגן נשיא מכבי תל אביב. את ליבו של בעל הבית הוא כבש במהירות, כשהוא מקפיד לזרום עם מדיניותו, להנהן למשמע כל החלטה, ובעיקר להימנע מהבעת התנגדות למהלכים שקבע הבוס. הרבה גבות הורמו בקרית שלום עם היוודע דבר מינויו לפני כשנתיים וחצי. ניסיון בניהול עסקים אין לו, השכלה בתחום לא רכש מעולם, ובניהול משא ומתן עיקש עם שחקנים לא השתפשף כלל, וליתר דיוק פשוט לא התנסה. כשמדובר בעסק שמגלגל כ-40 מיליון שקל בעונה, קשה שלא לתמוה. כך או כך, עדיין הוא שם, מספר 2 בקרית שלום. כי את הדבר החשוב מכל היה לו - ליבו של לוני. זה כל השוני.

טרם מינויו ניסה דריקס את כוחו באימון. על תפקיד ניהולי לא חשב. לאחר שלא זכה בהצלחה יתרה על הקווים, הושב אל המועדון הצהוב, ביוזמת מאמן מכבי לשעבר שלמה שרף, ומונה למנהל המקצועי של מחלקת הנוער. שתי האליפויות שהביא ניצן שירזי, אז מאמן קבוצת הנוער, נזקפו גם לזכותו של דריקס. עם האוכל הגיע התיאבון, ומשרת מאמן הבוגרים סומנה אצלו כבר אז כיעד מובהק לכיבוש.

בד בבד עם עבודתו במועדון הצהוב הועסק דריקס כסוכן ביטוח. יום אחד הוא נקרא אל הרציקוביץ' והופתע לשמוע ממנו שעליו לוותר על אחת העבודות. לאוזניו הגיעה שמועה שיוזם המהלך היה המנכ"ל קורק. "המקרה הזה", מספר גורם במכבי, "פתח יריבות קשה בין דריקס לקורק. הוא הפסיק את עבודתו בביטוח, אבל מיד ידע לסמן את קורק כמי שצריך לעוף ממכבי".

כשאת מושכות הקבוצה קיבל לידיו ניר קלינגר, הבין דריקס שאפסו סיכוייו לכבוש את המטרה שהציב לעצמו והחליט לשנות כיוון. "העיסוק של אלי בניהול קבוצה די מפתיע", אומר איציק זוהר, "זה לא נראה הכיוון שלו כשהוא סיים לשחק כדורגל, מה גם שהוא עבד כמאמן. זה חיבור מפתיע, דריקס ולוני, כי אלי לא נשאר במכבי אלא עבר להרצליה מיד לאחר סיום דרכו ככדורגלן".

בשונה מדריקס נודע קורק כאדם דעתן, שעומד על עקרונותיו ולא מתבייש להמרות את פי בעל הבית. מכאן החלה להיסלל דרכו של דריקס למשרה המיוחלת. מעמדו של קורק התערער, יחסיו עם הרציקוביץ' החלו להיסדק, וגורמים במערכת אף מציינים שדריקס הוסיף לא מעט שמן למדורה כשהעלה בעיות ניהוליות בפני הרציקוביץ'. בו בזמן המשיך דריקס בניסיונותיו לזכות באהדת הבעלים. כך, במסעותיהם של הצהובים באירופה קיבל עליו את האחריות הלוגיסטית למשפחת הרציקוביץ' המורחבת, והקפיד לשמור על קרבה לאמו של לוני. לפני כשנתיים וחצי, כאמור, נסגר המעגל. קורק אאוט, דריקס אין.

"אלי רכש את ליבו של לוני", אומר חבר הנהלת מכבי בעבר מני כסיף, "זה קרה בעיקר בזכות זה שאמר אמן לכל מילה שלו. כנראה לא צריך השכלה כדי לעבוד עם לוני, כל מה שצריך זה להגיד כן לכל דבר, ואת זה אלי יודע לעשות. בשש שנים, עד שהגיע, התחלפו לא מעט מנהלים. אי אפשר לעבוד עם לוני אם אתה לא עושה דברו".

