מחממים את הפארקט: מינסוטה טימברוולבס

דבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר (אור ליום רביעי הקרוב בישראל).

אנחנו כבר בפרק 25 ובו נתלווה לרונן קרני, שייקח אותנו לצפון הקר, שם, בין היערות והאגמים, מתכננים עוד עונה חמה במיוחד. תיהנו.

(הערה בתוך הערה: בשל תקלת נתונים קלה לגבי הפורווד אדי גריפין, תוקנה הכתבה, מה שהוביל לשינוי קל בתחזית. קבלו התנצלותנו על הפדיחה).

הצטרפו לליגה בשנת 1989 ופעילים מאז במיניאפוליס תחת אותו השם.

אליפויות: 0

הבחירה בשם "טימברוולבס", נעשתה בין 1,284 הצעות ששלחו אוהדים שהוזמנו להשתתף בתחרות עם הקמת הקבוצה. השם מתייחס כמובן לזאבי היער, חיה נכחדת, שנמצאת בריכוז הגבוה ביותר בארה"ב במדינת מינסוטה (כ-1,200 במספר למי שמתעניין). העיר מיניאפוליס שוכנת על גדות נהר המיסיסיפי, 4,000 ק"מ צפונה ממקום הישפכו לים, בלואיזיאנה. העיר, שנודעה במאה ה-19 כבירת טחנות הקמח, צמחה במקביל לבירת המדינה, סנט פול, שנמצאת על הגדה השניה. הגשר ביניהן יוצר למעשה עיר אחת בת שני חלקים או ה-טווין סיטיז. הדבר הראשון שכל אמריקאי יגיד לכם על המקום זה "קר שם". בינואר, טמפרטורת המקסימום היא 6- מעלות צלזיוס, ועל המינימום קר לנו מכדי לדבר. מסביב, פרושים עשרות אגמים - שהיוו את מקור ההשראה לשמם של הלייקרס, אשר נוסדו במיניאפוליס ונדדו בהמשך ללוס אנג'לס. אם אתם מתכננים פעם טיול כדורסל לאיזור ולא מסתדר לכם לזמן של הפלייאוף, אולי עדיף לכם לכוון את זה לקדם עונה, אז תוכלו ליהנות מאחד הסתיוים הכי יפים בעולם. ועכשיו - בחזרה לכדורסל.

על כדורסל תחרותי בעיר אפשר להתחיל לדבר רק מקיץ 1995, אז קיבלו ראשי הקבוצה על הראש מהרבה אנשים כששמו את בחירה מספר 5 שלהם על בוגר תיכון בשיקגו. השרוך האתלטי, שגדל בדרום קרולינה כאוהד הלייקרס של מג'יק, שיכנע אותם לעשות זאת כשבעונתו האחרונה בתיכון רשם ממוצעים של 25.2 נק', 17.9 ריב', 6.7 אס' ו-6.5 חס' למשחק, עם 66% מהשדה. גם האופטימיים התקשו להאמין שכעבור שמונה שנים הוא ירשום שורה דומה ב-NBA. כבר בעונתו השניה שיחק KG כמעט 40 דקות לערב, ובעונה השלישית שלו רשמו הוולבס מאזן חיובי ראשון אי פעם, עם 45 נצחונות. אלא, שלצד גארנט לא צמח אף כשרון רציני (סטפון מארברי לא מצא את מקומו ודרש לעזוב), ולמרות עבודה רציפה תחת המאמן פליפ סונדרס שמאז העמיד קבוצה מנצחת עונה אחרי עונה, זה הספיק תמיד רק כדי להגיע לפלייאוף ולעוף בסיבוב הראשון, מה שקרה 7 פעמים ברציפות. ואז הגיעה עונת 2003/04.

מאזן 22:60, מקום ראשון בבית המערב התיכון ובמערב כולו. בפלייאוף, נעצרו בגמר המערב, לאחר הפסד 4:2 ללייקרס.

