מחממים את הפארקט: דאלאס מבריקס

באופן חד פעמי, נפתח בדבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

הקרבן לניתוח ה-22 שלנו, המבריקס, עברו עוד קיץ משוגע, שאם התחזית האמיצה של גיל קדרון תתברר כנכונה, יחוויר לעומת הקיץ הבא.

(הכתבה הבאה בסדרה - על דנבר - תפורסם הלילה)

נוסדו ב-1980 ופועלים מאז תחת אותו השם בדאלאס.

אליפויות: 0

הקמתה של קבוצה בדאלאס, לאחר שנים ראשונות קשות, נחשבת לאחת ההצלחות הגדולות של ה-NBA. בשנות התשעים, הופעות הפלייאוף של היום נראו כמו פנטזיה רחוקה, כאשר דאלאס הציגה את הקבוצה הגרועה ביותר בליגה במשך מספר עונות רצופות, כולל עונה אחת של 10 ניצחונות בלבד (מספר 2 בדירוג המאזנים השליליים של כל הזמנים). עם הכניסה לשנות ה-2000, נפתח עידן חדש בעיר של הקאובויז. נקודת המפתח היתה כשמיליארדר ההייטק, מארק קיובן, קנה את הקבוצה מידיו של המולטי-מיליארדר רוס פרו, והפך אותה לביביי המטופחת שלו, מה שעשה אותה במהירות לאחת הקבוצות האטרקטיביות והמצליחות בליגה.

לא מעט שחקנים מוכשרים ונהדרים שיחקו במדי המאבס: רולנדו בלקמן, מארק אגווייר, דרק הארפר, ג'ייסון קיד, דל אליס, אדריאן דנטלי ועוד, אבל רק לאחרונה, בעקבות המחוייבות להצלחה (ושפע המזומנים) של קיובן, הצטרפה הקבוצה לליגה של הגדולות.

קיובן, איש אקסצנטרי ביותר ואוהד מוטרף, בנה מתקנים מפוארים, עטף את השחקנים (ואת האוהדים) במותרות ושילם כמה שהיה צריך כדי להביא כמעט כל כשרון שהג'נרל מנג'ר/מאמן, דון נלסון, ביקש. הוא גם הראה שיש דברים שכסף כן יכול לקנות, אבל לא נכללים בתקרת השכר, כמו מגבות מקטיפה ולפ-טופ לכל שחקן. פתאום, כולם רצו להיות בדאלאס. בין לבין, התנהג הבעלים הצעיר לא פעם ולא פעמיים בילדותיות שהפכה אותו ליקיר העיר ולחביבו של רואה החשבון של הליגה, שאסף ממנו מאות אלפי דולרים מקנסות. השופטים היו בדרך כלל אלו שספגו ממנו צרורי עלבונות, אבל גם הנהלת הליגה לא פיגרה הרבה מאחור. ב-4 השנים האחרונות התסכם כל זה באחת מהצגות הספורט הטובות בעולם, מבחינת מה שקרה על הפארקט ומסביב (מבצע האנצ'לאדה חינם הבלתי נשכח לכל משחק בו הקבוצה הגיעה ל-100 נק', שהשביע את האוהדים על בסיס קבוע), אבל נראה שגם בעיני עצמם לא הצליחו המאבס להפוך למועמדים של ממש לאליפות.

למרות ההעפלה לגמר המערב בפליאוף 2003, הרגישו קיובן ונלסון שמה שיש להם ביד, עם החורים בהגנה ובריבאונד, לא מספיק לאליפות. אז מה הם עשו? החליפו חצי קבוצה כמובן.