אחד הסיפורים העצובים במסכת הטעויות שעשה דריקס בשנתיים האחרונות נוגע למשפחתו של מנהל הקבוצה המנוח עמנואל אופיר. מדי שנה בשנה מאז פטירתו, לפני כחמש שנים וחצי, קיבלה המשפחה מנויי כבוד למשחקי הקבוצה. בתחילת עונת 2003-2004 נפל דבר. אלמנתו של אופיר, ירדנה, ציפתה לכרטיס המנוי אך הוא לא הגיע. כשטילפנה לסגן הנשיא, הודיע לה דריקס שהעניין בטיפול. היא, מצידה, מחכה עד היום, ולא אחת תוקפת אותו.

"יש לי אכזבה עמוקה מדריקס", מגלה אופיר, "אין לו יושר או הגינות. כשהתקשרתי לשאול על המנוי הוא אמר לי 'אל תדאגי, העניין סגור'. מאז לא שמעתי ממנו. אמרתי לו שמן הראוי שהוא יגלה מעט דאגה. הם שכחו אותנו לגמרי". כשנולדה לדריקס בת, הופתעה משפחת אופיר לגלות שאינה כלולה ברשימת המוזמנים לאירוע שערך. "הוא פשוט ניתק את הקשר עם המשפחה", מוסיפה אופיר, "כשקורק היה המנכ"ל, כל שנה קיבלנו מנוי בלי לפנות אליו אפילו. זה לא המנוי, זו הלויאליות כלפינו. הוא היה בן בית פה, ולכן קשה לי להבין את היחס שאנחנו מקבלים ממנו. צריך להבין, אלי היה מהאחרונים שראו את עמנואל. אני לא אשכח שעמנואל דרש לראות אותו ביום שהוא נפטר".

עד כאן הפן הרגשי. אשר לפן הניהולי-מקצועי, תפקודו של דריקס בעמדה בכירה לוקה במחדלים לא קטנים, שכבר עלו למועדון הצהוב בלא מעט הפסדים כספיים. בעיצומה של העונה שעברה היה עליו לשבת למשא ומתן עם הבלם טל בן חיים. השיחות בין הצדדים הובילו למבוי סתום, והבלם עבר לבולטון האנגלית כשחקן חופשי ולא כשחקן הקשור בחוזה. פוטנציאל גזירת הקופון ממכירת כרטיס השחקן שלו ירד לטמיון. במכבי מזהירים כיום כי אם לא יופק לקח מהמקרה, תישנה הטעות עם הבלם אבי סטרול, שעימו מנהל המועדון משא ומתן על הארכת חוזהו. האבסורד הגדול הוא שדריקס, המופקד על ניהול השיחות עם שחקנים בנוגע לחוזיהם, מעולם לא ניהל בעצמו משא ומתן כשהיה שחקן. הוא תמיד הזעיק את אביו לשם כך.

גם בסוגיית גוסטבו בוקולי מופנית אצבע מאשימה לכיוון דריקס, לאחר שזה חתם הקיץ במכבי חיפה מתחת לאפם של הצהובים, לאחר שסיכם בעל פה את תנאיו. "דריקס לא היה רציני", אומר בוקולי, "בכל פעם היינו מגיעים להסכם בסוגיות שהיו במחלוקת, ולמחרת הוא היה חוזר בו. המשא ומתן איתו נמשך ימים ארוכים ובכל פעם צצה בעיה חדשה. לעומת זאת, עם מכבי חיפה סגרתי תוך כמה דקות". אנשי מכבי תל אביב מציינים שמשא ומתן שדריקס מנהל אורך זמן רב, כי על כל צעד ושעל בלתי צפויים הוא מחויב לבקש אישור מהבוס.