כבר בקיץ היה ברור שהוולבס הם כבר לא קבוצה של איש אחד, כאשר צירפו שני שחקנים עם הרבה כשרון ונסיון וגם לא מעט אופי - הפוינט גארד סם קאסל והגארד-פורוורד לאטרל ספריוול. על הסנטר הסלובני ראשו נסארוביץ',שקיבל חוזה שמן בסן אנטוניו, הם נאלצו לוותר, ובמקומו הובא יוצא הקליפרס מייקל אולווקאנדי (בחירה 1 בדראפט של 98').

העסק התחבר מהר מאוד והקבוצה עלתה לרמות חדשות. ההגנה הלוחצת ספגה פחות מ-90 נק' למשחק (89.1, חמישית בליגה), ועם הצוות החדש, היו הוולבס שניים רק למכונת ההתקפה המשומנת של הקינגס באחוזי הקליעה מהשדה (46.2%). בגיל 34, סם הקוסם נתן את עונתו הטובה בקריירה ונבחר לראשונה למשחק האולסטאר. ספרי, אמנם צעד קטן אחרי השיא, הוסיף יכולת בשני צדי המגרש והרבה שיניים. וולי שצ'רביאק, עד אז האיש מספר 2 בקבוצה, וטרוי הדסון, אחרי פלייאוף נהדר בעונה קודם, ישבו מרבית העונה בצד בגלל פציעות, אבל כששני כוכבים כמו קאסל וספריוול מקבלים בצורה כל כך שלמה מנהיגות של מישהו אחר ומרכיבים ביחד אתו את השלישייה הכי פרודוקטיבית בליגה, אז את שארית הפאזל הרבה יותר פשוט להרכיב, גם עם פציעות. וכשהמישהו האחר הזה נותן עונה כמו שגארנט נתן, זה חת'כת פאזל.

השורה הסטטיסטית של ה-MVP הבלתי מעורער של העונה (24.2 נק' 13.9 ריב', 5 אס', 2.17 חס' ו-1.46 חט'), מספרת חלק גדול מהסיפור, אבל היכולת שלו להוביל ולדחוף את החברים שלו קדימה, אחרי שבעבר ידע בעיקר לנבוח ולתסכל את השחקנים המוגבלים שהיו לידו, היתה לא פחות חשובה. בתום המשחק החמישי בסיבוב הראשון בפלייאוף, חגג גארנט והעיר מיניאפוליס אתו כאילו זכו באליפות, למרות שה-1:4 על דנבר הלא מנוסה היה צפוי וקליל למדי.

בחצי הגמר, איבדה מינסוטה את יתרון הביתיות מיד, עם הפסד ביתי לסקרמנטו. הקינגס נראו בדרך לגמור את הסדרה עם יתרון 10 נק' ו-4 דקות על השעון במשחק השני, אבל קאסל הוביל קאמבק ושוויון בסדרה. משחק מספר 3, בסקרמנטו, הכריע למעשה את הסדרה. הוולבס הצליחו לאבד יתרון 15 נק' שהיה להם באמצע הרבע האחרון, אבל הקינגס פיספסו הזדמנות לגמור עניין ובהארכה החזירה לעצמה מינסוטה את יתרון הביתיות, שנשמר עד לנצחון 3:4 בסדרה. בגמר המערב מול הלייקרס היה ברור ההבדל שעושה הנסיון במעמדים האלה. הלייקרס לקחו את יתרון הביתיות במשחק הראשון, ולמרות שסם קאסל, שגמר את הסדרה 9 דקות בתוך המשחק השני, אמר לאחרונה שאם היה בריא הוא והעיר היו חוגגים אליפות "בטוח", הרי שה-2:4 של הלייקרס לא היה מהקשים שנראו.

