כרמלו סופראנו

לפני שנה היה כרמלו אנתוני על גג העולם. הוא נבחר שלישי בדראפט של 2003, אחרי שהוביל את את מכללת סירקיוז לאליפות ה-NCAA, וסיפק עונת רוקי מרשימה ביותר. אמנם בסוף העונה הוא הפסיד את תואר "רוקי השנה" לצעיר אחר בשם לברון ג'יימס, אבל רבים חשבו שדווקא 'מלו' צריך היה לקבל את הפרס – בניגוד לג'יימס הוא הצליח להוביל את קבוצתו לפלייאוף, ועוד במערב הפרוע. בארצות הברית דיברו כולם על יריבות בירד-מג'יק חדשה, שתוביל את הליגה בשנים הבאות ותחזיר את האוהדים שאבדו לאחר פרישת ג'ורדן.

והנה, חצי שנה לאחר הידרדר אנתוני ביכולתו על הפרקט ובתדמיתו מחוצה לו. בעונה הקודמת ליגלגו כולם על דטרויט, שויתרה על אנתוני ובחרה במקום השני בדראפט את דרקו מיליצ'יץ'. היום יש הטוענים כי בדראפט של 2003 היו שני שחקנים טובים מאנתוני, פרט ללברון – דוויין וויד ממיאמי וכריס בוש מטורונטו. אז איך שכחו כולם כל כך מהר את היכולת הפנומנלית של אנתוני? איך הוא הפך מכוכב אהוב לדמות מפוקפקת?

הסדק הראשון בתדמית נראה כבר בעונה שעברה, במשחק מול הפיסטונס. לאחר שהפער הלך וגדל לטובתה של דטרויט, מספר שחקני דנבר העירו לרוקי הצעיר על בחירת הזריקות הקלוקלת שלו. אנתוני, בתגובה, סירב לחזור למשחק. בעולם הספורט האמריקאי זהו חטא חמור ביותר (ויעיד על כך סקוטי פיפן, שעשה זאת בשניות האחרונות של משחק פלייאוף מול הניקס ב-94' ודימויו הוכתם לעד), אבל עדיין היו מוכנים לפטור זאת כחולשה רגעית של בחור צעיר. לכולם מותר לטעות לפעמים, לא?

כמה חודשים לאחר מכן, היכולת של 'מלו' במשחקים האחרונים של העונה הרגילה היתה הגורם המרכזי בהעפלת הנאגטס לפלייאוף, לראשונה מאז 94', אבל בסדרת הסיבוב הראשון מול הוולבס ראינו שחקן אחר לגמרי. זה ממש לא היה זה, ומלבד משחק של 24 נק' ו-10 ריב', היתה תצוגה אחת של 1 מ-16 מהשדה, אחרת של 7 איבודים, וגם משחק של 0 מ-5 מהשלוש. במשחק האחרון בסדרה הוא אפילו לא שיחק בגלל פציעה. לא נעים בכלל, אבל לא נורא. גם באמריקה מוכנים לסלוח על הופעת פלייאוף פושרת של שחקן שנה ראשונה.

בקיץ שמענו מכרמלו בעיקר תלונות. בהתחלה התבאס מכך שאינו מצורף לנבחרת ארה''ב לאולימפיאדה ומכך שה-NBA אינו בונה עליו מספיק ומשווק אותו כראוי. בהמשך, לאחר שצורף לסגל של לארי בראון, שמענו בעיקר דיבורים על כמה שהוא אינו מרוצה מהזמן הרב שבילה על הספסל.

זמן לא רב לאחר מכן, במשחק טרום עונה, נתפס אנתוני בשדה התעופה עם כמות קטנה של מריחואנה, שלטענתו לא שייכת לו, אלא לחבר ששאל יום קודם את התיק. במדינה פוריטנית כמו ארה''ב מתייחסים לעישון גראס בחומרה רבה (אבל מוכנים לסלוח לשחקנים שגומעים גלונים של אלכוהול, סם מסוכן בהרבה), במיוחד כשמדובר בספורטאי מצטיין שאמור לשמש כמודל לחיקוי לילדים קטנים – גם אם איש לא שאל לדעתו בנושא. במציאות רשויות החוק האמריקאיות הסתפקו בנו-נו-נו ומבט זועף. וגם זה על תנאי.