אנטואן (ג'יימיסון) ואנטואן (ווקר) הגיעו העירה בשני טריידים מוצלחים (בתמורה ללה-פרנץ וניק ואן אקסל, לא רע בכלל) ועל הפארקט שיחקה רוב הזמן חמישייה שכללה את שניהם פלוס נאש, פינלי ונוביצקי - אולי החמישייה המוכשרת ביותר התקפית ששיחקה בליגה. אולם, כימיה לא היתה שם וכבר מההתחלה היה ברור שזה לא זה. לדרק לקח זמן לא רק להתאושש מפציעה מוקדמת, אלא גם להתרגל למצב בו יש לו עוד שני חבר'ה על המשבצת. ווקר לא הסתדר עם אף אחד ובילה שעות נוספות על הספסל, ופינלי שוב לא הצליח להישאר בריא. בגזרת המאמן, לעיתים קרובות מדי נראה נלסון כאחד שמקווה שיפטרו אותו כדי שיוכל לפרוש לבית הקיץ שלו בטאהיטי.

בסטרץ' האחרון של העונה החלו שני הרוקיז של הקבוצה, ג'וש הווארד ומרקיז דניאלס, להשתלב בצורה מרשימה ברוטציה (בעוד הישבן של ווקר חפר לו כוך נעים בספסל). שני הצעירים סייעו לדאלאס לסיים במקום החמישי בקונפרנס והשלישי בבית המערב התיכון, עם מאזן של 30:52. היריבה בפליאוף הייתה סקרמנטו, ולאחר שבעה משחקים (שהיו, באורח פלא, הגנתיים ביותר), נשלחו הבוקרים הביתה לחשוב על עתידם.

הקהל של המאבס הוא שם דבר בליגה כבר שנים ארוכות מאוד, והעונה שעברה לא הייתה יוצאת דופן: המאבס דורגו במקום הראשון באחוזי תפוסה (איכשהו, הנתונים הרשמיים מראים על 105%) ובמקום השני בכמות אוהדים למשחק. גם במשחקי החוץ מופע הראן-אנד-גאן של המאבס שעשע רבים, ומיקם את הקבוצה במקום השמיני בדירוג מושכי הקהל עם 90% תפוסה לערב.

הקיץ של דאלאס היה מהעסוקים בליגה, אם לא העסוק ביותר.

כמעט כל קיץ מחליפים בדאלאס את כל מה שאפשר להחליף, כך שההפיכה הנוכחית התקבלה כדרכו של עולם בקבוצה וסביבתה. ההתחלה הייתה מבטיחה, עם שמועות עקשניות ששאק יהפוך לקאובוי בטרייד בומבסטי (בתמורה לנאש, ג'וש הווארד וכל החוזים הנגמרים הקיימים בטקסס רבתי), מהלך שהיה משרדג את הקבוצה למועמדת מספר אחת לאליפות. אח, רק לחשוב על שילוב של נוביצקי ושאק גורם לכל אוהד כדורסל לרייר. אבל השורה התחתונה היתה, איך נאמר, פחות מקיימת.

הספלאש הראשון של הקיץ, והסדק הראשון בתדמיתו של קיובן כאחד שלא מפספס מטרה שסימן לעצמו, התרחש ממש ביום הראשון של שוק השחקנים: סטיב נאש קיבל מפיניקס הצעה מדהימה של 65$ מיליון לשש שנים, חוזה ארוך יותר וגבוה הרבה יותר מזה שהגיש לו הבוס הקודם שלו. סטיב קפץ מיד לטלפון הציבורי הראשון, שלשל אסימון והתקשר אליו בניסיון לתת לשניהם הזדמנות לשפר את ההצעה, הרי נאש בכלל לא רצה או התכוון לעזוב. מקורבים לשחקן טענו שגם חוזה בסביבות ה-60 מיליון היה משאיר את נאש בקבוצה, אבל קיובן ההמום לא הסכים לשנות את ההצעה הראשונית. הטלפון הבא של נאש היה לחברו הטוב ביותר, נוביצקי, והוא אמר לו בלב כבד: גבר, זה מלא כסף - לך על זה.

אז נאש הלך על זה וברחובות הכרך התנגנו להן מילים משירו של אל גרין: This house just ain’t no home כשאתה לא שם...