ההרכב הנוצץ מתמיד (וזה הזמן לציין את המובים הבלתי נתפשים של מארק מדסן) והתוצאות הצליחו להפשיר סופסוף את הקהל במינסוטה. עונה קודם, למרות שגם אז היו הוולבס חברים של כבוד במועדון ה-50 נצחונות, דורגו הוולבס רק במקום ה-22 בליגה בתפוסה הממוצעת במשחקי הבית שלהם (82.6%). הנתון הזה קפץ ל-95.5 אחוז (7 בליגה), כאשר בחוץ היתה מינסוטה מושכת הקהל השלישית בליגה, עם תפוסה ממוצעת של 92.4 אחוז בהופעות האורח שלה. כולם רוצים שיוכלו לספר 'ראיתי את KG בעונת ה-MVP הגדולה שלו'. ככה זה באמריקה.

גג שלא דולף לא מתקנים, הרכב מנצח לא מחליפים, מכונית נוסעת לא מכניסים למוסך - תבחרו לכם איזו קלישאה שאתם רוצים, והיא תתאר במדויק את מהלכי הקיץ של מינסוטה.

ה-GM מקהייל ישב לו בסבבה בבית הקיץ שלו, ומדי פעם הוריד איזה רגל מהשולחן כדי לחדש חוזה למומחה ההגנה טרנטון האסל (27 מ' ל-6 שנים) או להתעסק קצת באולם שעבר שיפוצים כדי שיכניס יותר כסף (6,000 דולר ויש לכם מנוי עונתי כולל כניסה לאגף המפנק 'קמבריה קלאב'. 80 עד 140 אלף דולר ועדיין אין לכם אקזקוטיב בוקס לעונה, כי כל ה-56 נמכרו).

הפוינט גארד השלישי, דרק מרטין, עזב, ובמקומו הובא אנתוני קרטר. הפורוורד העבריין אדי גריפין (הועף מיוסטון אשתקד אחרי מעורבותו בתקרית ירי, מושעה לשלושה משחקים) הובא במהלך שקט שעוד עשוי להפתיע (ונחזור לזה כמובן), בעוד גרי טרנט עבר לשיקגו, אבל בסה"כ אף אחד לא הפריע למקהייל לנמנם - עד שעם פתיחת העונה התחילו שני הסטארים המשלימים שלו לעשות בעיות. ספריוול, שנכנס לעונה אחרונה בחוזה, איים שאם לא יקבל את הארכת החוזה שהוא רוצה (40 מיליון ל-3 שנים. הוולבס חושבים על 10 מ' פחות לאותה תקופה), ידרוש טרייד או יעזוב בסוף העונה. קאסל, שאמנם מסייים חוזה רק בסוף העונה הבאה, החרים את פתיחת מחנה האימונים אחרי שאף אחד לא הזדרז לפתוח אתו בשיחות על הארכת חוזה. בינתיים, הקבוצה נכנסה למו"מ רגוע יותר עם הסוכנים ושניהם יפתחו את העונה כרגיל, אבל גם לעניין הזה נחזור בהמשך.

וזאת החמישייה שתרוץ במינסוטה העונה:
פ.גארד: קאסל (גיבוי: הדסון, קרטר)
ש. גארד: ספריוול (שצ'רביאק, הויברג, האסל)
ס.פורוורד: שצ'רביאק/האסל (האסל/שצ'רבאיק, ספריוול)
פ.פורוורד: גארנט (גריפין, מאדסן)
סנטר: אולווקאנדי/א.ג'ונסון

1. קווין גארנט מסוגל לתת עוד עונה כזאת?

