מחממים את הפארקט: יוטה ג'אז

נתחיל, כי התרגלנו, בדבר במערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

את העשירייה השניה סוגרת יוטה, שלהפתעת כולם המשיכה לנגן לא רע גם בלי סטוקטון ומלון בעונה שעברה, ובקיץ האחרון העמידה בידי קואץ' סלואן תזמורת של ממש. גיל קדרון ינגן לכם את סיפורה.

יריית הפתיחה, כאמור, מתקרבת, ואנחנו מעלים את קצב פרסום הכתבות. הפרק הבא - על יוסטון - יפורסם הערב. תיהנו.

הקבוצה נוסדה ב-1974 בניו אורלינס, עיר הג'אז, ומכאן גם שמה. כוכבה הגדול ביותר היה "פיסטול פיט" מארביץ' המנוח, אחד הגארדים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל, אמן הלהטוטים והמסירות העיוורות.

בשנת 1979 עברו הג'אז לבירת מדינת המורמונים ביוטה, סולט לייק סיטי, שם דשדשו מספר שנים, עד למינויו של ג'רי סלואן לתפקיד המאמן ולבחירתם של ג'ון סטוקטון (1984, בחירה מספר 16) וקרל "הדוור" מלון (1985, בחירה מספר 13). בהנהגתם הגיעה הקבוצה לפליאוף כל שנה ושנה ופעמיים גם לסדרת הגמר של ה-NBA. בשני המשחקים כשלו חניכיו של סלואן מול הבולס של ג'ורדן. בסוף עונת 2002/03 נפרדה יוטה מהצמד שניגן את דואט הג'אז כל כך יפה - סטוקטון פרש לטובת המשפחה ומלון לטובת רכבת השדים בלוס אנג'לס.

בלי סטוקטון ומלון, יוטה החמיצה את הפליאוף לראשונה מזה 20 שנה, לאחר שסיימה במקום האחרון בבית המערב התיכון. עם קירילנקו ככוכב יחידי זה היה די ברור, נכון?

אז זהו שלא. ממש לא.

מי שכן נשאר מהמשולש הנפלא של הג'אז הוא קואץ' סלואן, שהצליח להוציא מים מן הסלע ולהוליך סגל מאותגר-כשרונית לעונה של 42 ניצחונות ו-40 הפסדים, משחק אחד בלבד מהמקום השמיני והפלייאוף. בית המיד-ווסט היה פשוט מפלצתי בעונה שעברה ואתם מוזמנים לדפדף לרגע לכתבה שידידי אלכס גולדנשטיין כתב על הג'אז בעונה שעברה - תראו שהמציאות התעלתה אפילו על החלום הורוד ביותר של האוהדים השרופים של יוטה.

סלואן יצר בקבוצתו משמעת ברזל, הגנה אגרסיבית והתקפה בעלת תנועה בלתי פוסקת לכל הכיוונים, וזה עבד. כל מי שחשב שסלואן הוא רק פיק-אנד-רול ("סטוקטון טו מלון"), גילה מאמן סתגלן שיודע להתאים את עצמו לשחקניו. התגלה בפנינו גם אדם חזק ביותר - אשתו של סלואן חלתה במהלך העונה במחלת הסרטן (ונפטרה מעט לאחר סיומה), אבל סוס העבודה הזה לא הפסיק לעבוד. לא יודע מה אשתו חשבה על זה, אבל אוהדי הג'אז הכניסו אותו עוד יותר עמוק ללב.

קירילנקו, השרוך הרוסי, הקלאץ' של הקלאץ', הפך לאולסטאר ולשחקן פנטזי NBA מוערך ביותר בזכות יכולת האול-אראונד המדהימה שלו, קרלוס ארויו הראה שכדורסל יש גם בפורטו ריקו ושחלק לא מבוטל מההצלחה של סטוקטון נבע גם מהשיטה של סלואן, הרפרינג נתן את העונה הטובה ביותר שלו עד שנפצע, והסגל המשלים עשה מעל ומעבר ליכולותיו הטבעיות בדרך לשנה פנומנלית.