לפתע, עמדו קיובן את נלסון בפני מצב לא פשוט, כשבידיהם סגל לא מאוזן וללא הלב והמנוע של הקבוצה בשנים האחרונות. הדעה הרווחת הייתה שעם נאש הלכו גם הסיכויים לאליפות. אבל לנלי היה עוד מספיק זמן לרקוח כמה וכמה עסקאות: לפני הדראפט נשלח ג'יימיסון, שקיבל את תואר השחקן השישי של השנה, לוושינגטון בתמורה לכריסטיאן לייטנר (שהמשיך למיאמי), ג'רי סטאקהאוז, והבחירה החמישית - שהפכה במהרה לרכז דווין האריס ממכללת וויסקונסן (עליו בהמשך). בחלק השני של התרגיל, האנטואן השני וטוני דלק נבעטו (עם מזוודת ירוקים כמובן) לאטלנטה, כשאת הדרך ההפוכה עשו הקומבו-גארד ג'ייסון טרי, הפורוורד אלן הנדרסון והזכויות לבחירת סיבוב ראשון בדראפט של 2007. בין לבין הוחתם דניאלס על חוזה לחמש שנים.

נלסון קיבל בזרועות פתוחות את הבחירה ה-21 של הדראפט, שם נבחר לו פאבל פודקולזין, סנטר רוסי ענק שלא יהיה רלוונטי לפחות שנה-שנתיים, אבל עשוי להתגלות כגניבה אמיתית. לפני הדראפט היו שמועות שגרסו כי הנלסונים ממש אוהבים את הדוב הרוסי, כל כך אוהבים שאולי יעזו ללכת עליו בבחירה החמישית. למזלם, אוקונור מהג'אז סבל מאי שפיות זמנית ו-ויתר על הבחירה שלו בתמורה לבחירת סיבוב ראשון עתידית (שתהיה, במקרה הטוב, בסוף הסיבוב הראשון). הטיעון של יוטה שהם לא רצו שלושה שחקני שנה ראשונה בבת אחת לא משכנע אותי, כי לבטח ניתן היה להשיג יותר מבחירה בתמורה לבחירה מנלסון.

אבל המהלך האחרון של הקיץ היה אולי המשמעותי ביותר. קיובן הצליח סוף סוף להביא לקבוצתו סנטר דומיננטי, כשאריק דאמפייר, שכבר נראה סגור בניקס, הוטס מהמפרץ יחד עם אוון אשמייר ודן דיקאו בתמורה לאותו לייטנר (סוכן הנסיעות שלו עשה עליו קופה הקיץ), אדוארדו נחארה ושתי בחירות דראפט עתידיות. שכחתי משהו? אה כן, הייתה גם מזוודה מלאה ב-$$$.

עסקה נוספת שלא זכתה לתשומת לב (ודי בצדק יש לציין) החזירה הביתה את קלווין בות' בתמורה לדני פורטסון. אם בות' ייתן 15 דק' של הגנה ללא פרשות ומלחמה בריב', כולם יהיו מרוצים.

ככה, פחות או יותר, תיראה הרוטציה של נלי בעונה הקרוב:

רכז: ג'ייסון טרי (מחליף ראשון יהיה הרוקי דווין האריס. אופציה נוספת היא דניאלס)
שוטינג: מארקיז דניאלס (מאחוריו יחכה סטאקהאוז)
סמול: פינלי (גוש הווארד יגבה אותו, כשגם סטאק ומארקיז יכולים לעזור)
פאואר: נוביצקי (ברגעים המעטים שהדיגלר ירד לספסל יעבור נלי ככל הנראה לסופר-סמול-בול)
סנטר: דאמפייר (מאחוריו קלווין בות')

1. נתחיל משאלת השאלות - מי ינהל את המשחק עכשיו, כשאין אף אחד באיזור שקוראים לו סטיב נאש? יש שלוש אופציות, אז הבה נסקור אותן:

א. טרי. JT הוא סקורר, דריבלר ומוסר מוכשר בטירוף, אבל יותר מספר שתיים מאשר פוינט גארד, שמפאת צנימותו (81 ק"ג) ונמיכותו (1.88 מ'), הפך בליגה לרכז. נאש מסר בעונה שעברה כמעט 9 אס' למשחק, בעוד טרי בקושי הגיע ל-5.5, וזו אחת הסיבות המרכזיות לדאגה. הסיבה השנייה למחסור שינה בדאלאס היא קצב איבודי הכדור של טרי (שכבר גרם לנלסון לגעור בו לא פעם ולא פעמיים במחנה האימונים) והסיבה השלישית היא חוסר יעילותו עד-כה במהלכי הפיק-אנד-רול. טרי בהחלט טוב מנאש בהגנה, אבל אנחנו מדברים על בחור ששיחק כל חייו בקבוצות מפסידות ואין לו שום דבר שמתקרב ללב ולווינריות של הקנדי. בכלל, מהרגע שטרי נחת בשדה התעופה של דאלאס מתרוצצות שמועות על כך שלקראת הדד-ליין הוא יועבר בטרייד (מישהו אמר קיד?) לקבוצה אחרת, וזה אף פעם לא חדשות טובות.

ב. לנלסון יש את דווין האריס כגיבוי, אבל בטרום העונה גם הרוקי לא פרח כמנהל משחק, והתבלט יותר כקלע. אולם, למרות זאת, גורמים במועדון מתעקשים שהיה לו מחנה טוב משל JT. סקאוטינג ריפורט על האריס, שנעשה במיוחד עבור ESPN, מספר על רכז גבוה, מהיר, זריז, עם יד טובה מבחוץ. מדברים על שחקן שאוהב לרוץ עם הכדור בכל הזדמנות. אבל גם לגבי האריס נשאלות שאלות לגבי תפקודו – רכז או קלע?

ג. החלק האחרון של המשולש הזה בפוינט הוא מארקיז דניאלס. גם הוא עשוי לקבל דקות רבות כמנהל המשחק במידה ושני הראשונים לא יספקו את הסחורה. בשנה שעברה, למשל, טרביס בסט וטוני דלק לא עשו את העבודה, מה שהפך את המרקיז דה-דניאלס ליחידי שנתן לנאש לנוח.

2. לאחר שנאש עזב לפיניקס, קיובן אמר שהכל היה עניין של כסף וכי הוא לא רצה להתחייב לשחקן בן 30 לשנים כה רבות. אבל אז הוא החתים את דאמפייר, שנכנס גם הוא לעשור הרביעי בחייו, על חוזה ענק של 70 מיליון לשש שנים, 10 מיליון יותר מהסכום שהיה משאיר את סטיבי בבית. רק אחד מהשניים הוכיח את עצמו כאולסטאר וכשחקן מוביל לאורך שנים רבות (רמז: זה לא השחקן שנראה במדי המאבס בעונה הבאה). המחשבה על הסכומים שדאמפ יקבל כשהוא בגילאים 35 ו-36, מעוררת בחילה. ובכלל, מאחד שמוסיף מיליוני דולרים לכל טרייד רק כדי שיהיה קל יותר לבלוע אותם, הדאגה הפתאומית לכסף שישולם לשחקן שהפיח רוח חיים במועדון נראית, לי לפחות, קצת מוזרה. דאמפ, אחרי עונת חוזה משובחת, ייתן לנלי בחור שיכול לקחת ריבאונדים, לתת מכות וגם להוריד איזה גג פה ושם. השורה שלו בשנה שעברה הייתה 12, 12 ו-2, וכל אוהד מאבס יחתום כאן ועכשיו על שחזור השורה העונה. אולם, גם בהנחה האופטימית שדאמפ יישאר בריא, סביר כי נראה ירידה בכמות הנקודות ועליה מסויימת בשתי הקטגוריות האחרות. זה התסריט האופטימי כמובן. כל זאת יכול להתהפך במידה שנלי לא ישכיל לשלב את הסנטר הכבד והגמלוני במשחק הריצה שלו וחוזה ה-מיליון 70 הזה ייזכר לדראון עולם.