2. מקהייל התגבר על המום ביכולת המו"מ? פעם אחת הוא כבר נתן חוזה מוגזם לגארנט, שהציל אותו לפני שנה כשהסכים לקצץ בשכרו על מנת שיוכלו לחזק את הקבוצה. פעם שניה הוא הסתבך בחוזה לא חוקי עם ג'ו סמית, שתקע את ההתקדמות של הקבוצה לאיזה שנתיים. עכשיו יש לו כוכב בן 34 שרוצה חוזה בומבסטי עד גיל 37 ועוד כוכב, אוטוטו בן 35, שרוצה חוזה עתיר ספרות עד קרוב לגיל 40. מצד אחד, ההרכב המנצח שבנה יכול להתפרק לו כמו כלום. מצד שני, עוד הסתבכות בחוזים לא הגיוניים תתקע אותו בלי יכולת לשפר להרבה זמן. בעולם החליפות, גילה מקהייל, לא מספיקים מרפקים כדי למצוא את שביל הזהב. השנה נגלה אם יש לו את מה שצריך.

3. ובעניין של השניים הללו. קאסל מגיע אחרי עונתו הטובה בקריירה. עזבו את הכמעט 20 נק' למשחק. הוא עשה את זה בקרוב ל-50 אחוז מהשדה, נתון מטורף לגארד בעידן האיזורית. ובכל זאת, בנובמבר הוא בן 35 וכבר בעונה שעברה ראינו מה עומס יכול לעשות לרגליים המזדקנות שלו. מאחוריו יש לסונדרס את טרוי הדסון, שזה תחליף מצוין, אבל הדסון מגיע אחרי עונה של השבתה כמעט מלאה והקרסול שלו עדיין לא מאה אחוז. ספרי עדיין משחק בהתלהבות של ילד, אבל גם הוא בן 34, כבר קצת אחרי השיא וכנראה שגם אליפות באה אצלו רק במקום השני אחרי חשבון הבנק. פציעה או ירידה משמעותית בכושר של אחד מהם, משאירה את הוולבס תלויה שוב בוולי שצ'רבאיק, מה שמוביל אותנו היישר לנקודה הבאה.

4. וולי לאן? שצ'רבאיק חתם רק בקיץ שעבר על חוזה לשש שנים, אבל ישב בחוץ 53 משחקים בגלל פציעה, שולב בצורה מוגבלת גם כשחזר ומממוצע של כמעט 19 נק' למשחק ב-2002, ירד ל-10 וקצת בעונה האחרונה. לבחור, חוץ מיד זהב, יש אגו, ובקיץ הוא כבר הבהיר שהוא מצפה לקבל יותר דקות ויותר זריקות. מצד שני, יש את טרנטון האסל, שקיבל חוזה חדש בקיץ. כשרוב הזריקות הולכות ל'שלישייה' התרומה ההגנתית של האסל (1.96 מ' עם זרועות של 2.06) ייצבה מאוד את הקבוצה ובפלייאוף הוא מירר את חייהם של כרמלו ופג'ה, ולפרקים גם את של קובי בראיינט - ולחשוב שהבולס חתכו אותו ממחנה האימון רק בקיץ שעבר. אגו זה כמובן דבר שהוא אפילו לא שמע עליו. כבר שנה שיש שמועות על טרייד הכוללות את שמו של שצ'רבאיק (הניקס והבלייזרס הוזכרו לאחרונה), אבל הדילמה אינה פשוטה - זה שהוא לא לגמרי מתאים להיררכיה ונושא פוטנציאל פיצוץ, זה ברור, אבל יכולת הקליעה שלו יכולה להפוך לקריטית במקרה של שחיקה אצל אחד מהקשישים ועם החוזה שלו (63 מ'), בכל מקרה יהיה לא קל למצוא לו בית חם.

5. ארווין ג'ונסון? השם אמנם מקודש על הפארקט, אבל כשהדבר הכי טוב שיש לך להציע בסנטר זה שחקן בן 37 שבשיאו היה סנטר מוגבל מאוד, אתה בבעיה. גם אם מי שמשחק לידו הוא קווין גארנט. במינסוטה עוד בונים על הקאנדי-מן שיצליח להישאר בריא (אשתקד היה כשיר ל-43 משחקים) ויממש סופסוף משהו מהפוטנציאל שלו. אני לא שם עליו אפילו סימן שאלה. עם זאת, תשובה חיובית על השאלה הבאה, תהפוך את הסעיף הזה לפחות משמעותי.

