בעל הבית כבר לא משוגע

הכדורגל הישראלי מעולם לא הצטיין ברמתו הגבוהה. אבל דמויות אקסצנטריות, ססגוניות, שונות, תמיד ליוו את הענף. תרבות הקלישאות של הכדורגל הישראלי ("ספגנו שער לא מחויב המציאות"; "היריב ניצל טעות מקרית"; "כמו שאני לא באופוריה אחרי ניצחון, אני לא נכנס למרה שחורה אחרי הפסד" וכדומה), מאפשרת לזהות בקלות אדם מורכב, שונה, אחר. גם בעמדת המאמן. לא צריכים פסיכולוג, גם לא פרשן. כדאי רק להקשיב. למשל, המקרה של גיורא שפיגל.

בעונת 1992/93 מכבי חיפה היתה אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בישראל. שיחקו שם איל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון חזן, רוני לוי, איוואן גצקו. שמות גדולים. בתחילת אותה עונה אירחה חיפה את מכבי פתח תקוה. משחק קל, על הנייר. פתח תקוה, קבוצה קטנה, הגיעה לקרית אליעזר והביסה את חיפה 2:5. כשמאמן מכבי חיפה, גיורא שפיגל, התבקש להגיב על האירוע המביך, הוא השיב: "אני מאוד מרוצה ממה שראיתי". כשנדרש להחמיא לקבוצה הקטנה מפתח תקוה שכבשה חמישה שערים, אמר: "אני לא חסיד של השיטה הזאת". לא רק הימנעותו מהקלישאות, גם המשקפיים המעוגלים, השפה הצחה והליכותיו הג'נטלמניות תרמו לבידולו מהסביבה.

אבל הוא לא הדמות המעניינת היחידה. באוקטובר 1993, רגע לפני אחד המשחקים הגדולים של נבחרת ישראל מול צרפת בפארק דה פראנס (2:3 לישראל), טען שלמה שרף ש"הנבחרת היא כמו כלה ביום כלולותיה - יודעת שהיא הולכת לקבל, אבל לא יודעת כמה". שרף לא היה אז פרשן טלוויזיה, הוא היה מאמן הנבחרת.

אליהו עופר, מאמן ותיק שהתפרסם בעיקר הודות לסגנון דיבורו הממלמל, סיפר פעם על חוויה שעבר עם קבוצתו, הפועל באר שבע. "10,000 איש צועקים 'אליהו עופר בן זונה'. אני מסתובב אחורה ומה אני רואה? את הבן שלי תלוי על הגדר וצועק אתם".

דרור קשטן כמעט שאינו מדבר. כשהוא כבר מדבר, בדרך כלל ידרוש לא לצטט את הדברים. אם אפשר, יש להימנע מ"קשטן סירב להגיב". עדיף לכתוב: "לא ניתן היה להשיג את תגובתו". ייחודו של קשטן - בהימנעותו מדיבור. הימנעות אובססיווית. ויפאסנה. הוא שלמה שרף, רק הפוך. רבים רואים בכך מקור לאטימות, קרירות, אי התאמה לרוח הספורט. קשטן לא מתעניין בפרשנויות, הוא מעדיף תארים.

גיורא שפיגל, שלמה שרף, דרור קשטן ואפילו אליהו עופר כבר לא מאמנים קבוצות כדורגל. המורכבות, הייחודיות, האופי השונה, המלמול - כל אלה לא עמדו במבחן הזמן, או בשמו האחר: מבחן הבעלות הפרטית.

יעקב שחר - הבעלים של מכבי חיפה, שהוקסם משפיגל עד כדי כך שאמר שהוא מוכן להעסיק אותו עד סוף הקריירה - לא מעוניין לראות את האיש כבר כמה שנים. שחר שילם לשפיגל 220 אלף דולר בכל עונה בתחילת שנות ה-90, על סמך לחיצת יד. ב-1997, אחרי תבוסה להפועל כפר סבא (4:0), שפיגל פוטר. אז גילה שחר את המורכבות מצדה האחר. שחר דרש משפיגל להחזיר הלוואה שנתן לו על סך 300 אלף דולר לקניית וילה. שפיגל טען שמדובר במענק על ניצחון על פארמה האיטלקית. השניים הלכו לבוררות, ומאז הם לא מדברים.

