אין טעם להתאכזב

לניר קלינגר אין יותר מדי סיבות להתאבל על סיום דרכה האירופית העונה של מכבי ת"א. מה שצריך להטריד אותו הרבה יותר, בעיקר לאחר שברור כי ימשיך לאמן את הקבוצה בעונה הבאה ועד 2008, זה הפחד המוגזם שלו מליגת האלופות, שעלה למכבי ת"א במאבק על תואר האליפות כאן. מכבי איבדה אתמול את האפשרות להמשיך לגביע אופ"א, אבל מקומה בו עוד יובטח דרך ליגת העל או גביע המדינה. אבל רק בו.

מכבי סיימה אחרונה בבית, וכאן אין שום אכזבה מאחר שהיא קבוצה פחות טובה מכל אחת משלוש האחרות: יובנטוס, באיירן ואייאקס. תחושת ההחמצה מהקמפיין של מכבי בליגת האלופות, היא בשל חוסר העזה וסירוס מוקדם. במכבי השתכנעו שעוד ניתן לעשות משהו בבית הזה רק אחרי שהפתיעו אפילו את עצמם בניצחון 1-2 על אייאקס, וזה היה מאוחר מדי. עד אז, המטרה היחידה היתה להימנע מתבוסות והכדורגל נראה בהתאם. ברוב הקמפיין הזה, מכבי לא יזמה, יצרה כמות הזדמנויות מביכה והעמידה מבקיע אחד בלבד (דגו). ארבעת השערים שהבקיעה, הסטטיסטיקה עוד תלמד, יעמידו אותה במקום מכובד מבחינת אחוז ניצול הזדמנויות.

כדורגל אמור להיות חוויה, לאלה שמשחקים ובעיקר לאלה שצופים בו. את הביקורים בהיכלי הכדורגל הגדולים כבר מיצינו, עם כל הכבוד לארנה באמסטרדם ולדלה אלפי בטורינו. מה שנותר לדרוש הוא כדורגל שישאיר טעם טוב, ואת זה מכבי סיפקה בקמצנות לא מובנת. עם כל הסימפטיה לחוויות שצברו לירן כהן, דגו, תמיר כהן והאחרים, הקהל של מכבי נשאר מקסימום עם משחק ליגת אלופות בערב ראש השנה. אפילו החמצות קשה לזכור.

אולי מלבד זאת של ג'ובאניני אתמול לקראת הסיום מול יובנטוס. בעיקר כי לא היתה אחת נוספת במשחק, בעיקר כי התברר שהיא היתה שווה גביע אופ"א. כבר עכשיו. ושוב, אין טעם להתאכזב יתר על המידה. את ההשתתפות בגביע אופ"א קלינגר המיט על קבוצתו כבר כאשר בנה את הסגל לעונה הנוכחית, כאשר היה מוטרד מהדברים שליגת האלופות עלולה לעולל למוניטין שלו כמאמן. יצחק שום חשב אחרת.