הענייה הטובה מכולן

דברים טובים קורים בליגה של העניות, הכוונה ל-11 הקבוצות שבעליהן לא השכילו להגדירן כ"נכס לאומי" ולכן לא השיגו סיבסוד ציבורי נכבד בהתאם. שישה ניצחונות חוץ הושגו אמש, פתאום נהריה מתחת לקו האדום, וארתור לי יכול להתארגן לסידורים אחרונים. ירושלים שוב נפלה על הריסים במלחה, המאמן שלה שרון דרוקר עדיין אופטימי (וזה יפה), השאלה כמה זמן יצליח להגן עליו אובר-פליי המאמץ אהרון פוגל, מזעמו של דני קליין. אם תהיה תקלה מול ולנסיה, והביוב עלול לעלות על גדותיו. נקווה שלא תהיה. מנגד הוכיחה ראשול"צ כי היא ראויה למיקום שלה.

אבל בתוך כל העוני, בולטת הפועל ת"א. מאמנה אפי בירנבוים מקנה לה מעטה של קשיחות והתלהבות, שעשוי להתגבש לתלכיד לקראת משחקי ההכרעה על תואר "הייתי השטיחון התורן של מכבי בקיץ". אמש ברעננה שלחו האדומים של אפי ערימה של חבר'ה בלבן 40 פעם לקו העונשין, כי אפי לא אוהב לספוג סלים קלים. בני השרון דייקה רק ב-25. ההתמודדות הזו שהיתה קשה לצפייה (57 עבירות) בגלל חדלונה של המארחת, הוכרעה גם באמצעות יכולתה של תל אביב לפצח את ההגנה האזורית של בני השרון, שהיתה עמוסה בעבירות, צופפה את איזור הצבע כדי למנוע חדירות לסל וספגה שלוש שלשות מכריעות.

מאחר וארון לוקאס רק שאב אוויר 25 דקות על הפארקט (האם כבר נשלחה לו עזרה לאריזת מטענו?) להגנת הפועל היה קל עם אלווין יאנג, אחרי שניטרלה את משחק הריצה של המקומיים. והיו גם קני וויליאמס הבלתי נגמר עם דאבל-דאבל וקלווין גיבס בערב יעיל, אבל הפועל היא לפני הכל קבוצה שנלחמת על כל כדור, לא מוותרת על ריבאונד ומנצחת היכן שצריך. זה לא יספיק מול ה"נכס הלאומי", אבל גם להיות הענייה הטובה מכולן זה נחמד. גם אם זה מתסכל, מאוד.