עגלות, מסתבר, זה לא רק כינוי

כדורגל זו הגדרה, השאלה היא כיצד מתמלא תוכנה. אנשים משחקים כדורגל בספורטק בת"א בימי שישי אחר הצהריים. אנשים גם משחקים כדורגל באולד טראפורד. ההבדל הוא בקצב ובכושרם הגופני של השחקנים. המדד העיקרי כיום לקצב משחק מהיר הוא כמות הספרינטים (מהירות מקסימלית של השחקן במשחק). באנגליה כדורגלן ממוצע רץ במשחק 11 ק"מ, ועושה כ-50 ספרינטים, בערך 600 מטרים של מהירות מקסימלית.

ברוב מדינות אירופה, עורכים מבדקים בזמן אמת לחיזוי מספר הקילומטרים. בישראל הבדיקות האלו אינן נעשות, למעט שעוני דופק. נבחרת ישראל אמורה להכניס בקרוב שבבים שיודבקו על חולצות השחקנים, וישדרו נתונים בזמן אמת לחיישנים שיהיו פזורים על המגרש. כך יוכלו אנשי המקצוע לדעת כמה השחקן משקיע.

כדי להמחיש את הקצב האיטי של ליגת העל, נבחר המשחק בין מכבי ת"א לבני סכנין לפני כ-10 ימים. צוות סטטיסטיקאים של "שגב ספורט" בחר כמודל שלושה שחקנים בכל קבוצה. אין מדובר בממוצע ארצי, אלא נקודתי בהסתמך על מה שהשחקנים עשו באותו משחק.

על פי הבדיקה, הבלמים (אבי סטרול ממכבי ת"א ודקל קינן מסכנין) כלל לא עשו ספרינטים באותו משחק, אולי כתגובה ליכולת של החלוצים מולם. בלם הולנדי רץ 1,400 מטר בספרינט, בלם אנגלי 100 מטר. הנתונים נכונים למחקר שעשו צמד פרופסורים לפיזיולוגיית ספורט, הולנדי ואנגלי, לפני כשנתיים. בקישור, המקום שבו נערך עיקר המשחק, עושה האנגלי 600 מטרים בספרינטים, ההולנדי 1,100. ממוצע מרחק הספרינטים של תומר אליהו (סכנין) ואורן זיתוני (מכבי ת"א) היה 10 מטרים. זה הכל. השחקן המהיר מהנבדקים באותו משחק היה ברוך דגו (מכבי ת"א) - שישה ספרינטים ב-90 דקות, כ-45 מטר. איל ברקוביץ' עשה במשחק מלא (29.2.2004, ניוקאסל נגד פורטסמות') 52 ספרינטים. הוא גמע 1,179 מטר.

אלן האנסן, לשעבר שחקן ליוורפול ונבחרת סקוטלנד, אמר פעם ש"על שחקן כדורגל לא לרוץ הרבה, אלא לבחור את המיקום הנכון. כיום אני רואה הרבה רצים במקום שחקני כדורגל". השחקן האירופי, לא רק שהוא רץ בלפחות 30 אחוז יותר מהישראלי, הריצה שלו יותר יעילה.

גיא עזורי, מאמן הכושר של בית"ר ירושלים ובעל תואר שני בפיזיולוגיה, אומר שהדרישה מהישראלי מוגבלת בגלל גנטיקה (רץ ישראלי מצטיין עושה 100 מטר ב-12 וחצי שניות, והאנגלי עושה את זה ב-11 שניות), מזג אוויר חם וקצב משחק נמוך. "קיימים הבדלים במהירות ובכוח, מסביר עזורי. "השחקן הישראלי מתעייף מהר יותר".

ממה זה נובע? מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ במכון וינגייט, אומר ש"הבסיס הפיזיולוגי לקוי, השחקן הישראלי לא יכול לעמוד בדרישות האמיתיות במשחק. באירופה הכדור עובד בשביל השחקן, ופה מנסים לעבוד בשביל הכדור. בגלל הקושי בפעולות טכניות בסיסיות, רמת הדיוק מאוד נמוכה, לכן המשחק כל הזמן נקטע. במקום שיזרום ויילך קדימה, השחקן צריך לחזור אחורה כדי לקבל את הכדור, וזה מאט את קצב המשחק".