הקהל המורמוני של הג'אז יודע להעריך כדורסל נכון ויפה, ופחות מעניינים אותו סופרסטארים והיילייטס. לכן שחקנים כמו ראג'ה בל וראול לופז הצליחו למשוך את יוטה למקום החמישי בממוצע האוהדים במשחקי הבית (19,135) ושמיני באחוזי תפוסה (93.8%). בשאר ארה"ב, לא באופן מפתיע יש לציין, העדיפו לראות קבוצות אטרקטיביות יותר כמו סיאטל או הקליפרס, והג'אז סיימו במקום ה-18 בלבד באחוזי תפוסה במשחקי חוץ (86%).

בשורה התחתונה, היתה זו עונה בה הונחו היסודות לעתיד ובמועדון היו מרוצים עד הגג מכך שלא נאלצו לשקוע למצולות הליגה לאחר עזיבת הפרנצ'ייז פליירס של הקבוצה. קבלו תיקון קל, בנאדם אחד לא היה מבסוט – הלא הוא קואץ'. "לא הייתי כל כך מרוצה. הרבה אנשים שמחו, אבל עבורי אם אינך מגיע לפליאוף בליגה הזו – זו עונה רעה מאוד".

אם חשבתם שהעונה שעברה האירה פנים ליוטה, אז מה נאמר על הקיץ שבא אחריו? נאמר שהעונה עוד לא החלה וה-GM קווין אוקונור כבר מסומן כמועמד מוביל לקבל מחבריו את התואר "מנהל השנה".

בסגל של השנה שעברה היה מחסור אחד בולט במיוחד – לא היו שחקני פנים שיכלו להתקרב להגדרה של "לגיטימיים". אז אוקונור ניגש לעבודה והשיג לסלואן חיזוק ראוי לשמו.

הבומבה היתה כמובן החתמתו/גניבתו של קרלוס בוזר מתחת לאף המנומנם של החבר'ה בקליבלנד. בצל העסקה הזאת הוחתם הטורקי ממו אוקור, שבחר לעזוב את דטרויט ולארי בראון. והרי לכם הקו הקדמי החדש של הג'אז: קירילנקו, בוזר ואוקור. כמה קבוצות בליגה יכולות להתפאר בשלישייה חזקה יותר?

בקו האחורי יש חדשות לא פחות טובות לאחר שגורדן גיריצ'ק (שהגיע באמצע העונה בטרייד עם אורלנדו) וקרלוס ארויו חתמו על חוזים חדשים. גיריצ'ק צפוי לתת עונה יציבה וטובה יותר מהקודמת, וארויו יבוא עם הרבה יותר בטחון לאחר שטחן עד דק את נבחרת ארה"ב באולימפיאדה, כשהוא מציג סדרה של משחקים מרשימים. הסמול פורוורד מאט הרפרינג החלים מהפציעה ונחוש לחזור לעצמו העונה.

נקודה שחורה אחת בקו האחורי הייתה הפציעה הקשה (הנוספת) של הרכז המחליף, ראול לופז. לא ברור אם לופז יוכל לשחק העונה וכעת נפער חור גדול בעמדת הרכז המחליף (אבל על כך בהמשך).