3. כולם סומכים על נוביצקי שיידע להתעלות מעל העצב שכרוך באיבוד חברו הטוב, ויעלה לרמת הגארנטים והדאנקנים. אין ספק שהגרמני מסוגל לטפס לרמות של 27 נק' ו-11 ריב' לערב, אבל מעתה הוא יצטרך ליצור לעצמו יותר משהיה רגיל בשנים האחרונות. אל תטעו – הוא מסוגל לעשות זאת. דרק עובד קשה כל קיץ ובדאלאס מספרים שסיגל לעצמו מוב חדש מתחת לסל – הוק שוט. את זה אני צריך לראות. החדשות הרעות הן שבראיונות שקיים לאחרונה, לא נשמע דרק דיגלר משוכנע שיש לו קבוצה שיכולה להגיע רחוק והסתפק באמירה סתמית "אם נשתפר, אנחנו יכולים להיות קבוצה טובה". זה לא בדיוק מה שאתה רוצה לשמוע מהפרנצ'ייז פלייר שלך, שחקן שחוסר הנכונות של קיובן לוותר עליו עלה לו בשירותיו של שאקיל. עכשיו הגיע הזמן להוכיח שהוא שווה את זה.

4. לנלסון ובנו יש רוטציה סופר מגוונת והאופציות רבות ומרובות בכל עמדה ועמדה. קואץ' יכול להעמיד את המאמן היריב בפני אינספור מיס מאצ'ים, בדיוק כמו שהוא אוהב. אבל, אסור לשכוח שלאחר ההדחה המאכזבת בסיבוב הראשון אשתקד, רבים טענו שצפוי שינוי בכס המאמן. לבסוף נלי הושאר, ככל הנראה בעיקר מסיבות כלכליות (פיצוי פיטורין בגובה של 10 מיליון דולר) ולצוות שלו הצטרף אייברי ג'ונסון כעוזר מאמן וכאחראי לשיחות מוטיבציה, מומחיות שחסרה מאוד בשנה שעברה (אותה בילה בגולדן סטייט). במידה ושום דבר לא ייתחבר בעיר האורוות וקיובן ייאלץ לבצע שינוי – עוד מישהו מלבד נלסון מסוגל בכלל לאמן את החבורה הזו?

5. למה נלי צריך היה את כאב הראש בשם סטאקהאוז בקבוצה? בתחנות האחרונות שלו הוא הוגדר כ"סרטן בחדר ההלבשה" והנכונות שלו לעלות מהספסל (למרות ההצהרות לעיתונאים) עדיין טעונה הוכחה.

6. ג'וש הווארד ימשיך בקו העלייה? מרקיז דניאלס יצדיק את החוזה? כן וכן.

המטרה: מקום ברביעייה המובילה של המערב ופלייאוף ארוך. זה מה שכולם ייאמרו לכם בחדרי התקשורת, אבל בפועל, מקום בפלייאוף ופייט בסיבוב הראשון יכול להשאיר את קיובן רגוע, יחסית, לעוד שנה. נוביצקי, דניאלס, הווארד והאריס צריכים להראות שביחד הם מהווים שלד איתן לעתיד.

תסריט אופטימי: ג'יי-טי והאריס משכיחים את נאש, הדרק מועמד ל-MVP ודאמפייר נותן את כל הלב בכל משחק ומשחק. 50 וקצת ניצחונות מסדרים למאבס מקומות 3-4 ויתרון הביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף.

תסריט פסימי: הרבה מאוד יכול להתקלקל פה. אז בואו נסכם שלפחות ארבעה מסימני השאלה נענים בשלילה ודאלאס מוצאת את עצמה הולכת אחורה, תקועה בתור הצפוף והארוך מחוץ לשמינייה הפותחת של המערב. קיובן מבין שאין לו בשביל מה לשלם כל כך הרבה כסף כשאין הישגים והשחקנים נשלחים לארבעת כיווני הרוח. הקבוצה נכנסת לתהליך של בנייה מחדש.