6. מקהייל וסנדרס יכולים לעשות מאדי גריפין בנאדם? כי אם כן, אז הם יכולים לקבל ממנו יופי של 20-25 דקות לערב בעמדת הפאואר, מה שייתן עוד כמה דקות מנוחה לגארנט ויאפשר לסונדרס לעשות מה שהוא רוצה כבר הרבה זמן - לשחק עם הביג טיקט בסנטר. בקדם עונה, הבחור נראה לא רע (מדובר בכשרון רציני, אתלט תותח שקובר אותה גם מהשלוש). אם זה סימן מבשר לבאות, זה יכול להיות הערך המוסף שיכול להיות שווה טבעת.

7. שאלה אישית קטנה. רק אני רואה איזה שחקן מיוחד הוא הגארד הלא אתלטי בעליל פרד הויברג? בדקות הלא מאוד רבות שקיבל בפלייאוף האחרון, הוא הדגים אינטיליגנציית משחק יוצאת דופן, ביצים קשיחות ויד רכה. עם השמות מסביב, וכשהוא כבר בן 32, קשה להאמין שיקבל הרבה דקות העונה, אבל חוץ מלקוות שכן, אני מריח פה מאמן גדול.

8. כמה חסרי סבלנות ירוצו לשלוח תגובה זועמת על השאלה הטריוויאלית מהסעיף הראשון?

המטרה: להשאיר רק תשע אצבעות על היד פנוית לסתם טבעות.

התסריט האופטימי: הגג אכן לא דולף, הברכיים, קרסוליים ושאר מפרקים של קאסל, ספריוול והדסון חורקים בשקט ונושאים במעמסה, שצ'רבאיק מגלה שלהיות שחקן מנצח, פותח או לא פותח, זה עדיף מלדפוק 20 נק' שלא הולכות לשומקום ו-KG צריך עוד מדף בארון. הבונוס: אדי גריפין גורם לואן גנדי להשיר את מעט השערות שנותרו לו. שיא מועדון חדש של 62-64 נצחונות - המאזן הטוב במערב, ויתרון ביתיות לפחות עד לסדרת הגמר.

התסריט הפסימי: קאסל והדסון בדייטים משותפים לאורטופד, וולי וספרי בדייטים משותפים לפסיכולוג. ועדיין, כל עוד KG בריא (על פציעה שלו לא נדבר, כי אז אנחנו סתם טוחנים מים), אין מצב שהוולבס מנצחים פחות מ-50 משחקים. אדי גריפין הוא הכוכב החדש - של משטרת מיניאפוליס. 47-48 אם אתם ממש פסימיים ואולי צניחה למקום החמישי במערב.

התחזית: הסיפור עם וולי יחזיק מעמד איכשהו - למרות שטרייד טוב יהיה פתרון עדיף. גם פרשיות הארכות החוזים של חברי מועדון גיל הזהב ייפתרו ברגע שהחבר'ה יבינו שאף אחד בליגה לא מחכה להם עם חוזה יותר טוב. הדבר היחיד שנראה לי רעוע הוא הרגליים השבירות בפוינט, שביחד עם החור בסנטר פוסל בעיניי את הוולבס בסדרת פלייאוף מול סן אנטוניו - אלא אם כן אדי גריפין יפתיע, ואז האפשרות לשחק עם גארנט בסנטר משנה את התמונה, אבל זה כבר גדול על יכולת החיזוי שלי. בעונה הרגילה הם בכל מקרה שוב יתחרו עם הספרס על המאזן הטוב במערב.

סם קאסל
פ.גארד
1.91 מטר, 84 ק"ג
נולד: 18.11.69
עונה 12 בליגה (3 עונות ביוסטון, שנתיים בניו ג'רזי, 4 וחצי עונות במילווקי, עונה במינסוטה ועוד מספר משחקים בפיניקס ודאלאס).
עונה אחרונה: 19.8 נק', 7.3 אסיסטים ו-3.3 ריבאונדים ב-35 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-81 משחקים.