"מעולם לא קרה ששחקן שהיה בעיצומו של משא ומתן עם מכבי תל אביב יקום ככה פתאום ויסגור במועדון אחר", אומר היו"ר לשעבר דני לאופר, "בתקופתו של דריקס זה קרה יותר מפעם אחת. הוא פשוט לא יודע לנהל קבוצה או לשאת ולתת עם שחקנים. הוא מקבל מלוני מסגרת תקציב שבה הוא צריך לעבוד. ללוני מתאים שתהיה כזאת בובה לידו". בוקולי היה רק אחד מני רבים שברחו לצהובים מבין האצבעות. כך קרה גם עם אופיר עזו ועם ליאור אסולין, שהיו על סף חתימה ומצאו עצמם בסופו של דבר בבית"ר ירושלים. ראוי לציין כי את השיחות מנהל דריקס בעצמו, אך בפגישות המכריעות נוכח גם הנשיא הרציקוביץ'. וכך, לאחר משא ומתן מתיש עם הבעלים של מכבי הרצליה אריאל שיימן, המחזיק בכרטיסו של אסולין, בא הרציקוביץ' לביתו לברך על המוגמר. אלא שבקיעים בהסכם שנחשפו באותה פגישה פוצצו את העיסקה. "דריקס מעדכן את בעל הבית שלו בכל מה שהוא עושה", מחזק שיימן, "בגלל זה אני אומר שהוא לא יכול לנהל משא ומתן כמו שהוא רוצה".

"בזמן שיחות עם סוכני שחקנים", מוסיף כסיף, "דריקס לא אחת היה אומר להם שיחכו שנייה ויוצא מהחדר לברר עם לוני לגבי סעיף זה או אחר. אין מצב שהוא יסגור עם שחקן בלי לקבל את האישור של לוני".

עיקר תפקידו של דריקס במועדון מסתכם בשמירה על מסגרת התקציב ובביצוע פעולות לצמצום הוצאות סרק. לזכותו נרשמת העתקת משרדי המועדון מאזור יד אליהו לקרוואנים של קרית שלום, מעבר שהביא לחיסכון לא מבוטל בהקף ההוצאות. "הוא איש לא קל למשא ומתן", אומר סוכן השחקנים עובד קראוס, "הוא שומר מאוד על הכיס של מכבי תל אביב".

לעיתים, מתוך רצון עז לספק את רצון הבוס, נוצרים ניגודי אינטרסים והפרת הבטחות לאוהדים. סערת סילוקם של אבי נימני וטל בנין מהמועדון הולידה גל מחאה אדיר אצל האוהדים והיו בהם שהחזירו את כרטיסי המנוי שלהם ודרשו החזר כספי. דריקס נענה לבקשתם. הרציקוביץ' הטיל וטו. הכסף לא הוחזר. בהזדמנות אחרת הבטיח דריקס לאוהדים שהמועדון יתיר להם לתלות שלטים בתחומי המגרש בעת משחקים. הרציקוביץ' גילה שהשלטים מכוונים נגדו והורה מיד לאסור את הכנסתם לתחומי האיצטדיון. "דריקס פשוט שוכב על הגדר בשביל לוני", מסכם מקורב למערכת, "זה מאוד נוח לבוס, כי דריקס מושך את האש אליו ומרחיק אותה ממנו".

אלי דריקס סירב להתייחס לכתבה והסתפק בתגובה קצרה: "יש לי בעל בית, לוני הרציקוביץ'. למרות כל מי שמדבר לטוב או לרע, את הדין והחשבון אני נותן ללוני". את תגובתו של הרציקוביץ', השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג. דוברת מכבי תל אביב: "אנשים שמתבטאים כך נגד לוני ונגד דריקס, שמשרת את המועדון נאמנה כבר יותר מ-20 שנה ובכל מה שנגע בו הצליח, אלו לא אוהדים אמיתיים של הקבוצה. אולי הם עושים זאת מאינטרסים שונים כגון קנאה וחוסר פרגון".