כשקלינגר נותן

גם אתמול ניר קלינגר דיבר בסיום על תחושה של החמצה, אבל רק הפעם אפשר להזדהות עם ההרגשה הזאת, שהוא הגורם המרכזי האחראי לה. קלינגר מאמן טוב, טקטיקן לא רע בכלל, שקדן וחרוץ, אבל הוא גם מקובע מדי. יותר מהשחקנים שלו, קלינגר הגיע לליגת האלופות עמוס פחדים ומלא ספקות. הוא מיהר להאמין שהקבוצה שלו תתפרק, הוא איפשר לה להתבטל לחלוטין מול באיירן מינכן אנמית ואייאקס על תקן של מהמר רולטה עם ז'יטון אחרון במשחק הקודם בין הקבוצות.

קלינגר לא יכול להפוך את השחקנים המוגבלים שלו למכדררים בחסד כמו רוסלס או דה רידר, שמפרקים הגנה ויוצרים מצבים מכלום. לכן הוא היה חייב לדרוש משחקניו ליזום. אבל קלינגר רצה להימנע מספיגה, פחד מהפסד משפיל ועד אתמול הוא קיבל את כולם. ובעיקר תסכול מתמשך. לקלינגר אסור לדבר על החמצה בעקבות הפסד ביתי לבאיירן לא יציבה, או התבטלות מוחלטת מול אייאקס, בעיקר כי הוא יודע שמול שתי הקבוצות האלה גם מכבי המוגבלת יכולה לעשות הרבה יותר. צריך רק לאפשר לה. עובדה.

כאשר מכבי יוזמת, מתברר שקבוצה כמו אייאקס לא שולחת קדימה יותר משני שחקנים. כאשר מכבי שולחת להתקפה שלושה וארבעה שחקנים, ההגנה של אייאקס נראית כמו סיבה טובה לבריחה של ואן חאל ממנה. אין כאן דבר חדש שקלינגר לא ידע, אלא שהפעם הוא נתן לשחקנים שלו את האפשרות לעשות את זה.

לא יקרה אסון אם מכבי תפסיד לבאיירן, בקרב אפשרי על מקום בגביע אופ"א או בשלב הבא בליגת האלופות, אבל קלינגר חייב לשכנע שהוא עשה הכל כדי שהתוצאה תהיה אחרת. באיירן, אחרי ההפסד הביתי ליובנטוס (שתגיע לכאן עם מקום מובטח בשמינית הגמר) והיכולת המקרטעת בבונדסליגה, דומה מאוד לקבוצה השבירה שביקרה כאן בערב ראש השנה. אם קלינגר לא יעז הפעם, הוא שוב ידבר על תחושה של החמצה. ושוב הוא יהיה אחראי לה.