הסיכוי הטוב ביותר של ידידנו הבעייתי להחזיר לעצמו את התדמית הנקייה ואת חיוך מיליון הדולר היה בעזרת שימוש יעיל בכדור הכתום, כמובן. זה הדבר שהוא עושה הכי טוב ואין דרך יפה יותר להשתיק את המבקרים, בייחוד כשאתה משחק בקבוצה צעירה ומלהיבה כמו הנאגטס, שכולם סימנו כמועמדת בטוחה לסיים בין ארבעת הראשונות במערב הקשה. אבל מה שקרה בפועל היה שונה בתכלית. בארבעת המשחקים הראשונים שלו החטיא "מלו" 59 מ-81 הזריקות שלקח, ולמרות שהתאושש קצת מאז שום דבר לא עובד בקבוצה. בזמן שנראה שהמאמן ג'ף בזדיליק כבר עושה סידורים אחרונים בדנבר, התקשורת מאשימה דווקא את משחקו הנרפה וחסר השראה של הסטאר הצעיר כגורם המרכזי לכשלון. גם המאמן, למרות שאינו מפנה אצבע מאשימה, איים לספסל את אנתוני, אם זה לא יפסיק להסתפק בג'אמפים מבחוץ ויתחיל ללכת לסל.

אם חשבתם שמכאן הדרך היחידה הייתה מעלה, הגיעו הימים האחרונים ודירדרו את העונה מהגיהנום אל תחתית השאול. לפני כשבוע יצרו קשר עם השחקן עורך דין ושני אסירים לשעבר, שניסו לסחוט ממנו צ'ק על סך 3 מיליון דולר, כדי לא לפרסם קלטת שבה הוא נראה מכה אלמוני בקטטה במועדון. הפעם הוא והמשטרה דווקא שיתפו פעולה במבצע סמוי, שבסופו נעצרו השלושה והובאו בפני שופט. אלא שלפני המשחק מול קליבלנד בסוף השבוע שידרה רשת הטלוויזיה של דנבר די.וי.די ביתי, בו נראה "מלו" ליד אדם האומר למצלמה, כי כל מי שילשין על סוחרי סמים ימצא את עצמו "עם חור בראש". הכל צולם בבולטימור, עיר פשע ידועה, שם גדל השחקן. כעת כבר קיים חשש אמיתי כי למרות כל הכשרון, האופי הבעייתי עוד יהרוס לבחור את הקריירה. בכמה חודשים ספורים הוא הצליח איכשהו לדרדר את מעמדו מהעתיד של הליגה ואחד מעמודי התווך שלה, לעוד שחקן בעייתי. צלילה כזו בדעת הקהל לא זכורה מאז מפלגת המרכז.

איך הסתיים הדו-קרב מול ג'יימס, אתם שואלים? אז קליבלנד הביסה את הנאגטס בחוץ, לקול שריקות הבוז של הקהל. לברון, שלהזכירכם גם הוא ישב על הספסל של בראון באולימפיאדה (אבל לקח את החוויה למקום אחר לגמרי) קלע 17, מסר 9 והוריד 8, בעוד אנתוני שיחק רק 29 דקות, בהן קלע 14 נק' ב-6 מ-20 מהשדה ואיבד חמישה כדורים. כל הדיבורים על היריבות, שתיקח את הליגה לגבהים חדשים, נפסקו באחת. השוואה קצרה בין השניים, שכולם חשבו שהקריירות שלהם קשורות זו בזו, מניבה תוצאה מביכה: הממוצעים של כרמלו הם 19.6 נק' ב-38 אחוז מהשדה, 6 ריבאונדים ו-3.5 איבודים. השורה של לברון היא 25.5 נקודות ב-50 אחוז, 7.5 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 2.4 חטיפות וחסימה אחת למשחק. על אחד מדברים כמועמד ל-MVP, ועל השני מדברים כמועמד להופיע ב"בשידור חוקר".