קשטן הביא את הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א. בזמן הקמפיין, שנחשב למוצלח אי פעם בתולדות קבוצה ישראלית באירופה, הזכיר קשטן לכמה עיתונאים כי החוזה שלו בקבוצה מסתיים באותה שנה. הדברים הוצגו כעובדות, לא כציטוטים. קשטן הרי לא מדבר. בהפועל קראו את הדברים ונלחצו. הקהל דרש את קשטן, הבעלים סמי סגול שלף פנקס צ'קים - והמאמן הוחתם לשלוש שנים נוספות תמורת 300 אלף דולר נטו לעונה. בעל הבית השתגע.

מורכבות עולה כסף, אופי ייחודי גורם לחור בכיס. זו היתה המסקנה של בעלי הקבוצות. הדרך למינוי מאמנים צעירים, קונפורמיסטים, נטולי משקל ובעיקר זולים - היתה קצרה.

שמוליק חנין, שהתפטר השבוע מאימון הפועל תל אביב, הוא מאמן במשקל נוצה. זה לא אומר שאינו מבין כדורגל. זה אומר שכדורגלנים לא נותנים לו כבוד; שעיתונאים לא יראים מפניו; שבעלי קבוצות לא רודפים אחריו; שאת הכסף שהוא מרוויח בעונה דרור קשטן עשה בחודש וחצי. אחרי ההפסד להפועל פתח תקוה, ביום שני, חנין הסביר את התפטרותו ואמר: "רציתי לזעזע את המערכת". מאמן במשקל נוצה לא יכול לזעזע מערכת. התפטרותו היתה צפויה יותר מרעם אחרי ברק.

פרדי דוד, שבזכות אותו ניצחון נשאר בתפקידו כמאמן הפועל פתח תקוה, יכול היה למצוא את עצמו במקומו של חנין, אם היה מפסיד. גם הוא עשוי היה לטעון כי "רצה לזעזע את המערכת". כמו במקרה חנין, איש לא היה מזדעזע, אולי משפחתו המצומצמת. הפעם פרדי דוד ניצל. בפעם הבאה, הוא יודע: סדרת הפסדים והביתה.

גיא לוזון מאמן את מכבי פתח תקוה מפני שהוא אחיין של הבעלים, עמוס ואבי. איש לא טוען כי הוא אינו מבין בכדורגל, אבל לאף אחד אין ספק שקרבתו המשפחתית הרשימה את הבעלים יותר משליטתו במערך ה-2-4-4.

אלי אוחנה מאמן את בית"ר ירושלים משום שהוא כוכב עבר של הקבוצה. בכך הוא מייצר שקט בעבור בעלי המועדון, שמתקשים לנהל את מי שהיתה עד לפני כמה שנים אימפריה, במושגים מקומיים. איש לא טוען שאוחנה לא מבין כדורגל, אך מרבית האנשים יסכימו שלא הבנתו בכדורגל היא שהעניקה לו את התפקיד.

שמוליק חנין, פרדי דוד, גיא לוזון, אלי אוחנה - הם הבחירות החדשות של בעלי הקבוצות. כדורגל טוב לא רואים מזה, אפילו לא הווי מעניין. אבל לפחות הראש שקט והכיס מלא. כביכול.

שייע פייגנבוים נבחר לאמן את הפועל תל אביב במקום חנין. מדוע הוא? מפני שהמועמד האחר, דרור קשטן, שבר את הוויפאסנה והסביר לחבר הדירקטוריון, גזי קפלן, שהתעריף עד סוף העונה הוא 100 אלף דולר נטו. קשטן, שעד לפני שנה הרוויח באותה קבוצה 300 אלף דולר בעונה, חשב שמדובר בהצעה הוגנת. הוא לא הבין שחוקי המשחק השתנו. החוקים החדשים נוסחו היטב על ידי פייגנבוים, שהסכים לאמן בתמורה ל-7,000 שקלים בחודש (מדובר בעמדת פתיחה בלבד, גם על 6,000 שקלים ברוטו היה על מה לדבר).

עד לפני כמה שנים דאג לוני הרציקוביץ', הבעלים של מכבי תל אביב, לסדר לאנשים את החיים. הערכה שלו לעובד היתה שווה פרנסה לכל החיים. טל בנין קיבל 700 אלף דולר נטו לעונה למשך חמש שנים. גם אבי נמני יחיה טוב בזכות הנדיבות של הרציקוביץ'. ניר קלינגר, מאמן מכבי תל אביב, חתם השבוע על חוזה חדש במועדון. קלינגר יקבל כ-130 אלף דולר לעונה בשלוש השנים הקרובות. ב"רחוב הספורטיבי" אומרים שקלינגר שיחק אותה. טל בנין מחייך.