לאוקונור היו לא פחות משלוש בחירות בסיבוב הראשון בדראפט האחרון, וקריס האמפריז וקירק סניידר הגיעו עם הפיקס מספר 14 ו-16, בהתאמה. דווקא הבחירה השלישית של יוטה הובילה לאחד המהלכים התמוהים של הדראפט, שעלול עוד לרדוף את ה-GM של הג'אז במשך שנים רבות: במקום ה-21 בחרה יוטה את הענק הרוסי פאבל פודקולזין (2.26 מ', 118 ק"ג) ומיד העבירה אותו לדאלאס בתמורה לבחירת סיבוב ראשון עתידית. מה ההגיון, חבר'ה? הרי אותה בחירה שאוקונור יקבל מהמאבס לא תהיה גבוהה בהרבה – אם בכלל – מהמקום ה-21. אז למה לא להשאיר אצלך את הסנטר האימתני הזה ולטפל בו טוב טוב כדי שיהפוך לאיזה בייבי-שאק בעוד כמה שנים? במשפחת נלסון שמחו לקבל את המתנה לאחר שראו כבר כמה פעמים את פודקולזין והתלהבו עד השמיים מהכשרון והשליטה בכדור. אבל מכיוון שכל שאר המהלכים של הג'נרל מנג'ר היו מהמשובחים, נייחס לעצמנו את חוסר היכולת להבין את המהלך.

שני הרוקיז שכן נשארו בסולט לייק סיטי לא צפויים לשחק יותר מדי העונה, אבל תחת הדרכתו של סלואן יש להם סיכוי טוב להפוך לשחקנים מצויינים בהמשך. האמפריז הוא פאוור פורוורד שכבר זכה לכמה השוואות לקרל מלון, וסניידר הוא גארד אתלטי, חזק מאוד ומגוון.

חמישה שחקנים עזבו את יוטה הקיץ: גרג אוסטרטג, טום גוגליוטה, מייקל ראפין, מוריס וויליאמס, ומיקי מור. על אף אחד מהם לא מזילים אוהדי הג'אז דמעה, בטח לא על אוסטרטג, השילוב האנושי בין הדחליל לאיש הפח.

החמישייה הצפויה:
פ. גארד: ארויו (על מחליפו האפשרי בהמשך)
ש. גארד: גיריצ'ק (הראפרינג יגבה ולבטח גם יפתח פה ושם, ראג'ה בל מאחוריהם)
סמול: קירילנקו (הארפרינג ובל מאחוריו, אולי גם גיריצ'ק)
פאוור: בוזר (קירילנקו גם ישחק ככל הנראה קצת פאוור)
סנטר: אוקור (בוזר וג'ארון קולינס יגבו)

1. נתחיל עם סימן השאלה שהעלה סלואן עצמו: "אנחנו צעירים מאוד... אני לא בטוח שאנחנו יודעים איך לעשות כל מיני דברים". השחקן הוותיק ביותר של יוטה הוא הרפרינג, קשיש בן 28. מה עם החמישייה? ארויו שיחק רק עונה אחת כרכז פותח, AK47 עוד לא בן 24, וגיריצ'ק, אוקור ובוזר מתחילים את העונה השלישית שלהם בלבד. מי ינהיג את החברה האלה כשיבואו רגעים קשים? תשובה אחת יכולה להיות קירילנקו ותשובה אחרת עשוייה פשוט להיות – סלואן עצמו.

2. ארויו מגיע לעונה הזו בכושר הטוב ביותר שלו אי פעם ועם בטחון עצמי בשמיים (תסמכו על סלואן ששאננות לא תהיה פה), אבל ללא רכז מחליף הוא ייאלץ לתת 40 דק' מצויינות כל ערב. סלואן כבר עשה כמה ניסויים בעמדה הזו עם ראג'ה בל וקית' מקלוד, אבל האמת - זה לא נראה מעודד במיוחד. אחרי האולימפיאדה, פרשנים רבים מסמנים אם ארויו כאחד המועמדים לעונת פריצה, אבל בעונה שעברה היו לו תקופות שלמות בהן הוא איבד שליטה על הקבוצה וסלואן העדיף לצנן אותו על הספסל. מה יקרה השנה?