אנטוני קרטר
פ.גארד
1.88 מטר, 89 ק"ג
נולד: 16.06.75
עונה שישית בליגה (ארבע עונות במיאמי, עונה אחת בסן אנטוניו)
עונה אחרונה: 4.4 נק', 2.4 אסיסטים ו-2.2 ריב' ב-17.4 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף בחמישה משחקים.

אנטוני גולדוויר
פ.גארד
1.88 מטר, 83 ק"ג
נולד: 06.09.71
עונה שביעית בליגה (עונה וחצי בשארלוט הורנטס דאז, שנתיים וחצי בדנבר, ומספר משחקים במשך שנתיים בסן אנטוניו, וושינגטון, מינסוטה וניו ג'רזי)
עונה אחרונה: 1.5 נק' ב-7.7 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-11 משחקים.

טרוי הדסון
פ.גארד
1.85 מטר, 80 ק"ג
נולד: 13.03.76
עונה שמינית בליגה (שנתיים באורלנדו, שנתיים בקליפרס, שנתיים במינסוטה ועונה ביוטה)
עונה אחרונה: 7.5 נק' ו-2.4 אסיסטים ב-17.3 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-29 משחקים.

פרד הויברג
ש. גארד
1.96 מטר, 95 ק"ג
נולד: 15.10.72
עונה עשירית בליגה (ארבע עונות באינדיאנה, ארבע עונות בשיקאגו ועונה אחת במינסוטה)
עונה אחרונה: 6.7 נק' ו-3.4 ריב' ב-22.8 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-79 משחקים.

טרנטון האסל
גארד-פורוורד
1.96 מטר, 91 ק"ג
נולד: 04.03.79
עונה רביעית בליגה (שנתיים בשיקאגו ועונה במינסוטה)
עונה אחרונה: 5 נק' ו-3.2 ריב' ב-28 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-81 משחקים.

לאטרל ספריוול
גארד-פורוורד
1.96 מטר, 89 ק"ג
נולד: 08.09.70
עונה 13 בליגה (6 עונות בגולדן סטייט, 5 עונות בניו יורק ועונה אחת במינסוטה)
עונה אחרונה: 16.8 נק', 3.8 ריב' ו-3.5 אסיסטים ב-37.8 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-82 משחקים.

וולי שצ'רביאק
גארד-פורוורד
2.01 מטר, 107 ק"ג
נולד: 05.03.77
עונה שישית בליגה (חמש עונות במינסוטה)
עונה אחרונה: 10.2 נק' ו-3.1 ריב' ב-22.2 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-28 משחקים.

נדודי אבי
ס.פורוורד
2.06 מטר, 91 ק"ג
נולד: 18.06.84
עונה שנייה בליגה (עונה אחת במינסוטה)
עונה אחרונה: 0.8 נק' ב-1.9 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-17 משחקים.

קאסיב פאוול
ס.פורוורד
2.01 מטר, 98.9 ק"ג
נולד: 18.03.81
רוקי (בוגר מכללת טקסס טק. לא נבחר בדראפט. הוחתם לפי מבחנים)

קווין גארנט
פ.פורוורד
2.11 מטר, 109 ק"ג
נולד: 19.05.76
עונה עשירית בליגה (9 עונות במינסוטה)
עונה אחרונה: 24.2 נק', 13.9 ריב' ו-5 אסיסטים ב39.4 דקות למשחק. סה"כ שותף ב-82 משחקים (נבחר לMVP של העונה הסדירה).

אדי גריפין
פ.פורוורד
2.08 מטר, 105.2 ק"ג
נולד: 30.05.82
עונה רביעית בליגה (שנתיים ורגע ביוסטון)
עונה אחרונה (לא שיחק אתשקד לאחר שהושעה. הנתונים הם מעונת 2002/03): 8.6 נק' ו-6 ריב' ב-24.5 דקות למשחק. סה"כ שותף ב-77 משחקים.

