בקצב החמרה

מאת: אורי בר-שביט


אליפות צרפת הפתוחה היא טורניר הגראנד-סלאם היחידי מתוך ארבעה, המשוחק על מגרשי החימר. משטח החימר, ועל כך מעידים מומחי ומוכי החימר, הוא שונה מאוד מהמגרשים הקשים לצורותיהם השונות, עליהם נערכים מרבית הטורנירים לאורך השנה. זהו משטח שהעלה טניסאים אלמונים לגדולה (ילד בן 17 בשם מייקל צ'אנג מנצח את איבן "האיום" לנדל בחצי הגמר של 1989) ומצד שני התאכזר שוב ושוב לכמה מהשמות הגדולים בספורט.

מקובל לחשוב שהחימר מקשה במיוחד על טניסאים שמסתמכים על הגשה חזקה, אבל גם גי'מי קונורס, אחד הטניסאים המגוונים מאז ומעולם ומי שמחזיק בשיא הזכיות בטורנירים (109), לא עבר מעולם את שלב חצי הגמר בפריס. מרטינה הינגיס, מספר 1 בעולם, היא הדוגמא המקבילה אצל הנשים. בוריס בקר, ג'ון מקנרו וסטפאן אדברג הם חברי כבוד נוספים ברשימת הנכשלים ברולאן גארוס ופיט סמפראס, גדול הטניסאים אי פעם, מנסה בימים אלו בפעם ה-12 ויכול מאוד להיות שגם האחרונה, לקחת את התואר הזה. כנראה שגם הפעם זה לא יקרה. אנדרה אגאסי, עוד שחקן שגדל על מגרשים מהירים, דווקא מצליח לא רע על חימר, זכה כבר פעם אחת בפריס ויש לו סיכוי יותר מבינוני לעשות זאת שוב השנה.

אז מה בעצם כל כך שונה בחימר ומה צריך כדי להצליח על משטחי החימר?

1. אתלטיות וסיבולת. המשטח איטי בהרבה, הכדור קופץ גבוה יותר והנקודות נמשכות הרבה יותר זמן. טניסאי כמו פיט סמפראס, שרגיל אחרי סרב טוב להתכונן להגשה הבאה, מוצא את עצמו רץ מצד לצד כדי לשמור על ההגשה שלו. מערכה ממוצעת בין שני מומחי חימר לוקחת בערך אותו זמן שייקח לשני אשפי דשא לסיים משחק, להתקלח ולהגיע בזמן למסיבת העיתונאים. עבודת הרגליים והיכולת לעמוד בנקודות ארוכות, במיוחד במשחק של הטוב מחמש מערכות (אצל הגברים), חשובות יותר מעצמת הסרב או חדות הוולי. האתלטיות והגמישות באות לידי ביטוי גם בהגנה על הגוף מפני פציעות תחת מאמץ פיזי ממושך ומייגע כל כך.

2. תנועה. החימר רך יותר ממגרשי הבטון ואחיזת הנעליים בו יציבה פחות. שחקן חימר טוב ינצל זאת לגלישה שתציל עבורו כדורים אבודים ותאפשר לו להסתובב במהירות כדי להיות מוכן למכה הבאה. מי שלא רגיל לחימר, יגיע לפחות כדורים, יתקשה לבצע את הסיבובים במהירות הדרושה ויהיה חשוף לפציעות קרסול.

3. בגלל הגובה אליו עולה הכדור, הטניסאים צריכים לחבוט בו מאוחר יותר, כמעט בגובה הכתף. זוהי טכניקה קשה לביצוע עבור שחקנים שגדלו על משטחים מהירים וניסו תמיד להכות בכדור בגובה המותן, לעומת שחקנים שהתחנכו על חימר ובדרך כלל מחזיקים במחבט בצורה שונה. כמה שתחבוט בכדור מגובה רב יותר, סביר שהוא יקבל ספין (סיבוב) חזק יותר וינחת עמוק יותר בצד השני של המגרש. מה שנותן זמן התאוששות למכה הבאה. במגרש מהיר מכה טובה וחדה בדרך כלל מסיימת את המהלך.

4. בימים חמים ויבשים, בדיוק כמו מזג האוויר ששורר בפריס בימים אלו, הרוח מרימה לעיתים אבק שמפריע לנשום ולשחק, במיוחד למי שלא מורגל לכך.

5. סבלנות ורוח לחימה. אולי מוזר להתייחס לנקודות אופי שהכרחיות עבור כל טניסאי בעל יומרות בסבב המקצועני, אבל המשחק על חימר, בגלל המהלכים הארוכים ובגלל איטיותו מצמצם לעיתים קרובות פערים בין שחקנים חזקים ו/או מבריקים לשחקנים אפורים יותר, שמשחקם מבוסס על "להחזיר כל כדור". עובדה היא שטניסאים כמו מייקל צ'אנג, סרגיי ברוגרה ותומאס מוסטר, ששלטו ברולאן גארוס לאורך מרבית שנות ה-90, לא זכו באף תואר גראנד-סלאם אחר.