עונש קל לשופטים, מסר בעייתי

    רון קופמן


    הספורט וסביבתו הקרובה נתפסים ע"י רשויות האכיפה והמשפט כסוג של קוריוז. זו הדרך היחידה להבין את הענישה הקלה בעבירות פליליות שקשורות בספורט. בית משפט השלום בת"א הרשיע שני שופטי כדורגל בלקיחת שוחד וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות שהעונש המירבי עליהן הוא שבע שנות מאסר. אבל על אמסילי וביטון נגזר עונש של שישה חודשי מאסר, שניתן להמירם בעבודות שירות.

    כאשר קבעה נשיאת בית המשפט, עדנה בקנשטיין, בפסק הדין כי שופטי הכדורגל הם עובדי ציבור, אפשר היה לצפות לרף הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה בשנים האחרונות שמתבטא במאסר בפועל בבית כלא. איזה מסר שלח כאן בית המשפט לענין הטוהר הציבורי בכלל ולטוהר הספורט בפרט?

    העונש הקל שנגזר על שני שופטי כדורגל שמעלו באמון ציבור אוהדי הספורט והספורטאים עצמם, מצטרף לעונשים הקלים שמוטלים על מתפרעים באיצטדיונים ומחוצה להם. הרחקה ממשחקים, מעצר בית, התייצבות בתחנת המשטרה, הם עונשים מצחיקים שאינם משמשים כהרתעה שעבריינים פוטנציאליים לא יוכלו לעמוד בה. ולראיה האלימות גואה, והמערכת אינה יודעת כיצד לבלום זאת.

    גם החקירה שנוהלה בפרשת 'שופטים באדום' היתה מוגבלת, סטרילית ובלתי ממצה. הזמן שחלף מחשיפת הפרשה עד סיום ההליכים המשפטיים, הוציא אותה מהתודעה הציבורית. זו רק עוד סיבה שתעשיית ההימורים הבלתי חוקיים מגלגלת מיליארדי שקלים בשנה, ומאיימת על טוהר המשחקים בליגות השונות.

    ברף ענישה כזה רף הפיתוי לשחיתות בספורט רק יעלה, ולא רחוק היום בו ישתווה בגרף למעמדו של רף האלימות.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully