אופי בעייתי וסגנון מכוער

מבחינה מקצועית ניר קלינגר הוא מאמן בתחילת הדרך. זה אומר שיש תקווה לא מבוטלת שישתנה, יצבור ניסיון, יתפתח וינצל את ההתחלה המבטיחה מבחינת הישגים - אליפות, סגנות, ליגת האלופות - למשהו עקבי וסדור.החלק המדאיג בקלינגר הוא האופי. בעניין הזה הוא לא השתנה הרבה בימיו כמאמן, והוא סובל מהבעיות שהיו לו כשחקן. אלא שכשחקן היו לקלינגר מאמנים שהצרו את צעדיו ואילו במבנה החדש של מכבי, כאשר הרציקוביץ' הולך שבי אחריו ודריקס לא יעז לעשות שום צעד אם הוא קורא נכון את יחסי הכוחות, קלינגר מועד לפורענות. וזה קצת מסוכן, כאשר המאמן אמור למנוע אותה.

בשלוש עונותיו כמאמן מכבי, מצא עצמו קלינגר מסתבך ביותר מדי פרשיות שעיקרן מאבקי כוח ומעמד, והציג סגנון מכוער. כל עוד היה מדובר בשיקולים מקצועיים בלבד, למשל דגו, אין על מה להלין כנגדו. גם לא בעניין פנטסיל, שטראובר או הייס. כל השלושה איבדו מכושרם הטוב והיה מקום לתת הזדמנות למחליפים. אבל הדרך של קלינגר מלמדת בעיקר על חוסר ביטחון או שיכרון כוח. עד כדי כך המנעד פרוע.מאמן שכועס על כך ששחקניו מעבירים ביקורת בתקשורת, לא יכול לעשות בתקשורת שימוש תכוף, אם כדי לאיים על שחקניו, לדרבן אותם או לסגור איתם חשבון. אם הוא עושה זאת, חזקה עליו שיקבל את האפשרות ההוגנת לדו-סטריות. מאמן שדורש התנצלות על גבול ההשפלה משחקן, חייב לזכור שכאשר הוא העדיף לראות את הסרט "מטרו" לפני משחק הנבחרת, הוא גם לא טרח להתנצל. האפשרות שהייס למד על המקרה הזה קיימת.

מאמנים של קלינגר בעבר, אומרים שהכל היה צפוי. כבר כשחקן היתה לו בעיה עם כוכבים ששיחקו לצידו. עתה, כמאמן, הוא מבהיר לכולם מי בעל הבית. הוא דורש קולגיאליות וזורק את פנטסיל מהקבוצה בגלל שמתח ביקורת, אבל בראיון בגל"צהאשים אותו בכך שמכבי לא הגיעה לגביע אופ"א. אולי בגלל שזה בעיקר פגע במוניטין של קלינגר. אם נמני ובנין נראו לרבים כעימות צפוי מראש, קשה להבין מה קלינגר רוצה מהחיילים הכי נאמנים שלו. ובעיקר למה כל פרידה חייבת להעשות בצורה משפילה.