כושרו של כדורגלן מורכב משלושה רכיבים גופניים: סיבולת, כח ומהירות. "הישראלי לוקה בכל אחד בכל המרכיבים", מסביר אפשטיין. "שלבי ההתפתחות הקריטית הם גילאי 18-22, בגיל 23 הוא אמור להיות בשל באספקטים הגופניים. ברגע שכמות הקילומטרים תעלה, אז יתפתחו יותר פעולות והקצב יהיה שוטף".

מרקו בלבול, חמש שנים עוזר מאמן במכבי חיפה ומתמחה באימון כושר גופני ספציפי לכדורגל, טוען ש"הבעיה היא לא פיסית ומנטאלית, אלא בהבנת המשחק. באימונים השחקנים עושים כמויות גדולות יותר של מרחקים מאשר במשחק, שהוא החשוב. שיטת האימון צריכה להיות שונה. אסור לבודד את הכדורגל מהכושר הגופני, שהוא המטרה והאמצעי. מינוני הכושר הגופני צריכים להיות בכמויות מדויקות באימון, וזה חסר".

קצב משחק הנוער שנבדק (מכבי ת"א - מכבי חיפה) היה גבוה יותר מבבוגרים. עם זאת, עדיין מדובר על פערים של עד פי 30 בממוצע מאירופה. בלם נוער הולנדי עושה במשחק 900 מטר בספרינטים, הישראלים שנבדקו עשו 30. קשר ישראלי עושה 60 מטר, ההולנדי עובר 800. הבעיה העיקרית היא בחוד. חלוץ עושה 80 מטר, הולנדי עובר 1,400. במסגרות אירופיות, שחקן הנוער נופל מיריבו ברמת הכושר הגופני בכ-30 אחוז. נקודת ההתחלה של הנער בקבוצת הבוגרת היא כבר נחותה.

עזורי מספר שתהליך הקליטה יכול להימשך שנתיים, כי "השחקנים הצעירים לא באים מוכנים". מאמן אחר מסביר ששחקני נוער מתקשים בשינוי קצב, "או שהם רצים מאוד מהר או שהם הולכים. אין אצלם אמצע". מאמן נוער טוען שלא פעם שיקולי אגו גורמים לחלוץ יותר או פחות. אם הוא רץ יותר מהחלוץ השני, אז הוא מרגיש נפגע. גם זו סיבה.

"כל עוד ימשיכו להתאמן רק על כדורגל בגיל הצעיר, לא יהיה שינוי", אומר אפשטיין. "פרק הזמן שמוקדש לכושר גופני בגילאים הצעירים כלל לא קיים, ההתעסקות היא טכנית וטקטית. רק מלשחק כדורגל אי אפשר לשפר יכולות גופניות. בגיל הצעיר יש לפרק את הרכיבים התנועתיים של השחקנים. תהליך פיתוח התשתיות הגופניות לוקה בבסיסו. אין שום תהליכי מיון וקריטריונים לדרישות הגופניות של שחקן כדורגל, לא דוחים שחקן לנבחרת הנוער, בגלל שהוא לא עומד בסף הגופני".

התירוצים המנטאלים. למה זה לא קורה? להלן התירוצים: 1. מאמן אחד אומר ש"האימון של השחקן הישראלי תלוי בהרבה גורמים: מה כתבו עליו בעיתון, האם החברה נתנה לו בלילה, מה הוא שתה לפני השינה, וכמה מחמאות הרעפת עליו". 2. מנטאליות של עיגול פינות; עזורי, ששיחק שמונה שנים בארצות הברית, מספר שהכדורגלן האמריקאי נעצר בספרינט של 50 מטר רק אחרי 53 מטר, והישראלי אחרי 47. "בסיום כל אימון האמריקאי עושה תרגילי גמישות של 20-25 דקות, והישראלי אחרי 5 דקות כבר במקלחת". 3. קצב המשחק נמוך מקצב האימון, שהדרישות בו אינן גבהות במיוחד. 4. במשחק נכנס אלמנט המתח, שמוריד את היכולת הגופנית והנפשית. 5. משחקי הנוער נערכים בשעות הבוקר החמות. 6. בימים חמים, השחקן מגיע ל-30-40 אחוז מכושרו. "רק שינוי רדיקלי בתכנים ובפיתוח יגרום לשיפור", מסכם אפשטיין.