מארק מדסן
פ.פורוורד
2.06 מטר, 111 ק"ג
נולד: 28.01.76
עונה חמישית בליגה (שלוש עונות בלייקרס, עונה במינסוטה)
עונה אחרונה: 3.6 נק' ו-3.8 ריב' ב-17.3 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-72 משחקים.

ג'ון תומאס
פ.פורוורד
2.06 מטר, 120.2 ק"ג
נולד: 08.09.75
עונה רביעית בליגה (שנתיים וחצי בטורונטו, חצי עונה בבוסטון)
עונה אחרונה בליגה (99-00): 2.1 נק' ו-1.4 ריב' ב-8.7 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-55 משחקים.

מייקל אולווקאנדי
סנטר
2.13 מטר, 123 ק"ג
נולד: 03.04.75
עונה שביעית בליגה (חמש עונות בקליפרס, עונה אחת במינסוטה)
עונה אחרונה: 6.5 נק' ו-5.7 ריב' ב-21.5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-43 משחקים.

ארווין ג'ונסון
סנטר
2.11 מטר, 115.7 ק"ג
נולד: 21.12.67
עונה 12 בליגה (שלוש עונות בסיאטל, שש עונות במילווקי, עונה אחת בדנבר ועונה אחת במינסוטה)
עונה אחרונה: 1.9 נק' ו-3.5 ריב' ב-14.6 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-66 משחקים.

מאמן ראשי: פליפ סונדרס.

בן 49, עונה עשירית בליגה כמאמן - כולן במינסוטה.

במאי 1995 מונה כג'נרל מנג'ר של הקבוצה וכעבור חצי שנה נטל לעצמו גם את תפקיד המאמן. הוביל את הוולבס להופעת בכורה בפלייאוף כבר בעונתו הראשונה, כשכבר אז הוא משתית את המשחק של מינסוטה על העקרונות שיישמרו גם בשנים הבאות: שימוש רב בהגנה איזורית (גם כשזה לא היה מותר) סביב הנוכחות של גארנט באמצע, משחק התקפה סבלני ומבוקר - מה שנקרא 'משחק של אחוזים', ושימוש ברוטציה קצרה יחסית, של 8-9 שחקנים.

ל-NBA הגיע מיסטר פליפ לאחר קריירה מפוארת כמאמן בליגת ה-CBA החצי מקצוענית, שם דורג כמאמן השני בהיסטוריה של הליגה עם 253 ניצחונות בקריירה. את קריירת האימון שלו התחיל סונדרס במכללת גולדן ואלי לוטרן, אותה המכללה למאזן פנטסטי של 92 ניצחונות ו-13 הפסדים, כולל 0:56 בבית.

כשחקן, היה כוכב ענק בתיכונים ושחקן מוביל באוניברסיטת מינסוטה, אולם לא שרד את המעבר לכדורסל המקצועני ופנה לאימון.

יהיו עזר כנגדו:
רנדי וויטמן (אימן במשך שנתיים את קליבלנד. הגיע לקבוצה לפני שלוש שנים. גארד שעשה קריירה מפוארת למדי בליגה כשחקן)
ג'רי סיצ'טינג (שיחק 10 שנים ב-NBA והיה ידוע כשחקן הגנה מצוין. הפך לעוזר בקבוצה ב-1995. לפני כן שימש כסקאוט ואחראי על התפתחות שחקנים)
סיד לואו (אימן שנתיים במינסוטה בתחילת שנות ה-90, ובגריזליס בשנים 2000-2001)
דון זיירדן (עובד בקבוצה כעוזר מאז שנת 2000. היה עוזרו של סונדרס גם ב-CBA ובמכללות).


סייע בהכנת הכתבה: שימי ששון.