3. בקבוצה של השנה שעברה חצי סגל שיחק עבור חוזה חדש, אבל העונה מגיעים בוזר, אוקור, ארויו, גיריצ'ק וקולינס, לאחר שהבטיחו את העתיד הכלכלי של ניניהם וניני-ניניהם. האם זה ישפיע על יכולתם? אין לזלזל בגורם הזה בכל מה שקשור לאטרף שבו שיחקו הג'אז בעונה שעברה, מכיוון שישנו חוק ברזל בספורט האמריקאי שאומר ששחקן מציג ממוצעים גבוהים יותר בעונות שבהן הוא משחק עבור משכורתו העתידית. בנוסף, את העונה שעברה התחילו המורמונים כשאף אחד לא מצפה מהם לנצח, עובדה שדליקה אצלם את האש וכיבתה את ההכנה של חלק מהיריבות. העונה המצב שונה (ב-ESPN, למשל, כבר סימנו אותם כמועמדים לסיים במקום השישי במערב הקשה), וכל אחד ואחד יצטרך למצוא מקור אחר להביא ממנו את המוטיבציה הנדרשת. אם יש מישהו שיכול למצוא את אותו מקור הוא לא אחר מאשר סלואן, ואוקונור לא נשמע מודאג ממוסר העבודה של שחקניו - "עם ג'רי פשוט אין שום אופציה אחרת [מאשר להתאמץ]".

4. אוקור השיג בעונה שעברה ממוצעים נאים של 9.6 נק' ו-5.9 ריב' ב-22 דק' בממוצע. כסנטר פותח הוא אמור לקבל יותר דקות ומסוגל להעלות את ממוצעיו לאיזור ה-15 ו-10. כמו כן, יכולתו של הסנטר הטורקי לצלוף מעבר לקשת (37.5% בעונה שעברה) תוציא את הגבוהים היריבים מהצבע ותאפשר לבוזר וקירילנקו לפעול ביתר חופשיות מתחת לסל. מה הבעיה, אתם שואלים? אוקור כבר הספיק לשחק אותה אדי קרי והגיע למחנה האימונים בכושר ירוד (יש לו נטייה להשמנה, נאמר זאת בעדינות). למי שהספיק לשכוח, לארי בראון לא התאהב בממו בדיוק מהסיבות הללו, ויש כבר מי שאומר שאם בראון לא אהב את אוקור – סלואן לבטח ישנא אותו. מאחוריו, אין לג'אז הרבה מה להציע לעמדת הסנטר.

5. לאחר שבשנה שעברה קירילנקו היה האיש היחידי בצבע, כעת יש לו שני נוכחים בדמות אוקור ובוזר. מצד אחד, הוא יסבול פחות מההגנות היריבות, אבל מצד שני, הכדור יהיה אצלו ביד הרבה פחות פעמים ויהיה לו פחות שטח לנצל את זרועות התמנון הארוכות שלו. סביר להניח שאם יש שחקן אחד בליגה שמסוגל למצוא דרכים לתרום לקבוצתו בכל דרך אפשרית – זה אנדריי שלנו, אבל בינתיים סלואן אינו מרוצה מיכולתו במחנה האימונים. סיבה נוספת לירידה (הזמנית, יש לקוות) ביכולת של קירילנקו היא הבעיות בין סוכנו לבין הנהלת הג'אז. לפני כחודש צצו ידיעות לפיהן עוד לפני העונה תחתם הארכת חוזה שתבטיח את הישארותו לשנים רבות מאוד, אולם בשבוע האחרון התחלפו הזמירות ואדנריי נראה מודאג. כעת אוקונור טוען כי ככל הנראה לא נזכה לראות חתימה לפני הדד-ליין בחורף, ואם זה לא יקרה הכוכב הצעיר יהפוך לרסטריקטד פרי אייג'נט בקיץ. הדרישות של קירילנקו הן חוזה מקס', כמו של פאו גאסול, אבל הג'אז מציעים רק 70 מיליון. הרוסי שלנו בטח קיבל פלאשבקים מהימים הקשים בברה"מ וחושש לעתידו הכלכלי. שחקן חופשי מוגבל או לא, השאלה המעניינת היא אם החוזה יגביל אותו במהלך העונה.

המטרה: פליאוף ובנייה של קבוצה מנצחת לשנים הקרובות.

