כשהמנג'ר גדול יותר מהמשחק

כדאי לז'וזה מוריניו, מנג'ר צ'לסי, להתעלם מהעובדה שחילץ תיקו 2:2 בהייבורי - בזכות טעויות קשות של הגנת ארסנל בסיטואציות של הגבהות לרחבה ממצב נייח - ולשאול את עצמו מדוע ארסנל שלטה במשחק.

ארסנל שלטה במשחק כי יש לה כוכב-על, תיירי הנרי, שהבקיע שני שערים של כוכב. הראשון בטכניקה אישית נדירה שיש רק לכוכבים ברמתו. השני בזכות האינטואיציה והמחשבה המהירה שיש רק לכוכבים ברמתו.

תיירי הנרי לא הגיע לארסנל ככוכב. הוא הגיע לאחר תקופה מאכזבת באיטליה. הוא הפך לכוכב כי ארסן ונגר הניח יד על כתפו ואמר לו שהוא כוכב. שהוא תמיד בהרכב. שהוא יכול להטריד את עצמו פחות בסגירה אלכסונית או במערך היהלום ולחשוב רק איך הוא מנצח משחקים.

ז'וזה מוריניו אמר לדידייה דרוגבה שהוא יהפוך אותו לתיירי הנרי. אבל אתמול, במבחן הגדול ביותר של קבוצתו, העדיף לא לפתוח איתו בהרכב הראשון. כי הכוכב היחיד בצ'לסי עכשיו הוא ז'וזה מוריניו. השחקנים הם ברגים. אפילו לכישרונות כמו דמייאן דאף או אריאן רובן, מוריניו לא נותן את החופש שיש לתיירי הנרי במגרש.

לא קל לגדל כוכבים. צריך לדאוג שיישארו בפרופורציות ולא יפתחו בעיות התנהגותיות. צריך לשמור על מצב בו הם מהווים דוגמה לחבריהם לקבוצה ולא מעוררים אנטגוניזם. אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד וארסן ונגר בארסנל הצליחו לעשות זאת בצורה מרשימה.

יש גם בעיה אחרת עם כוכבים. לפעמים הם מקבלים יותר תשומת לב תקשורתית מהמנג'ר. את זה מוריניו צריך להפנים, כי עם כל הכבוד להקפדה על פרטים, ועל כך שהגנת צ'לסי טועה פחות מהגנת ארסנל, את המשחקים הגדולים באפריל יכריעו כוכבים ושחקנים שהמאמן שלהם נתן להם להיות כוכבים. כמו הנרי, שבצ'נקו, רונאלדיניו או וויין רוני. שחקנים מהסוג שאין לצ'לסי עכשיו.