תחזית: וואו, ד'יס איז אה טאף וואן. לטעמי, יש יותר מדי בעיות, תהיות ושאלות בצוות של נלסון. אלא אם כן יבוא איזה בולקאסטר טרייד שישנה את כל התמונה, אני לא רואה את הקאובויס של קיובן נכנסים לשמינייה. לדעתי זו תכלול את הספרס, וולבס, קינגס, רוקטס, ג'אז, גריזליס, סאנס ולייקרס (לאו דווקא בסדר הזה). אתם מוזמנים לחזור אליי בקיץ ולהגיד לי שאני אידיוט. אני רגיל.

דווין האריס
פ. גארד
1.91 מ', 84 ק"ג
נולד: 27/2/83
רוקי (אחרי 3 שנים במכללת וויסקונסין. בעונתו האחרונה רשם ממוצעים של 19.5 נק', 4.3 ריב' ו-4.4 אס' למשחק.)

ג'ייסון טרי
פ.גארד
1.88 מ', 82 ק"ג
נולד: 15/09/1977
עונה שישית בליגה (כולן באטלנטה)
עונה אחרונה: 16.8 נק', 5.4 אס', 4.1 ריב' ו-1.53 חט' ב-37 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

ג'רי סטקהאוז
גארד-פורוורד
1.98 מטר, 99 ק"ג
נולד: 05/11/1974
עונה עשירית בליגה (2.5 בפילדלפיה, 4.5 בדטרויוט, שתיים בוויזרדס)
עונה אחרונה: 13.9 נק', 3.6 ריב' ו-4 אס' ב-29.8 דקות למשחק. שותף ב-26 משחקים.

מארקיז דניאלס
גארד-פורוורד
1.98 מ', 91 ק"ג
07/01/1981
עונה שנייה בליגה
עונה שעברה (בדאלאס): 8.5 נק', 2.6 ריב' ו-2.6 אס' ב-19 דק' משחק בממוצע. שותף ב-56 משחקים.

טריק עבדול-ווהאד (צרפת)
גארד-פורוורד
1.98 מ', 106 ק"ג
03/11/1974
עונה שמינית בליגה (שנתיים בקינגס, חצי עונה באורלנדו, שנתיים בדנבר ושתי עונות וחצי בדאלאס)
עונה אחרונה: לא שיחק - וכנראה שלא ישחק גם העונה.

מייקל פינלי
גארד-פורוורד
2.01 מ', 102 ק"ג
06/03/1973
עונה עשירית בליגה (עונה וחצי בפיניקס, מאז בדאלאס)
עונה אחרונה: 72 מש', 38.6 דקות, 18.6 נק', 4.5 ריב', 2.9 אס', 1.17 חט'.

ג'וש האוורד
ס. פורוורד
2.01 מ', 95 ק"ג
28/04/1980
עונה שנייה בליגה
עונה שעברה (בדאלאס): 8.6 נק', 5.5 ריב' ו-1 חס' ב-23.7 דק' למשחק. שותף ב-67 משחקים.

אלן הנדרסון
פורוורד-סנטר
2.06 מ', 109 ק"ג
נולד: 02/12/1972
עונה עשירית בליגה (כולן באטלנטה)
עונה אחרונה: 4 נק' ו-3.5 ריב' ב-11.3 דקות למשחק. שותף בשישה משחקים בלבד.

דרק נוביצקי (גרמניה)
פורוורד-סנטר
2.13 מ', 111 ק"ג
19/06/1978
עונה שביעית בליגה (כולן בדאלאס)
עונה אחרונה: 77 מש', 38 דקות, 22 נק', 8.7 ריב', 2.7 אס', 1.19 חט', 1.35 חס'.

שון בראדלי (גרמניה)
סנטר
2.29 מ', 125 ק"ג
22/03/1972
עונה 12 בליגה (שנתיים וחצי בסיקסרס, עונה אחת בנטס ושבע וחצי עונות עם דאלאס)
עונה אחרונה: 66 מש', 11.7 דקות, 3.3 נק', 2.6 ריב', 1.12 חס'.

קלווין בות'
סנטר
2.11 מ', 105 ק"ג
נולד: 07/05/1976
עונה שישית בליגה (עונה וחצי בוושינגטון, חצי עונה בדאלאס, שלוש בסיאטל)
עונה אחרונה: 4.9 נק' ו-3.9 ריב' ב-17 דקות למשחק. שותף ב-71 משחקים.