התסריט האופטימי: סלואן לא מפסיק לצרוח על שחקניו ועל השופטים, ארויו נותן מעל ומעבר, AK47 מגיע שוב לאולסטאר, בוזר משכיח את מלון וממו משיל 15 ק"ג והופך לשחקן האהוב על סלואן. יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפליאוף מביא את החבר'ה הסימפטיים האלה לסיבוב השני. העתיד כבר כאן.

התסריט הפסימי: סלואן לא מתחבר לאוקור, קירילנקו עסוק יותר מדי בחוזה ולארויו הדלק מספיק בדרך כלל ללא יותר מ-30 דק'. להרכב החדש לוקח זמן להפוך ליחידה אחת ובג'אז מוצאים את עצמם מחוץ לפליאוף עם כ-35 ניצחונות.

התחזית: מי שמהמר נגד סלואן הוא מי שלא לומד מטעויות - ואתם יודעים מה אומרים על כאלה אנשים. אני רואה פה קבוצה נפלאה שתשחק כדורסל בדרך שבה אמורים לשחק אותו. גיריצ'ק יגרום לאורלנדו ולממפיס להצטער והיכולת של בוזר תדרדר את ג'ים פקסון לאינסומניה. קירלנקו שוב יהיה באולסטאר והג'אז יחזרו לפליאוף ממקומות 5-8. ג'רי יקבל סוף סוף את תואר מאמן העונה ויפרוש לבקתה של פיל ג'קסון במונטנה.

קרלוס ארויו (פורטו-ריקו)
פ.גארד
1.88 מ', 92 ק"ג
30/07/1979
עונה רביעית בליגה (חצי עונה בטורונטו, חצי בדנבר ושתי עונות ביוטה)
עונה אחרונה: 71 משחקים, 28.3 דקות, 12.6 נק', 5 אס'.

ראול לופז (ספרד)
פ.גארד
1.83 מ', 73 ק"ג
15/04/1980
עונה שלישית בליגה (כולן ביוטה)
עונה אחרונה: 82 משחקים, 19.7 דק' למשחק, 7 נק' ו-3.7 אס' 0כנראה לא ישחק העונה בשל פציעה)

קית' מקלוד
גארד
1.88 מ', 86 ק"ג
נולד: 5/11/79
עונה שנייה בליגה
אחרונה (במינסוטה): 2.7 נק' ב-33 משחקים.

ג'ייסון מיסקירי
גארד
1.88 מ', 84 ק"ג
נולד: 19/8/75
שיחק עד היום רק שלוש דקות בליגה בעונת 99/00 במדי ההורנטס

ראג'ה בל (איי הבתולה)
גארד
1.96 מ', 95 ק"ג
19/09/1976
עונה חמישית בליגה (שנתיים בפילדלפיה, שנה בדאלאס ושנה ביוטה)
עונה אחרונה: 82 משחקים, 24.6 דקות, 11.2 נק', 2.9 ריב'.

קירק סניידר
גארד
1.98 מ', 102 ק"ג
נולד: 5/6/83
רוקי (ממכללת נבאדה-רינו. בשנה האחרונה שלו קלע 19 נק' ולקח 6 ריב' בממוצע למשחק. כמו כן שיפר את אחוזי הקליעה מהשלוש ל-35%)

גורדן גיריצ'ק (קרואטיה)
גארד-פורוורד
1.96 מ', 95 ק"ג
נולד: 20/06/1977
עונה שלישית בליגה (חצי עונה בממפיס, שני חצאי עונות באורלנדו וחצי עונה ביוטה)
עונה אחרונה (48 משחקים באורלנדו, 25 ביוטה): 11.3 נק', 3.1 ב-39.5% מהשלוש. 28 דקות למשחק ב-73 משחקים.

מאט הרפרינג
גארד-פורוורד
2.01 מ', 105 ק"ג
31/05/1976
עונה שביעית בליגה (שנתיים באורלנדו, עונה בקליבלנד, עונה בפילדלפיה ושתי עונות ביוטה)
עונה אחרונה: 31 משחקים, 36 דקות, 16.2 נק', 8 ריב'.

