פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הכבוד האבוד של ג'ורג' מיני

        כמעט 40 שנה נשא האצטדיון בנצרת עילית את שמו של ג'ורג' מיני, אמריקאי שתרם לבנייתו. לפני חודש נמצא מיליונר חדש

        פתאום קם אדם ומגלה שהחליפו את שם האצטדיון שנשא את שמו במשך כמעט 40 שנה. זה מה שאמור היה להרגיש ג'ורג' מיני, ציוני נלהב ותומך מושבע של מדינת ישראל, שבוודאי מתהפך בקיברו בארצות הברית ולא מבין למה מגרש הכדורגל בנצרת עילית כבר אינו נושא את שמו.

        לאחרונה הוחלף שם האיצטדיון והוא נקרא כעת על שמו של ארווין גרין, יהודי עשיר מקנדה, שמרבה לתרום לפרוייקטים בהם מעורבים יהודים וערבים התורמים לנושא הדו קיום. גרין תרם כ- 2.5 מיליון דולר להקמת היציעים החדשים, לשיפוץ חדרי ההלבשה ושידרוג כר הדשא. מאוחר יותר הוסיף תרומה של 250 אלף שקל להתקנת תאורה במגרש. לפני כחצי שנה נערך טקס חגיגי בהשתתפות ראש העיר, מנחם אריאב נציגי הפועל נצרת עילית, ובמעמד התורם גרין, בו נקרא האיצטדיון רשמית על שמו. לג'ורג' מיני לא היה זכר בטקס.

        במשך שנים ארוכות ידעו חובבי הכדורגל בנצרת עילית שהאיצטדיון נקרא על שם ג'ורג' מיני, למרות שאף אחד לא ידע מי האיש, מה תרומתו להקמת האיצטדיון ועל שום מה ולמה זכה בכבוד. תחקיר ידיעות הגליל מגלה כי ג'ורג' מיני היה יושב ראש האיגודים המקצועיים בארצות הברית ובהיותו יהודי סייע רבות לפרוייקטים שונים בישראל. הקבוצה הייתה באותן שנים תחת אחריות ההסתדרות, שקיימה קשרים הדוקים עם האיגודים המקצועיים בארצות הברית, שכללו חילופי משלחות וחילופי מידע, כשהרוח החיה מאחורי היוזמה היה מי שעמד בראש האיגודים המקצועיים.

        הפועל קרית נצרת (כך נקראה בשנים הראשונות להקמתה לפני ששמה שונה לנצרת עילית), שיחקה באותן שנים בליגה ג' במגרש ללא דשא סמוך למשרדי מע"צ. במגרש לא היו יציעים ורק חבל הפריד בין השחקנים לאוהדים. אפילו חדרי הלבשה לא היו והשחקנים נהגו להתלבש בבניין ההסתדרות ומשם לצעוד רגלית למגרש.

        יעקב גולדברג, ששימש במשך 30 שנה כמזכיר אגודת הפועל נצרת עילית ומכיר את הנושא מקרוב נזכר: "בתחילת שנות ה- 60 העיר הייתה בחיתוליה והחליטו שיש צורך לבנות איצטדיון ראוי. באופן טבעי נעשתה פנייה לג'ורג' מיני, שמייד הביע התלהבות לסייע, למרות שבאופן אישי העדיף כדורסל כמו כל אמריקאי ממוצע ולא היה לו שמץ של מושג בכדורגל. הוא גייס כספים, רתם ספונסרים רבים והאיצטדיון שהוקם היה בשנות ה- 60 וה- 70 אחד המשוכללים ביותר בצפון. כאות הוקרה על הסיוע שלו הוחלט לקרוא לאיצטדיון על שמו".

        "כולם הכירו את השם ג'ורג' מיני, אף אחד לא ידע מיהו"

        ב- 1965 נחנך האיצטדיון על שם ג'ורג' מיני רשמית. במגרש הוצב שלט קטן שסיפר כי האיצטדיון נקרא על שמו, אבל במרוצת השנים השלט נעלם. "כולם הכירו את השם ג'ורג' מיני וידעו שהמגרש נקרא על שמו, אבל אף אחד לא ידע מי היה האיש ולמה זכה בכבוד", אומר שלמה אדלר, גדול כדורגלני הפועל נצרת עילית בכל הזמנים.

        יעקב גולדברג תובע את עלבונו של מיני ואומר: "עשו מעשה לא יפה. ג'ורג' מיני זכה בכבוד משום שבלעדיו האיצטדיון לא היה מוקם. ביום בהיר שוכחים את פועלו, אולי בגלל שזה סיפור שקרה לפני 40 שנה. זה לא יפה ולא מכובד".

        האיצטדיון והקרקע עליו בנוי המגרש שייכים רשמית להסתדרות, אולם לפני כ- 10 שנים עבר המגרש לאחריותה של העירייה, משום שההסתדרות לא הייתה מסוגלת לתפעל את המגרש וצברה חובות של מאות אלפי שקלים עבור מים. שדרוג המגרש, גיוסו של ארווין גרין לטובת השיפוצים וההחלטה לקרוא את המגרש על שמו היו באחריות העירייה.

        ראש עיריית נצרת עילית, מנחם אריאב, אומר בתגובה: "האיצטדיון הוקם על ידי ההסתדרות לפני כמעט 40 שנה והיא העניקה לו את שמו של ג'ורג' מיני. אנחנו רכשנו את האיצטדיון מההסתדרות בסכום השווה למיליון דולר. מאחר ומשפחת גרין תרמה סכומים בלתי מבוטלים לשיפוץ המגרש הוחלט כי האיצטדיון ישא את שמו". אגב, אריאב שימש בעת הקמת האיצטדיון כמזכיר מועצת הפועלים.