אריק דאמפייר
סנטר
נולד: 14/07/1974
2.11 מ', 120 ק"ג
עונה תשיעית בליגה (אחת באינדיאנה, שבע הבאות בגולדן סטייט)
עונה אחרונה: 12.3 נק', 12 ריב' ו-1.85 חס' ב-32 דק' משחק. שיחק 74 משחקים.

פאבל פודקולזין (רוסיה)
סנטר
2.26 מ', 118 ק''ג
נולד: 15/1/85
רוקי

צוות מקצועי

מאמן ראשי: דון נלסון (משמש גם כג'נרל מנג'ר של הקבוצה)

עונה 27 כמאמן ראשי בליגה, ו-40 שנות נסיון בסה"כ ב-NBA, כשחקן, מאמן ומנהל. רק ללני ווילקנס יש יותר משחקים כשחקן ומאמן בליגה. נבחר שלוש פעמים כמאמן העונה (1983, 1985, 1992), ומחזיק במספר הנצחונות השלישי בהיסטוריה. נבחר לאחד מעשרת המאמנים הגדולים בכל הזמנים והוביל את נבחרת החלומות השנייה לזכייה באליפות העולם בטורונטו ב-1994. מה חסר? ניחשתם, אליפות. אפילו הופעה בסדרת הגמר אין.

נלי הוא מומחה גדול בזיהוי כשרון, ובאמתחתו בחירות דראפט רבות שהפכו לאול-סטארים: מרקוס ג'ונסון, סידני מונקריף, מיץ' ריצ'מונד, טים הארדוויי, לאטרל ספריוול, כריס וובר, נאש, פינלי, נוביצקי ועוד. הוא גם יודע למצוא שחקני משנה נהדרים ממעמקי ליגות שונות, ביניהם: ג'ון סטארקס, שארונס מרצ'ולניס ומריו אלי (נוביצקי כבר אמרנו?).

את המבריקס בנה נלסון באותו סגנון בו בנה את הווריורס מגולדן סטייט (1987-1992) – קבוצה רצה, שבונה על כך שתקלע יותר מיריבותיה. לפני הגעתו לווריורס, הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף בתשע מעשר עונות, ולאחר עזיבתו היא רשמה אפס כאלו.

נלסון דוגל בחיפוש בלתי נלאה אחר מיס-מאצ'ים, ומשתמש בכל הטריקים המוכרים והלא מוכרים על מנת לנצח משחקים. החל בכניסות לפארקט במטרה להיות מורחק כשהוא מבחין שהחניכים שלו מנומנמים, וכלה בהאק-אה-שאק. בדאלאס הוא בנה קבוצה שיודעת לרוץ, לקלוע כמו מטורפת תוך כדי הימנעות מאיבודים. בו בזמן אין באיזור חיוג של דאלאס אף אחד שיודע לשמור בשיט. בשנה האחרונה ההילה של נלי החלה להתעמעם, במיוחד בהדחה מול הקינגס העייפים של העונה שעברה, אותה ניתן לזקוף לא מעט לחובתו. לעיתים נראה שהלהבה כבר לא דולקת כמו פעם ושהפרישה נראית מתוקה יותר מאשר עוד ניסיון (כושל) לזכות באליפות.

יהיו עזר כנגדו:
דוני נלסון (רשום גם כאחראי למהלכים המקצועיים של הקבוצה. בחור מבריק שמנהל את העסק המשפחתי יחד עם אבא)
דל האריס (ממשיך עונה חמישית בקבוצה. זכה בעבר בתואר מאמן העונה כשהיה בלייקרס והקיץ אימן את נבחרת סין באולימפיאדה)
צ'ארלי פרקר (נמצא במועדון מאז 1996. ניסיון של מעל לשני עשורים באימון)
לארי ריילי (עונה שנייה כעוזר, לפני כן שימש כסקאוט במשך שנתיים)