אנדריי קירילנקו (רוסיה)
פורוורד
2.06 מ', 102 ק"ג
18/02/1981
עונה רביעית בליגה (שנתיים ביוטה)
עונה אחרונה: 78 משחקים, 37.1 דקות, 16.5 נק', 8.1 ריב', 2.76 חס', 3.1 אס', 1.92 חט'.

קריס האמפריז
פורוורד
2.06 מ', 106 ק"ג
נולד: 5/2/85
רוקי ממכללת מינסוטה (בעונתו האחרונה השיג ממוצעים של 22 ו-10 והוסיף חסימה אחת למשחק)

קרלוס בוזר
פ. פורוורד
2.06 מ', 117 ק"ג
נולד: 20/11/1981
עונה שלישית בליגה (שתי הראשונות בקאבס)
עונה אחרונה: 15.5 נק' ב-53% מהשדה ו-11.4 ריב'. 34.6 דק' למשחק ב-75 משחקים.

מהמט אוקור (טורקיה)
פורוורד-סנטר
2.11 מ', 113 ק"ג
26/05/1979
עונה שלישית בליגה (שתי הראשונות בדטרויט)
עונה אחרונה: 71 מש', 22.3 דקות, 9.6 נק', 5.9 ריב'.

קרטיס בורשארד
סנטר
2.13 מ', 109 ק"ג
13/09/1980
עונה שלישית בליגה (כולן בג'אז)
עונה אחרונה: 16 משחקים, 16 דק' למשחק, 3.6 נק' ו-3.4 ריב' למשחק.

ג'ארון קולינס
סנטר
2.11 מ', 116 ק"ג
02/12/1978
עונה רביעית בליגה (כולן ביוטה)
עונה אחרונה: 81 משחקים, 21 דקות, 6 נק', 3.9 ריב'.

מאמן ראשי: ג'רי סלואן, בן 62, מתחיל את עונתו ה-17 כמאמן ראשי בקבוצה. המאמן השישי בהיסטוריה של הג'אז.

בשנים 1979-1981 אימן את השיקגו בולס, שעל תקרת אולמם תלויה חולצתו, כאות הוקרה לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה. פייטר עיקש, שהיה משחקני הגנה הקשוחים שידעה הליגה.

את קריירת האימון שלו ביוטה החל כעוזרו של סקוט ליידן. בשנת 1988 קיבל את הקבוצה לידיו ומאז אימן אותה לאורך 1,181 משחקים רצופים (מקום שלישי בכל הזמנים למאמן בקבוצה אחת). הקבוצה נבנתה בצלמו - קשוחה, נושכת, משחקת הגנת ברזל ומריצה התקפה פשוטה וחכמה שמנצלת מיס-מאצ'ים ביעילות (וגם לבנה). עד השנה שעברה הגיע לפלייאוף בכל שנותיו כמאמן ראשי, פעמיים (1997 ו-1998) הגיע עד לסדרת הגמר. הוביל את הקבוצה ל-10 עונות של מעל 50 ניצחונות ו-3 עונות מעל 60 ניצחונות.

סלואן הוא מאמן אימפולסיבי מאוד, רץ וצורח על הקווים כמו ילד. לפני שתי עונות הוא הורחק מ-7 משחקים, אחרי שרץ בהתקפת אמוק לשופט ודחף אותו בעוצמה (ואחר כך התנצל כמובן). מטובי המאמנים בליגה, ולבטח צריך היה לקבל לפחות פעם אחת את תואר "מאמן העונה", במיוחד בעונה שעברה.

יהיו עזר כנגדו:
פיל די ג'ונסון (עוזרו הראשי של סלואן במשך 15 השנה האחרונות ובעל ניסיון של 30 שנה באימון בכלל)
גורדון קיאזה (עוזר בג'אז מזה 16 שנה)
טיירון קורבין (שחקן עבר שטייל רבות בליגה, בין היתר ליוטה)